אדמת אשדוד רעדה לפני 4 שנים בדיוק. אילנה ילין פאנוב קפצה אל מותה מחלון חדר האמבטיה של דירתה, בקומה ה-18 והאחרונה של מגדל דירות יוקרתי ברובע המרינה באשדוד. היא הייתה בת 42. "מגובה כזה, לא נשאר ממנה כלום", סיפר ידיד המשפחה באותם ימים, "אפילו לזהות אותה היה קשה". הדירה נמצאת במרחק של כמה דקות הליכה מהסטודיו של "תיאטרון בלט פאנוב", הלהקה שהקימה ילין-פאנוב לפני 15 שנים באשדוד עם בעלה, ואלרי פאנוב, המבוגר ממנה בשלושים שנה. מלבדו, הותירה ילין-פאנוב ילד בן שנתיים וחצי (כיום בן 6 וחצי), ואם בת 70, הפסנתרנית אסתר ילין.

בשבועות שקדמו למותה, כבר שוטטה ילין-פאנוב כמה פעמים על אדן החלון של הקומה ה-18, הבעל ואלרי, הסובל מבעיות גב ופרקים כתוצאה מהקריירה המפוארת שלו כרקדן, משך אותה פנימה בכל הכוח שנותר לו. "יום לפני התאבדותה אילנה הייתה בלחץ", נזכר פאנוב, "היו לה חרדות, היא הרגישה רע. חבר משפחה אליעזרוב לקח אותה לפיזיותרפיסטית שלה. אחרי הטיפול היא אמרה לו: 'תודה, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו".
ביום שבת בצהריים התקשר ואלרי לאליעזרוב ואמר לו: "אתה יודע, אני חושב שהכל יהיה בסדר. אנחנו נצא מזה. הנה, עכשיו אנחנו בדרך לטיול קצר בים". אחרי כמה דקות הוא התקשר לאליעזרוב שוב, ואמר: "ברגע שיצאתי מהדירה, אילנה נעלה את עצמה בבית, מיד הבנתי שמשהו קורה ונכנסתי ללחץ.  פחדתי לצעוק, חששתי שזה ילחיץ אותה ושהיא תקפוץ מהחלון, רק יום קודם משכתי אותה פנימה".
אילנה תכננה הכל מראש, לא השאירה שום דבר פתוח מספר פאנוב: "מתברר שהיא דיברה עם המון אנשים מאחורי גבי", אומר פאנוב באנגלית. "היא רצתה לשמור עלי, כי אני איש עסקים רע והיא סופר-פרפקציוניסטית. היא הטיפוס שיחזור הביתה אחרי 14 שעות עבודה וינקה אחרי העוזרת. הרבה אנשים בכו בגללה, היא הייתה קשה עם עצמה ועם אחרים, אבל אף אחד לא חשב שהיא תעשה דבר כזה". פאנוב לוקח נשימה עמוקה וממשיך לספר: "בשבועות האחרונים שלה היא חילקה תפקידים לחברים שהיא סמכה עליהם. אמרה 'טוב, באופן זמני אני לא עובדת'. ניסתה לסדר עניינים אצל עורך דין, אמרה לי: 'נלך לביטוח, אם קורה לי משהו אתה מקבל כסף, אם לך קורה אז אני מקבלת'. אני לתומי חשבתי שאני מבוגר בן 70 פלוס, אולי היא דואגת לעצמה ולילד". מספר פאנוב על הדייקנות השוויצרית של אילנה.

פער של 30 שנים לא הפריע לסיפור האהבה של ואלרי ואילנה

אילנה פאנוב נולדה כאילנה אורלוב. היא והוריה, ציונים "שרופים" עם נטייה אנטי דתית מובהקת, עלו ארצה בראשית שנות השבעים מווילנה, בירת לטביה. אמה, פסנתרנית מחוננת, ההורים התגרשו כמעט מיד לאחר עלייתם לארץ. לאחר שהאם אסתר לא הצליחה למצוא עבודה כפסנתרנית, היא לקחה את הבת אילנה ושתי מזוודות ועברה לשווייץ, שם היא מתגוררת עד היום. אסתר הצליחה להסתדר במהירות, הוזמנה להופיע על הבמות הכי ידועות ואף פתחה בית ספר לפסנתרנים. את אילנה שלחה ללמוד בלט בגרמניה. "אילנה ירשה את מורשת החינוך הגרמני של אמה, למרות שהם כולם שנאו את הגרמנים", מספר פאנוב. ולרי פאנוב הוא כוריאוגרף, אחד משלושת כוכבי הבלט הסובייטי שברחו למערב בשנות השישים והשבעים. פאנוב היהודי (לשעבר שולמן) ואשתו הבלרינה גלינה ניהלו מאבק מתוקשר וממושך, שבסופו התאפשר להם לעלות לישראל ב-1974. במהלך שנות התשעים נדד פאנוב לגרמניה, כדי לנהל אמנותית את הבלט בבית האופרה של בון. על הבמה הוא פגש את הרקדנית הצעירה אילנה, בהמשך הפכו לנאהבים ולבני זוג. פער הגילאים, כמעט 30 שנה, לא הפריע לאף אחד מהם. ההיכרות בין המשפחות, החלה שנים קודם. אסתר, אמא של אילנה, למדה בילדותה פסנתר לצד ואלרי בווילנה. בסוף שנות התשעים החליטו ולרי ואילנה לעשות את הבלתי אפשרי: לשוב לישראל ולהקים כאן קבוצת בלט קלאסי ובית ספר להכשרת רקדנים. עד אז פעל כאן רק בלט קלאסי אמיתי אחד, הבלט הישראלי הוותיק בתל אביב. מאז הם ניהלו מאבק קיום סיזיפי. קודם ניסו את מזלם בראשון לציון, בעקבות הזמנה שקיבלו מראש העירייה לשעבר מאיר ניצן. אחרי שהבינו שלא יראו ממנו גרוש, עברו לאשדוד ופה הם נמצאים עד היום. בזמן האחרון להקת הבלט זוכה לעדנה, אחרי 4 שנים של קשיים כלכלים, קשיי יצירה וקשיי התאוששות. "הרעיון שלנו היה ליצור בעיר אמנות גדולה", מספר פאנוב. "אילנה נלחמה בטחנות רוח. היא הייתה הכוח המוביל של הבלט. אשת עמל אמיתית, שנכנסה דרך החלון כשסגרו לה את הדלת. אמרה בגלוי את מה שהיא חושבת על כל אותם פוליטיקאים ופקידים שהתעלמו ממנה".

"הפחד הכי גדול שלה היה שיאשפזו אותה במוסד לחולי נפש בניגוד לרצונה"

בשנים שלפני מותה של אילנה, הורע מצבה הבריאותי והוא הפך בסופו של דבר למלכודת נפשית עבורה. אילנה פאנוב סבלה ממום מולד בלבה, ולאחר לידת בנה נזקקה לניתוח לשיקום אחד ממסתמי הלב. לאחר התלבטות, הוחלט שתעבור את הניתוח בשווייץ. "לפני הניתוח", משחזרת אסתר ילין אמה של אילנה לכתבת חדשות 'הארץ': "היא חשבה שיום למחרת היא תקום ותחזור לעבודה. נו, זו אילנה". אבל עשרה ימים אחרי הניתוח, עדיין בשווייץ, אילנה התמוטטה ואושפזה שנית. כושר הדיבור שלה נפגע. לאחר שנשללו אפשרויות כמו שבץ מוחי, הוצע לאשפז אותה בבית חולים פסיכיאטרי על מנת לאבחן את מצבה הנפשי. "אמרתי לעצמי, רק מזה אילנה תשתגע", אומרת האם בכתבה מקיפה שפורסמה בשעתו בעיתון "הארץ". אילנה השתחררה מבית החולים ללא אבחנה, ולאחר מספר שבועות שבה לארץ. "היא לא הצליחה לחזור להיקף העבודה הרגיל שלה", מתאר פאנוב את הימים שלאחר שובה לארץ. "לפני הניתוח היא הייתה סוס עבודה. מבוקר ועד לילה עבדה רק בשביל הבלט, ואת כל מה שיש ללהקה הזאת היום היא השיגה מאפס". בשבועות שקדמו למותה הבינו הרופאים שטיפלו בה בארץ, כי במקביל לקשיי השיקום הפיזי, ילין-פאנוב סובלת מדיכאון עמוק שלא טופל. היא קיבלה מרשם לציפרלקס מרופא משפחה, אך נטלה את נוגדי הדיכאון במשך ארבעה ימים בלבד, כי לא עמדה בתופעות הלוואי. "היא הרגישה שהיא משתגעת", אומר פאנוב. "ידיה רעדו, היא לא הצליחה לישון וכעסה על כולם. אמרו לה שזה מחמיר בהתחלה ומשתפר בהמשך, והיא פשוט לא האמינה. הפחד הכי גדול שלה היה שיאשפזו אותה במוסד לחולי נפש בניגוד לרצונה", מספר פאנוב בקול שבור ומוסיף: "היא פחדה שיגידו שהיא משוגעת, התביישה שבנה יגדל ויראה אותה כך". באחד הימים אילנה לא חשה בטוב והזמינה אמבולנס הביתה, מספר פאנוב: "הרופא בדק אותה ולא מצא כלום. בכל זאת, הוא אמר לה שלא תתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, כי אחר כך זה יופיע במחשב, וייקחו ממנה את העבודה. לפחות זה מה שהיא הבינה. היא מאוד פחדה מזה. הרגשתי שמשהו השתנה בה, הרגשתי שזה דיכאון. אבל מצד שני ידעתי שאילנה אישה חזקה מטבעה, היא לוחמת, יותר גבר מאישה". אמה אסתר חושבת שמתן הכדורים הפסיכיאטריים היה משגה חמור בדיעבד, היא גילתה מהרופאים בציריך שנטילת נוגדי דיכאון עלולה, בתנאים מסוימים, להחמיר נטיות אובדניות אצל מנותחי לב: "בלי כדורים אנטי-דיכאוניים, יש למנותח מחשבות קשות, אבל אין לו כוח לעשות מעשה. הכדורים נותנים לו כוח. אבל הרופאים פה בארץ לא ידעו את זה".

אחרי 4 שנים של מאבקים משפטיים ובירוקראטיים עזב ואלרי פאנוב את הדירה במרינה

לפני חודש עזב פאנוב את הבית ממנו קפצה אילנה אל מותה. "אחרי כמה שנים טובות של מאבקים משפטיים ובירוקרטים מכרתי את הדירה, היה לי קשה, אילנה הכינה את הקרקע, היא ידעה שהיא רוצה לסיים את חייה ולכן היא השאירה סוג של צוואה, בה היא כתבה שהבית יישאר כירושה, לאימה אסתר לבנה צליל ולי", מספר פאנוב ומשחרר אנחת רווחה באומרו: "הוקל לי שעזבתי את הדירה, הזיכרונות לא הרפו ממני, בכל פינה בבית היה לי זיכרון מאילנה".

שמואל שבח "אשם" בכך שבלט פאנוב הגיע לאשדוד

שמואל שבח נחשב לאחד האנשים המוכרים והמוערכים באשדוד. שבח, בעבר יו"ר חברת הפחם ודירקטור בצים וכיום חבר בכיר בעמותת חיל הים וקונסול הכבוד של ליבריה בנמלי אשדוד, חיפה ואילת, בימים אלה משמש כיו"ר אגודת יורדי ים זבולון. הוא זה שדאג להביא את בלט פאנוב אל מחוזותיה של אשדוד, אחרי שולארי ניהל מאבק סיזיפי מול עיריית ירושלים ועיריית ראשון. שבח: "הכרתי את ואלרי דרך חברה משותפת עופרה אליגון זיכרונה לברכה, שהייתה סופרת ועיתונאית ישראלית. ואלרי סיפר לי ארוכות על הבעיות שיש לו עם עיריית ראשון לציון ועיריית ירושלים, הצעתי לו שיבוא לנסות את מזלו באשדוד, הוא סיפר לי שהוא משוגע על הים", נזכר שבח ומחייך חיוך רחב וממשיך: "כאחד שהיה שנים ארוכות בחיל הים ותושב אשדוד ותיק, הוקסמתי מהבן אדם, וחיבבתי אותו עוד יותר, בגלל אהבתו הגדולה לגלי הים. לא עבר הרבה זמן מאז פגישתנו הראשונה והזמנתי את ואלרי לאשדוד. עשיתי לו סיבוב היכרות בעיר, נכנסנו אל משרדו של אילן גילאון (כיום חבר כנסת), שקישר אותנו גם לצילקר ומפה הגלגלים התחילו לנוע, בלט פאנוב השתקע בעיר". שבח מוסיף בשביעות רצון: "אני וואלרי שומרים עד היום על קשר הדוק, גם ברגעיו הקשים הייתי שם בשבילו, מאוד חשובה לי ההצלחה של להקת הבלט". לסיום מספר שבח סוד קטן: "אנחנו חולמים לצאת יום אחד לטיול ארוך ביאכטה, להפליג הרחק ולשכוח את המחשבות הטורדניות. החלום הזה נותן לנו כוח להמשיך, אין לי ספק שיום יבוא ונגשים אותו יחד".

חוגגים 15 שנה ללהקת פאנוב

תיאטרון בלט פאנוב אשדוד הוקם בשנת 1999 על ידי ואלרי פאנוב ורעייתו אילנה ז"ל, ומתנהל בתמיכת עיריית אשדוד, משרד החינוך, התרבות והספורט, המרכז לקליטת אמנים עולים וגורמים נוספים. מוקד פעילותה של הלהקה הינו בעיר אשדוד, אשר כעיר "קולטת עלייה", קולטת את האמנים הרבים שמשתלבים ב"תיאטרון בלט פאנוב". ואלרי פאנוב, מנהלה האמנותי של הלהקה, מגדולי רקדני הבלט הקלאסי, שהצמיחה אימפריית הבלט ברית המועצות (כיום רוסיה) וכוריאוגרף בעל קריירה בין-לאומית. הוא התווה בלהקה ובבית הספר למחול, שפועל לצידה, נורמות אמנותיות מקצועיות. כל זאת, בדרך להגשמת חזונו, להקת בלט מקצועית, בעלת הכרה ארצית ובינלאומית, שגרירת ישראל בתחום הבלט בעולם, מעצבת מסורת בתחום הבלט, בישראל. הלהקה מהווה במה נוספת להדגשת עוצמתו התרבותית וחשיבותו של הבלט, תוך מתן ביטוי לכישרון האמנותי הישראלי. רקדניה ילידי ישראל ועולים חדשים (אזרחים ישראליים בלבד מכל רחבי הארץ). תיאטרון בלט פאנוב מעלה כ-200 הופעות בשנה, בכל רחבי הארץ, בהפקות שונות למערכת החינוך, בערים וביישובי הפריפריה, ובנוסף הופעות לקהל הרחב. בצד המופעים, מתקיימות סדנאות ופעילויות מגוונות נוספות. מאז הטרגדיה, הלהקה נכנסה לקשיים אך בכל זאת המשיכה לעלות מופעים באופן שוטף. הלהקה מורכבת מ-18 רקדנים, 11 מהם אשדודים וכל השאר מרחבי העולם (מיפן, לטביה, אנגליה, גרמניה ובולגריה).

'ליל המכשפות', מופע בלט חדש מבית פאנוב

בימים אלה מעלה בלט פאנוב את 'ליל המכשפות', יצירה חדשה הבנויה משלוש מערכות. 'לילה וולפורגי' מתוך האופרה 'פאוסט' מאת המלחין שארל גונו, קטע ריקוד מ"הסימפוניה הקלאסית" מאת המלחין סרגיי פרוקופייב, "טרנטלה" מאת המלחין אבה הלסטד. מספר דורון גכטמן מנהל הלהקה, הנחשב ליד ימינו של ואלרי בימים אלה: "ביום חמישי ה-12.12.13 בשעה 20:30  באודיטוריום רמי נעים, יתקיים ערב טרום בכורה". לחובבי המחול והבלט  מספר גכטמן על המופע: "לילה וולפורגי', קטע ריקוד מתוך האופרה 'פאוסט', זוהי אחת הסצנות הבולטות ב'פאוסט' והיא קיבלה בהמשך התפתחות של חיים עצמאיים, ללא תלות באופרה הידועה". לדבריו של גכטמן, את הגרסה הזאת של הבלט המתבססת על המיתולוגיה היוונית, יצר הכוריאוגרף ומנהל בלט הבולשוי, ליאוניד לברובסקי בשנת 1945 והיא מועלית שוב ע"י רקדני תיאטרון בלט פאנוב. כמו כן רקדני הלהקה יופיעו עם קטע הריקוד הלקוח מ"הסימפוניה הקלאסית",  בסצנה שתוצג אחד הנערים מפליג בחלומו לעולם דמיוני בו מופיעות שלוש הדמויות הנצחיות של הבלט הקלאסי. הנער נרגש מהמפגש עם הדמויות, ומדמיין את עצמו לסירוגין כזיגפריד, דזירה וסולור. כאשר הוא מתעורר מחלומו, הוא מצטרף לריקוד המשותף. לצד זאת הרקדנים יבצעו את ה'טרנטלה'.