לסמל שקד סעדון כומתה סגולה – היא אמנם לא לוחמת חי"ר, אבל היא בהחלט חלק בלתי נפרד מחטיבת גבעתי, החטיבה הסגולה. שקד, בת 20.5 מאשדוד, היא מדריכת כושר קרבי בגדוד שקד בחטיבה, אשר בעוד כחודש תסיים את שירותה הצבאי ותשתחרר מצה"ל.

ספרי קצת על המסלול הצבאי שעברת.

"התגייסתי באפריל 2012 לתפקיד מדריכת כושר קרבי. עשיתי טירונות במחנה 80 ולאחר מכן קורס בבית הספר לכושר קרבי בוינגייט (בה"ד 8) ושובצתי בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי".

ספרי על סדר יום שדרתי של מדריכת כושר קרבי.

"כל יום מתחיל מוקדם, מאוד בבחנים שאני מעבירה ללוחמים או באימונים שוטפים, לאחר מכן עבודה משרדית כמו מעקבים על ההישגים של הלוחמים - חשוב להיות עם היד על הדופק שכל הלוחמים עומדים בתכנית הכושר שהוגדרה. בערב כמובן בחנים ואימונים נוספים".

למה רצית להתגייס דווקא לתפקיד הזה?

"אני מאוד אוהבת הדרכה, התעסקתי בזה לפני הצבא – הייתי מדריכת נוער והדרכתי בתחום הריקוד והכושר, ככה שרציתי להמשיך בתחום. זה תפקיד מאוד מאתגר. רציתי בהכרח להיות מדריכת כושר של לוחמים. היה לי חשוב לעשות את התפקיד בצורה המשמעותית ביותר – לא עניין אותי אם זה רחוק או קרוב, זה לא היה פרמטר עבורי".

לפניה גיוסה, עסקה שקד בשני תחומים שונים לחלוטין – היא עבדה כמתגברת תלמידים מתקשים בבית הספר שלה ועסקה בהכנה מאסיבית למבחני הבגרות, והמשיכה עם התחביב אותו טיפחה מגיל 5 – הריקוד. ספרי קצת על התחביב שלך – ריקוד.

"אני רקדנית. רקדתי בלהקת ריקוד "שלום ישראל" באשדוד, יצא לי להופיע בפסטיבלים בארצות הברית יחד עם הלהקה. רקדתי מגיל 5 ועד הרגע שהתגייסתי, במהלך הצבא נאלצתי לעזוב את התחום, ולאחר השחרור שלי בעוד כחודש, אני בהחלט אחזור לזה".

ספרי על חוויה זכורה במיוחד מהשירות שלך.

"מבצע עמוד ענן – זו הייתה תקופה מטורפת עבורי. כל הגדוד התכונן לכניסה לרצועת עזה, זה היה לא פשוט – אמהות וחברות של חיילים התקשרו אלי, אפשר להגיד שהפכתי למעין אשת קשר של הלוחמים בגדוד ליקירים שלהם בבית. החיילים היו ללא טלפונים, ואני הרגעתי את המשפחות, מסרתי את כל המידע שהיה ברשותי – וכל זה תחת אש בשטחי הכינוס בסמוך לרצועה. בנוסף, עצם זה שאני תושבת אשדוד השפיע עלי, כששמעתי על הנפילות באשדוד".

אם כבר הבית - קצת על המשפחה שלך.

"יש לי אח קטן בן 17, כיום בכיתה י"א. אני מסבירה לו על זה שלהיות לוחם זה בהחלט לא פשוט, אבל כן ממליצה על חטיבת גבעתי. אמא שלי מורה בבית ספר באשדוד ואבי מנהל שיווק במפעל".

את מרגישה שאת קשורה לחטיבת גבעתי?

"כן, מאוד, גם העובדה שאבא שלי היה לוחם בגבעתי מוסיפה לזה. מהרגע שהתגייסתי רציתי להגיע לגבעתי, ואיכשהו – יצא ככה שהגעתי לכאן, למרות שזה לא היה מתוכנן. מאוד שמחתי. זו חטיבה לא פשוטה – לוחמים בגזרות מאוד מורכבות ולא שקטות, אבל ההון האנושי מפצה על כל הקשיים".

עכשיו, כשאת ניצבת בפני השחרור, מה התכניות שלך לעתיד?

"להתחיל ללמוד – מאוד מתעניינת בתחום התזונה, לחזור לרקוד וללמד ריקוד, ולטייל בחו"ל".