ביום רביעי בשבוע שעבר קיבל ניסים חדד אירוע מוחי קשה, והובהל לבית החולים "תל השומר" כשהוא עטוף בבני משפחתו האוהבים והדואגים. ביום שלישי האחרון קיבלו בני משפחתו את ההודעה הקשה, והתבשרו כי יקירם הלך לעולמו כשהוא בן 76 בלבד, לדברי אחד מחבריו: "בשבוע שעבר פגשתי אותו, הוא העביר לי כמה מסמכים ודיברנו לא מעט, כמו שאנחנו עושים כל פעם. ניסים היה בריא וחזק. הכל קרה כל כך מהר, אין ספק שזאת אבדה גדולה לעיר".  

ביום שלישי בערב הגיעו המוני אנשים, תושבי העיר, חברים, מכרים ובני משפחה ללוות את ניסים חדד ז"ל, יקיר העיר בדרכו האחרונה. למרות מזג האוויר והשעה המאוחרת, מאות התייצבו לעשות כבוד לחדד. ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי הגיע אף הוא לבית העלמין באשדוד, כמקורב באופן אישי למנוח, בעת הלוויה הספידו ד"ר לסרי והנציח את כל עשייתו החברתית והציבורית. כשעה לאחר הלוויה, כתב ראש העיר בעמוד הפייסבוק: "איבדתי חבר, מורה ורב. היום איבדתי יועץ, מדריך ומנחה. היום איבדתי את ידידי הטוב ניסים למשפחת חדד ואני יודע שהוא יותיר בלבי חלל עצום".

האחות שוש: "ניסים ישב צמוד לאימא שלי, לא זז ממנה כל הערב"

שוש חדד, אחותו הקטנה של ניסים, מספרת שבשבוע שעבר, בעת שחגגו לאם את יום הולדת ה-103, ניסים היה אמוציונאלי מאוד לדבריה: "הזמנו זמרת טריפוליטאית ליום ההולדת שתעשו לכולנו שמח, ניסים ישב צמוד לאימא שלי, לא זז ממנה כל הערב. הזמרת שרה שירים מרגשים, שירים שגדלנו עליהם, השירים הישנים כל כך נגעו בו, המילים והמשמעות שלהן גרמו לניסים לבכות בלי הפסקה". חדד היה קשור לאימו בחבל הטבור, מספרת שוש: "באירוע עצמו הוא אמר מספר פעמים שהוא לא מרגיש טוב, שאין לו אוויר".

ביום רביעי בשעה ארבע אחר הצהרים הובהל חדד לבית החולים בשל אירוע מוחי קשה, מספרת שוש בגרון חנוק: "הוא לא היה רק אח בשבילי, הוא היה אבא". חדד היה ידוע באהבתו הגדולה לבריות, הוא היה מסוגל להוריד מעצמו בכדי לתת לאדם אחר, הוא היה עושה זאת ללא כל תמורה. החיוך וההומור השנון שלו היו מורגשים בכל. "ניסים לא היה עוזב אותנו לרגע גם כשהוא היה חולה, וגם אחרי שהוא עבר את הניתוח הקשה בברך הוא דאג לנו, שאל עלינו, התקשר, הוא חסר לי, חסר לי כל כך", אומרת שוש כשהיא מתייפחת בבכי.

שוש נזכרת במילותיו של חדד בשבועות האחרונים כשהבטיח לה שינסה לקדם את עשייתה הציבורית: "היה לו משפט ששגור בפיו, 'שושי תמשיכי לייצג את הדרך שלי בכבוד". במשפחת חדד כינו את ניסים ככתר של הבית, מספרת שוש כשעיניה מלאות בדמעות:  "ביום ההולדת של אימא, הוא התרגש יותר מכולנו, אפילו הוא התקשר אלי ואל אחיותיי ביום למחרת ודאג לומר שהיה מדהים, הוא היה כתר של הבית. מאז האירוע המוחי, אימא שלי לא מפסיקה לשאול עליו, אנחנו לא מספרים לה שהוא נפטר, זה ישבור אותה. אימא שלי היא המעריצה מספר אחת שלו".

ניסים חדד היה ידוע בנתינתו האין סופית עוד בימיי נעוריו. "מאז שהיינו קטנים ניסים חינך אותי לתת, לא אשכח את אותם ימים בהם ניסים היה נותן לי חבילת מזון ביד, מבקש ממני לעלות לדירה מסוימת לדפוק על הדלת, להניח את החבילה ולברוח. גם כשלא ידעתי מה אני עושה, המשכתי לעשות את זה. כיום כשאני לא נותנת, הידיים שלי רועדות, אני מרגישה לא טוב", אומרת האחות המוכרת. מסתבר שחדד השאיר מאחוריו חינוך, מורשת וערכים שכתובים בצוואתו הלא פורמאלית.

איש רב פעלים

את פניו של ניסים חדד (76) מכירים רוב ותיקי העיר, כאיש רב פעלים. חדד נולד בשנת 1937 בלוב ומוכר כניצול שואה. בשנת 1949 עלה לארץ ובשנת 1956 הגיע לאשדוד. חדד היה נשוי ואב ל-3 ילדים. נמנה בין מקימי העיר אשדוד ושותף בחייה הציבוריים. כיהן כסגן ראש עיריית אשדוד, כיו"ר ועדת ביקורת ויו"ר הועדה הסוציאלית, כמפקח על החינוך המשלים, כממונה על השירות המשפטי, כממונה על מחלקת התברואה ומחלקת מים וביוב. כמו כן כחבר בועדות: מכרזים, חינוך, כח אדם ובניין ערים. כל תפקידיו הציבוריים נעשו בהתנדבות כאשר ברובם נגעו בטיפול באזרח, שיפור איכות חייו וקידומו. בנוסף לתפקידיו בתחום המוניציפאלי, כיהן כחבר בועדות ציבוריות רבות במישור הארצי כגון: ועדת ערר למיסים במשרד המשפטים, ועדה לקביעת רמות בתי מלון וחבר בדירקטוריונים רבים. תרם רבות לשמה הטוב של העיר אשדוד בהיותו חבר המשלחת הישראלית למשא ומתן על חוזה שלום עם הפלשתינאים וכחבר במשלחת קונגרס של 17 מדינות ערב שהתקיים בממלכת ירדן.

על פעילותו הענפה והברוכה בתרומתו למען פיתוחה של העיר ועזרתו לציבור התושבים, הוענק לו תואר "יקיר אשדוד" בשנת תשס"ב. בחצי שנה האחרונה כיכב חדד בעיתון "המגזין" בתחומים רבים, ביניהם סיפר על אהדתו לד"ר יחיאל לסרי, וכיהן בשנים האחרונות כיועצו לענייני גמלאים. בסיפור נוסף הוא כיכב כאשר שימש שומר בקופת חולים לאומית כשלא היה מאבטח.

חדד סיפר שבגיל 12 עלה ארצה וכבר בגיל 15 גויס לצה"ל, שחרורו מהצבא היה בגיל 18. "עם שחרורי מהצבא הגעתי לאשדוד, הקמתי את הגשר הראשון, הגשר שחיבר בין אשדוד לבין ניר גלים, בלעדיו לא היה יוצא ולא היה נכנס לעיר", משחזר חדד את האירועים בראיון מיוחד שהעניק לעיתון לפני שלושה חודשים. מאז בניית הגשר התאהב חדד הבחור הכריזמטי בעיר הנמל, שנה לאחר בכן בגיל 19 השתתף בבחירות למועצת העיר. "בגיל 20 נבחרתי כסגן המועצה המקומית, הייתי הפוליטיקאי הכי צעיר בארץ", הוא סיפר אז. באותה העת אנשי הליכוד שמעו על הכוכב החדש בפוליטיקה ובאו עד לאשדוד, כדי להיפגש עימו. לדברי חדד: "הם בחרו בי, הבחור הצעיר מהעיר אשדוד, לשבת בקונגרס היהודי העולמי, כך מצאתי את עצמי מסתובב בין חברי הכנסת בלי שהבנתי מה אני מחפש שם". דרכו של חדד ועשייתו הציבורית תמיד הייתה מבורכת ונעשה מכל הלב תוך חשיבה על הזולת בכל צעד שנקט. שי מלול עורך עיתון ה"מגזין" מספר: "ניסים חדד, אחד מטובי בניה של העיר אשדוד ואחד מבוניה של העיר הלכה למעשה, עבר השבוע לעולם שכולו טוב. זכיתי להכיר את חדד מקרוב, בעיקר בשבועות האחרונים, לאחר ששכנעתי אותו לכתוב טור בעיתון "המגזין" והוא אכן עשה זאת בסגנונו הידוע, הקליל והקולח. חדד היה אנציקלופדיה מהלכת בכל הקשור להיסטוריה של אשדוד, זכר תאריכים ואירועים בצורה מופלאה ותמיד ידע לקנח את דבריו בהלצה או באמירה צינית, שהותירו טעם של עוד. אין ספק שעיריית אשדוד תמצא את הדרך להנציח את זכרו".

יצחק גל: "חדד לא היה מתיפייף, כשהוא היה מדבר הוא נהג לומר את האמת"

בשנת 2010 מונה ניסים חדד ז"ל ליועץ ראש העיר לענייני אזרחים ותיקים, יצחק גל חברו הטוב, מספר על עבודתו במחיצתו: "בשנים האחרונות היה בנינו קשר הדוק, הוא היה היועץ של ראש העיר בנושא וותיקי העיר. הייתה בנינו עבודה יום יומית, היינו מתייעצים, בנינו על אסטרטגיות לקידום מהלכים, לא מעט אנשים היו מכנים אותו 'המשוגע' וזה בגלל הדעות הנחרצות שהיו לו בנושאים מסוימים". ביום חמישי בשבוע שעבר קיבלה אשדוד אות הוקרה על התנדבותה הענפה, בכירי בעיר הגיעו למשכן הכנסת, שם העניקו לאשדוד את התואר הנחשף, יחד עם קריית גת וכפר סבא. נזכר גל בחסרונו של חדד: "מאוד התפלאתי כשלא ראיתי את ניסים מגיע לאירוע בכנסת. ברגע שהגיע עמרם כנפו התבשרתי שניסים חברי עבר אירוע מוחי קשה, מיד התקשרתי לילדיו ואלה דאגו לומר לי שמצבו קשה והוא מחוסר הכרה". כנותו של חדד הייתה יוצאת דופן, מספר גל: "אנשים לא תמיד אוהבים לשמוע ביקורת, חדד לא היה מתיפייף כשהוא היה מדבר הוא נהג לומר את האמת". חדד היה סולד מאנשים "לקקנים", מתאר יצחק גל: "ניסים לא היה מחבב אנשים מתרפקים ומתרפסים, אלה אנשים שלא באמת תורמים לחברה, ניסים היה מסוג האנשים שלא רצה לרצות או למצוא חן בעיניי החברה, אלא לעשות טוב לחברה ולשקם אותה, הוא האמין שהכל בר שינוי".

החיבור בין גל לחדד בשנים האחרונות היה מעבר לקשרי עבודה, אלא גם קשר חברי טוב ויציב. "חדד היה חבר טוב, במידה והייתי זקוק לו הוא תמיד היה שם בשבילי ולהיפך, כשהוא היה זקוק לי בעת שעשה ניתוח בברך ידעתי לעמוד לצידו. הייתה בינינו שפה משותפת, ידענו מה האחר חושב גם ללא מילים".

חדד היה סוג של מאגר נתונים בלתי נדלה בכל הקשור להיסטוריה של אשדוד, הוא זכר תאריכים ואירועים ותמיד ידע לסיים את דבריו באמירה צינית, חלק מחבריו כבר הכירו את ההומור והיו משתפים פעולה, וחלק תהו לעצמם למה בדיוק חדד התכוון.

ד"ר לסרי: "ניסים היקר, היית יקיר העיר אשדוד, אך לפני הכל, היית יקר לכולנו"

בהלווייתו של ניסים חדד ז"ל, ראש העיר יחיאל לסרי הספידו בצורה מרגשת ומקיפה. הנה דברי ההספד של ד"ר לסרי: "ניסים היקר והאהוב, הלב כואב ודואב ומסרב לקבל ולדעת שאינך עוד איתנו. אנחנו עומדים כאן, כולנו, האוהבים שלך, הקרובים אליך, המוקירים אותך ופשוט לא מאמינים? אנחנו לא מעכלים, שברגעים אלה, אנחנו מלווים אותך בפעם האחרונה, למנוחת עולמים. לא מאמינים שתחדל להיות חלק מנוף חיינו, מנוף חייה של העיר שלנו אשדוד שכל כך אהבת. העיר אשדוד מרכינה ראש בפניך, העיר אשדוד נפרדת ממך כאחד מעמודי התווך שלה. ממניח היסודות לבניינה והתפתחותה. ניסים היקר, היית יקיר העיר אשדוד, אך לפני הכל, היית יקר לכולנו. תחסר לנו מאוד, לכל אחד מאיתנו ולי תחסר מאוד באופן אישי, כחבר, וכמורה דרך.

15 שנים, מאז שנכנסתי לחיים הציבוריים, אתה מלווה אותי באופן צמוד. בעצה טובה, בהכוונה, גם בתוכחה מידי פעם כי הרי חוסך שבטו שונא בנו ותמיד באהבה גדולה. אני יודע כמה אהבת אותי וגם אתה ידעת כמה אני אוהב אותך. רק לפני ימים ספורים נפגשנו, ואתה באנרגיות המיוחדות ובאסרטיביות המפורסמת שלך  ביקשת ודרשת שנשב יחד, בהקדם, כדי לתכנן דברים טובים לעתיד העיר כי יש הרבה דברים שצריך לעשות באופן דחוף. אבל למרבה הצער לא הספקנו. הקדשת את רוב שעות היממה למען הזולת, ופעלת ללא הרף למען האחר, למען הציבור. בני המשפחה שלך לא הכירו מציאות אחרת. רעייתך שולמית, שתיבדל לחיים ארוכים,

וילדיך היקרים, רמי, גדי וריקי ידעו וחיו במציאות אחת. במציאות שהבעל והאבא, נעדר מהבית כדי לשרת את הציבור. כולם התרגלו שהם חיים עם אישיות נדירה ומיוחדת, שאינה יודעת שובע, ברצון, ובשאיפה התמידית, לעזור לזולת, לפעול למען הכלל, ולקדם את הנושאים בהם האמנת.

נמנית על מייסדי העיר אשדוד, היית שותף לפיתוח העיר וקידומה, והכרת כל פינה בה. נהגת לדבר על הדרך המכובדת שהעיר עברה, אבל בעיקר העדפת להסתכל על המחר ועל העתיד, ולא לנוח ולהתרפק על זיכרונות השייכים לאתמול. היית עסוק 20 שעות ביממה, ומחצית מהזמן הזה, עשית ופעלת בהתנדבות. בכל תחנה ובכל מקום של עשייה בחייך, השארת חותם ופתחת דלתות רבות, לקראת המשך עשייה בעתיד. הייתה לי הזכות למנות אותך ליועץ ראש העיר לענייני גמלאים.

בזכות התפקיד אותו מילאת בנאמנות רבה, נחשפתי לעוצמת הנתינה שלך ולרצינות בלתי רגילה. וזה לא היה מובן מאליו. איזה מלחמות עשית כדי שהוותיקים יזכו להנחה במוסדות התרבות. איך לא הרפת ממני עד שהגשמת את הרצון להעניק חנייה בחינם לוותיקי העיר, וכאשר הצלחנו לפני כחודשיים, איזה שמחה גדולה הייתה לך כשבישרתי לך על האישור למתן ההנחה. אני לא יודע אם יש במדינת ישראל, מישהו כמוך, שכיהן ונשא בכל כך הרבה תפקידים ציבוריים, בדירקטוריונים, במועצות מנהלים, בארגונים ובעמותות. ניסים היקר, לך לדרכך לשלום ונוח על משכבך בשלום ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים אמן".