את הבגרויות היא סיימה בהצלחה. אלבום בכורה יוצא . הסינגלים מצליחים ברדיו מעל ומעבר למשוער, ההופעות המשותפות עם אמיר דדון סולד־אאוט  והיא רק בת 19. בדצמבר האחרון דיין התגייסה ללהקה צבאית.

הכול התחיל.....מהפרישה מ דה וויס

"הרגשתי שאני צעד לפני נפילה לתהום. ידעתי שאם אני ממשיכה, אני נכנסת ברגל שמאל לעולם המוזיקה. זה אולי נורא אגואיסטי, ואנשים גם אמרו לי שהתאכזבו ממני, אבל אני זוכרת את עצמי עומדת בשידור וחושבת - אני רוצה שיהיה לי טוב, לא אכפת לי מכלום.

הייתי חייבת פסק זמן, להחליט שאני שולטת בזה ומחליטה מתי זה יבוא ואיך זה יבוא וכמה זה יבוא. ולא היה אכפת לי שזה סוג של סיכון ושאולי לא אוכל לחזור. וגם לקח לי זמן להשתקם אחרי זה, הייתי בטיפול פסיכולוגי. לא היה בכלל עניין של התעסקות עם חוזים. הסיכון שלי היה כל כך גדול, יכולתי לפספס את המקצוע הזה, שלא האמנתי בפעם הראשונה ששמעתי על הקטע הזה עם החוזה. היו לי בגרויות, מה קשור עכשיו חוזים?".

"אין לי צביטה בלב על הפרישה. זו הכניסה שלי לעולם המוזיקה, מה יכול להיות לא חיובי בזה? לא היה לי רע בגלל התוכנית. היה מאוד כיף. כנראה שלא באתי מוכנה, מספיק בשלה. אני פספסתי את תקופת הניעורים של בין התיכון לצבא. - לא הספקתי אותה. אבל עכשיו אני מגשימה חלום. אני נהנית ואוהבת את מה שאני עושה. כן, אני חוזרת מאוחר הביתה ועובדת קשה, אני עומדת על במות. יש משהו יותר כיף בחיים האלה? אין לי זכות להתלונן".

"פעם ניגש אליי איזה מישהו שמתעסק בנומרולוגיה, ואמר לי שהוא מרגיש שהנשמה שלי חיה כבר 700 שנה. תקשיבי, 700 שנה! עברה המון המון גלגולים, והיא באה לעולם הזה כדי להגשים את עצמה בתחום של המוזיקה. אז במשך שבוע הסתובבתי עם זה בראש, אבל זהו. הפסקתי להאמין בזה".

 "אני עובדת עם אנשים 15 שנה מעליי ואני מרגישה שאני באותו גיל. כשאנחנו יושבים בינינו, החברים מהבסיס, כל אחד אומר 'הלוואי ואני אופיע', 'הלוואי ואני אוציא אלבום', 'הלוואי ואפגוש את ההוא'. ואלה דברים שנפלו לי לידיים כמו מתנות, אז אני אוספת את הדברים האלה ואומרת לעצמי, מה יש לי להתבכיין בכלל. אשכרה קיבלתי חתיכת מתנה לידיים, ואני עושה הכל כדי שזה יצליח ויקרה".

אם תשאלו אותי מה החלום שלי, אז אענה שעוד 20 שנה אסתכל על עצמי במראה וארגיש מאוזנת ויציבה.  אלבומים וקיסריות, זה חלום אחר. לצד כל הדברים האלה, אני רוצה להצליח להיות מאופסת ומאוזנת".