לכל בני קהלות קודש שובה ישראל, ולגולשי האתר אשדוד נט. אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם.

אמרו חז"ל שהקב"ה רצה להשרות את שכינתו בתחתונים, ואמנם שכל הארץ מלא מכבודו של ה', והשמים ושמי השמים לא יוכלו לכלכל ולמלא את כבודו של הקב"ה. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיבנו בעבורו משכן, וכביכול צימצם הקב"ה את כבודו להשרות שכינתו במשכן עצים אוהל ויריעות, וכל זה בכדי לתת לבני ישראל להוציא לפועל את רצון ליבם הטוב, בבנית משכן לה'. ולכן נאמר, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כיון שנדבת הלב והרצון הפנימי היה הדבר החשוב ביותר לפני ה'.

 אמרו חז"ל (קהלת רבה א'), מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר, הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות, ואני איני מעלה דבר. מה עשה, יצא למדבר של עירו וראה שם אבן אחת, ושבבה וסיתתה ומרקה וכרכמה וסירקה, ואמר, הרי עלי להעלותה לירושלים. בקש לשכור לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להם מעלים לי אתם אבן זו לירושלים, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין אותה לירושלים. בקש ליתן להם, ולא נמצא בידו דבר באותה השעה, הניחוהו והלכו להם. זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם אתם מעלים לי אבן זו, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו, נתן ידו ואצבעו עמהן ונמצאו עומדים בירושלים. בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן, נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם [משום שלא רצה להשהות שכרן אצלו, ורצה לקיים מצוות ביומו תתן שכרו], אמרו לו, דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים. וקראו עליו את המקרא הזה (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, קרי ביה לפני מלאכים יתיצב.

ויש להבין, מדוע הוצרכו להזדמן לרבי חנינא חמישה מלאכים מן השמים, ולמה לא היה די במלאך אחד, והלא יש כח אפילו ביד מלאך אחד בכדי לשאת את משא האבן הזו לבדו ולהעלותה לירושלים. ונראה לתרץ, שהרי רבי חנינא עשה חמש פעולות באבן שמצא, ובכל פעולה התכוון להכשיר ולתקן יותר את האבן, כדי שתהיה ראויה לפאר ולכבד את ה', וכל מעשיו היו בטהרת לב גדולה, שהרי השתוקק מאוד להעלות איזה דבר מנחה לה', ואדיר היה חפצו לפאר ליוצרו, ולכן נעשה לו נס כדי להשלים את רצונו. ואותם חמישה מלאכים שהגיעו לסייעו נבראו מחמש הפעולות שעשה באבן, וע"י כל פעולה שעשה בכל ליבו ובאהבתו לה', וטרח ויגע בעשר אצבעותיו כדי לעשות נחת רוח ורצון ליוצרו, נברא מלאך אחד. ולכן נקבצו ובאו חמישה מלאכים לעזור ולסייע לו להשלים את מלאכתו ונדרו אשר נדר, ללמדנו, על מעלת וגדולת מי שעושה מצוה בשלמות הלב וללא פגם, ובשמחה ובאהבה גדולה.

וזה מה שאנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה בברכת המזון, ונא אל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם, דהיינו, שלא נזדקק למתנות מבני אדם שמרגישים כאילו לוקחים ונוטלים מהם את בשרם ודמם, ובכל נתינה שלהם מרגישים כאילו חתכו מבשרם החי ונתנו לאחרים. וממי שמרגיש כמי שנוטלים ממנו אבר מאבריו ובשר מבשרו באותה נתינה, כיון שמתנה מאדם כזה היא מעוטה ולא די בזה אלא עוד שחרפתו מרובה, ומי שקיבל ממנו מרגיש כאילו נטל את חייו ממנו, ויש בזה חרפה וקלון. ואנו מבקשים מהקב"ה שגם כשאנו צריכים לקבל מתנות מבני אדם, שנקבל מתנות מאדם שנותן בכל ליבו, ולא מאדם שמרגיש שנטלו ממנו את ליבו.

צריכים אנו להתחזק במצוות הצדקה ולהרבות במעשי חסד, ושהנתינה תהיה בשלמות הלב, וגם כשהאדם רואה שפרנסתו מתמעטת יצמצם בכל מה שאפשר, אבל בצדקה ימשיך לאחוז בכל עוז ולא ירפה ויניח מידו מצוה יקרה זו, ואמרו חז"ל (גיטין ז') אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין, יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהן מרובין. ועוד אמרו, שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה, משום שהצדקה מעלתה גדולה לאין ערוך, ואמרו חז"ל (ירושלמי פאה א') שצדקה שקולה כנגד כל המצוות כולן. ובזכות נתינתה מקרבים את הגאולה (בבא בתרא י'), והיא מארכת ימיו ושנותיו של האדם (תנא דבי אליהו זוטא א'), על כן יחזיק האדם במצוה זו ולא ירפה ויעזבנה מידו. וכאשר עושה צדקה בשלמות הלב, ומאיש אשר ידבנו לבו, תקחו את תרומתי, זו תרומה שחביבה ורצויה לפני הקב"ה.