מי יעלה בהר ה'
הרב יאשיהו פינטו
17.03.11 / 17:55
להאזנה לתוכן:
"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" (תהילים כ"ד)
הנה, דוד המלך אומר לנו, שתי דרכים בעבודת ה': אחת, מי יעלה בהר ה', פירוש, מי יזכה לעלות ולהתעלות ולהגיע למקום מרומם וקדוש, להתנתק מכל רע, להתעלות ולהתחזק.
ואחרי כן, יש דרך שניה, ומי יקום במקום קדשו, מי יזכה לשמור על המדרגה הגבוה אשר זכה האדם לעלות ולהתעלות, מי ישמור על מדרגה זאת.
וצריך לדעת, אחרי שהאדם עלה והתעלה והגיע למדרגה גבוה, המלחמה של היצר הרע, גדולה וחזקה מאוד להוריד אותו ממדרגה זאת ואחד הדברים אשר היצר הרע בא לאדם, מביא על האדם צרות רבות עם צער מרובה ביותר, אשר בתוך הצער הזה יש אכזבה גדולה מאנשים אשר היו קרובים, או אנשים אשר האדם עשה עימם טובות מרובות, והאדם בראותו כל הטוב והחסד אשר עשה, זה התגמול אשר גומלים לו, נכנס האדם לעצבות ויאוש גדול, ואלו הרגעים הגדולים של היצר הרע, אשר נכנס לתוך חיי האדם ברגעי השפל של היאוש והצער ומנסה להוריד את האדם לתחתית וליגון שאולה.
וידע האדם יסוד גדול, אשר בדוק ומנוסה הוא: שבזמנים קשים של צער, אין לאדם שום חבר ושום עזרה, ולפעמים לוקח לאדם זמן להבין זאת וכל עוד הוא חושב שחברו יושיעו, הצרות והבעיות לא מסתיימות, אך כאשר האדם מבין ששום אדם לא עומד עימו, כדברי דוד המלך: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה" אז הקב"ה עומד ומסייע, עומד ומושיע את האדם.
וחשבנו לדקדק זה מהפסוק בתהילים: "אני והוא הושיענא" כאשר נשאר רק אני והוא, אני והקב"ה, ומבין האדם שלא תצא ישועה משום אדם, הוא הושיענא, אז הקב"ה מושיע את האדם מכל צרותיו וצדיק מצרה נחלץ.
וכך, בכל הזמנים הקשים של עם ישראל, ברגע שהבינו שאין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים, נחלצו מכל צרה.
גם דוד המלך, כשעמד לפני גולית, אשר כולו היה לבוש עם כלי מלחמה וחרב גדול בידו, דוד השליך מעליו את הכל ועמד ערום מכל והכניע את גולית אשר היה מחרף ומגדף את הקודש, אך כאשר אני והוא, אני והקב"ה לבד, אז 'הושיענא', ה' מושיע את האדם.
וכך בפורים, עד אשר עם ישראל עמדו ושבו בתשובה וצמו שלושת ימים, התנתקו מכל הגשמיות ומכל קירבה למלכות, והבינו שאין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים, אז באה הישועה הגדולה לעם ישראל ונושעו מכל שונאיהם ומבקשי נפשם.
ובכל עת וזמן, יפקח האדם את עיניו ויראה ויזהר מזרע האנשים, אשר מעשיהם מעשים אכזריים. וכאשר פוגש ורואה אנשים עם מידות אכזריות, ידע שיש פגם בזרעם ואינם זרע קודש, או ממזרות, או פגם מהותי בנפשם. וכדברי הגמרא במסכת ביצה ל"ב: שבתאי בר מרינוס הגיע לבבל, רצה עבודה לעבוד ולא נתנו לו; אוכל, גם לא נתנו לו, עמד ואמר אלו הם מערב רב.
על עם ישראל נאמר: ונתתי לכם רחמים וריחמתיך; כל המרחם על הבריות, בוודאי זרע ישראל, וכל שלא מרחם, זרע פגום הוא ואינו מזרעו של אברהם אבינו.
וכתב הרמב"ם מהלכות צדקה: שמי שהוא אכזר, צריך לבדוק אחרי ייחוסו, דכתיב: אכזרים הם ולא ירחמו.
"ה' הושיע המלך יעננו ביום קוראינו".
ברכה והצלחה
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
