הצעיר והים
08.06.12 / 13:24
א' חי כבר שנה וחצי באוהלים ובחדרי שירות בבניינים. את הבחור הצעיר, נאה מאוד למראה ונעים הליכות, פגשתי במקרה עת צעדתי בחוף הים. כחודש וחצי הוא כבר גר בבדידות מזהירה באוהל סיירים על חוף הים - מבלי להתלונן, מבלי לבקש עזרה.
הוא היה במאהל המחאה בקיץ שעבר אבל המחאה התפזרה ועימה הצעירים לחיק משפחותיהם. א' נשאר חסר קורת גג וחסר מחאה. א', חייל קרבי לשעבר, חי את היום ומתנהג כתייר שנסע עם תרמיל לארץ רחוקה. מפעם לפעם הוא מוצא עבודה מזדמנת וחי עם המשכורת עד לעבודה הבאה. א' לא מבקש שיושיטו לו יד – אני כן, כדי להזכיר לו ולכולנו שלא אלמן ישראל, כי למרות שנורא חם... קר שם בחוץ
-
מאת: אייל בן שמחון
יום שלישי בשעות הבוקר, בעת שהלכתי על חוף הים, הסתקרנתי ממראה של אוהל סיירים שהוקם על גבעה בחוף טו', כ-100 מטר צפונית למצודה.
תחושת הבטן שלי משכה אותי ממסלולי לאורך שפת המים אל עבר גבעת החול. בפתח האוהל ישב לו בחור צעיר כשהוא חמוש במשקפי שמש ולוגם קפה שחור שזה עתה נמזג מקופסת שימורים מאולתרת. הקופסה המפוחמת העידה כי היא משמשת כתחליף לפינג'ן מזה זמן רב.
"מה אחי? מה אתה עושה פה? תייר? רומנטיקה?", שאלתי והוא ענה: "נהנה מהנוף".
2-3 דקות נתנו לי להבין שהבחור הצעיר הנאה למראה נמצא כאן מזה זמן רב ומחוסר ברירה. היה קשה מאוד לקלף ממנו מידע, הוא נמנע מלהיפתח. לאט לאט החשדנות הוסרה והוא הסכים לומר שהוא כבר חודש וחצי כאן, גר בתוך אוהל סיירים קטן על חוף הים.
ברגע כזה צצות אין ספור שאלות, אבל אי אפשר לעוט עליו עם כולן. רק הכרנו לפני דקות מספר.
היכן אתה מתקלח? שאלתי אחרי כמה דקות, "במקלחות שבמרינה" הוא ענה ואני לא מבין מדוע הוא הקים את האוהל כל כך רחוק מאזור המקלחות... רק למחרת הבנתי שבעבר הוא הקים את האוהל בסמוך למבנה זה והמשטרה העיפה אותו מהמקום תוך ששוטר קורע בסכין את האוהל.
אנחנו מחליפים עוד מספר משפטים ואני נפרד ממנו לשלום. למחרת בבוקר יצאתי מביתי הישר אליו. נכנסתי עם הרכב מתוך השביל המוביל מרובע טו' אל המצודה ומזל שכך, שכן מצאתי אותו אוסף קרשים קטנים כדי להדליק את המדורה שתחממם לו את הקפה של הבוקר.
הוא הציע לי קפה ואני הצעתי לו סיגריה. באתי לו בדיוק בזמן כי החפיסה שלו נגמרה.
קפה שחור בלי סיגריה זה כמו פלאפל בלי פיתה... והנה הדיסטאנס נשבר. ישבנו על החול כשעה לפני שהשמש התחילה להכות ופתחנו בשיחה.
הבחור נאה מאוד למראה ונעים לשיחה. השאלה המתבקשת היא: היכן הנערה? אבל נערה ואוהל הולך טוב רק בטיול לדרום אמריקה... אפילו בטבריה זה כבר לא מתאים לגילאי ה-30 פלוס. "כשאני רוצה לפגוש בחורה אני קובע איתה בחוף הים. כמובן לא באוהל אבל בחוף זה נחמד".
אני מהנהן אבל לא מעיז לשאול מתי היה לו דייט כזה בפעם האחרונה.
להפתעתי פגשתי בבחור שגר בדרכים באוהלים ובמבנים מזדמנים כבר שנה וחצי. בקיץ שעבר הוא השתלב בנוף ביחד עם מחאת האוהלים ולכן הוא נראה אז הכי ישראלי שיש.
אבל מאז האוהלים התפרקו ואיתם התקווה, הצעירים חזרו להורים והחורף בא.
באין מוצא, באין עבודה קבועה, באין חשבון בנק מסודר להשכיר דירה הוא החל לחפש מחסה חדש ומצא אותו בקומות השירות של הבניינים הגבוהים. הוא למד את הקוד בכניסה ללובי ומאוחר בלילה כשכולם נכנסו להתחמם בבתים, הוא עלה לקומת הגג והתפלש בתוך החדרון ממתין לבוקר שיפציע.
לפני חודש וחצי הקיץ חזר ויחד עם קרני השמש הוא חזר אל האוהל ואל חוף הים.
א' עלה לישראל בגיל 16, לא סיים בגרות, התגייס למג"ב (משמר הגבול) ומיום השחרור ועד היום הוא עובד בעבודות מזדמנות. בין לבין הוא רכש לימודי תעודה לטכנאי מחשבים אבל לא מצא במקצוע זה עבודה. "עבדתי בבניין והרווחתי טוב, אבל אי אפשר לעבוד שנים רבות בבניין. אני עובד לפעמים בשמירה וכמחסנאי, מרוויח כ-4-5 אלף ₪ אבל לא יכול להחזיק איתם דירה לאורך זמן".
להפתעתי, א' לא מוחה, לא מתלונן על מר גורלו ולא מאשים אף אחד במצבו. הוא מציג לי פעם אחר פעם את החצי הכוס המלאה.
אני שואל אותו מה מספר הטלפון שלו והוא מתחמק שאיבד את הנייד רק אתמול... "להקפיץ לך סיגריות?", אני שואל כשברור לי שהוא תקוע בלי חפיסה... והוא עונה שלא צריך... עוד מעט הוא יצא העירה... ושהוא צריך לפגוש מישהו שחייב לו כסף וכך תוך כדי שיחה אני מבין שהבן אדם עושה ככל יכולתו כדי שלא להציג את עצמו כנצרך או כמסכן.
הוא מדגיש שהוא לא מקבל או מבקש קצבה וכי עברו במג"ב מאפשר לו למצוא עבודה בשמירה... ושהכול יהיה בסדר...
"קפוץ אלי למשרד מחר", אני מציע והוא מביט בי בחשדנות: "למה אתה רוצה לעזור לי? מה האינטרס שלך?", ולך תסביר לו שאין יותר טבעי מזה עבורי וכי כך צריך לנהוג כל יהודי.
"אני שנה וחצי בחוץ", הוא מתנצל על חשדנותו ומסביר, "הזמן עושה את הסקפטיות שלו".
כן, א' סקפטי לגבי אנשים אבל רחוק מלעסוק ברחמים עצמיים: כדי לעודד את עצמו הוא מדמיין שהוא תייר שיצא לטיול בחו"ל וחי כמו כל התרמילאים...
הוא לא רוצה שאני אכתוב עליו כתבה ומודאג שאנשים יגידו שהוא עצלן וכו' ואף מביע חשש ששוב המשטרה תבוא לסלק אותו מהזולה הקטנה שהוא בנה.
אני אומר לו שלפי הבנתי, אי אפשר לסלק אותו מהחוף עם האוהל הארעי שלו, החוף שייך לכולם וגם לו.
א' לא יוכל להשכיר דירה רק אם יקרה משהו יוצא דופן, כמו שאיזה קורא יציע רעיון מקורי... האחריות למצבו היא בוודאי לא עלינו אלא רק על עצמו...
המחקר האחרון מספר ש80% מזוגות הצעירים בישראל לא יכולים לרכוש בית ללא עזרת המשפחה... (ראו מסגרת) אבל המחקר לא בדק מה קורה כשאין משפחה תומכת, אין בת זוג שתתחלק במטלה ושדמי השירות מהווים 50% מהמשכורת וכאין מי שישכיר בלי ערבויות וצ'קים מראש ו....
א' לא מתלונן, עם הזמן הוא השלים עם המצב... אני באופן אישי מאמין בניסים ושהגלגל יכול להתהפך... ושאולי תבוא הנערה ויבואו האשדודים ותגיע הצעת עבודה... מה שברור לי שא' לא אמור להיות לבד כי פעם אמרו לי ש... "לא אלמן ישראל"... הלוואי.
ואם יש מי שרוצה לעזור, בכל דרך שהיא, יכול להשאיר הודעה באתר "אשדוד נט".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
