אנחנו האשדודים האלו שמרימים לסלסולים של זוהר ביום ורוקדים לביטים של טכנו בלילה. אנחנו אלו שכבר במשך כמה שנים מבטיחים לעצמם שהקיץ הזה סופסוף נתחיל ללמוד לגלוש, אבל מהר מאוד מבינים שלשכב על החוף במצודה זה דווקא תחביב לא רע. כבר כמה שנים שאנחנו יוצאים בדיוק לאותם הפאבים, עם בדיוק אותם החברים כשלכל אחד מאיתנו יש את הפאב שהוא ״גדל״ בו עם אותם האנשים המוכרים, מרימים צ׳ייסר ערק ואז עוד אחד ונזכרים באותם הימים שישבנו באותו מקום בדיוק לפני כמה שנים ומדברים על איך הכל השתנה פה.

אנחנו אלו שתמיד יעדיפו להאריך את הדרך הביתה ולסוע דרך כביש החוף, כשברקע השיר ׳קליפורניה של ארץ ישראל׳ של להקת הרוק האשדודית שגדלנו עליה - ׳סטנגה׳, להביט על השקיעה בים שמוסתרת מדי פעם על -ידי עצי דקל ולהרגיש שוואלה אנחנו באמת בקליפורניה.

אנחנו אלה שמתבאסים כל פעם מחדש כשנהיים רעבים באמצע הלילה ומגלים שהכל סגור, ומוצאים את עצמנו דופקים טוסט רטבים ב״תנור״. ואם כבר מדברים על אוכל, אני די בטוח שאם יבדקו את הנתון, אז נגלה שבעיר אשדוד יש את יחס הפיצריות לנפש הגדול במזרח התיכון, אם לא בעולם כולו. ואני לא מתלונן לרגע.ואם מישהו בכלל יעז לפקפק באשדוד כמעצמה קולינרית אז אנו מיד נשטח בפניו את העובדה שבעיר הזו ממש הגיח לעולם לראשונה הצ׳יפס בולגרית - שהוא גם המאכל העירוני הלא רשמי שלנו.

אנחנו האשדודים שגדלו יחד עם אוצר מילים אשדודי עשיר המתהדר במילים כמו ׳פיכו׳ ו ׳דבע׳ וליבנו מתמלא גאווה כשאנחנו מצליחים להחדיר את המילים ללקיסקון של חברים מחוץ לעיר. אנחנו אלה שבמשך כל היסודי הלכנו מדי שנה למוזיאון הפלישתים, שהוא סוג של מוזיאון ה׳לובר׳ בגרסתו אשדודית. אנחנו האשדודים החדשים אמנם מאוד מאוחדים, אבל עדיין אף אחד לא הצליח להחליט אם הכיכר הענקית בטו׳ היא עין או חללית. לכולנו יש את הספר הקבוע שהסתפרנו אצלו מאז הבר מצווה ושלא נעז לעזוב אותו לעולם, ומי צריך בכלל לטוס למסיבת ה׳טומרולנד׳ כשיש לנו את ההרקדה המטורפת בקשתות.

אנחנו השילוב המושלם הזה שבין ברנז׳ה תל אביבית לפריפריה דרומית. אנחנו בול באמצע, מגניבים כאלה ומאוד תכלס, או בקיצור - אנחנו האשדודים החדשים.