הוא עמד שם מסתכל עלי עם העיניים הכחולות האלה שלו.
״אני רוצה להגיד לך משהו״ הוא אמר.
נשענתי על הספה מול החלון הפתוח,
לגמתי עוד שלוק מהקפה שלי וחשבתי, ״מעניין 

יום מהמם ביחד בילנו, מתנות לאהובים קנינו, בכל זאת חג...לא נכנסים עם ידיים ריקות, מתחילים את השנה החדשה בנתינה, בשימחה ובאהבה.

השמש כבר ירדה, קינחנו בארוחה וקפה מול הים. כיסא ליד כיסא צמודים, אפילו לא שולחן ולא משענת יכולים להפריד ביננו.

זהו, כבר אין זמן, הוא צריך ללכת לעבוד ואצלי לוח הזמנים מסודר אל תוך הלילה להכנת עוגות ובישולים לחג.
אני מתחילה בקינוחי כוסות,
באמצע השוקולד הטלפון מנגן את צילצולו -  
‏ one love one life
אני אוהבת את השיר הזה,
מלקקת את האצבע ומחליקה על slide.
ממילים מתוקות, לא יודעת איך התפתח לו ריב, בעצם אני כן יודעת איך!

3 שעות מבוזבזות על ריב, אני ממורמרת אבל מנסה לעדן את הכל ועדיין להגיד מה שאני חושבת, מחר חג, לא רוצה לקלקל אבל גם לא לשתוק.
לא הולך לי, הוא כועס, הוא לא שומע את עצמו, כמה שטויות אלוהים אוי כמה שטויות, ריב מטומטם.
לא רוצה יותר, אני הופכת להיות קיצונית, למה זה מגיע לי? לא צריכה את זה, זהו נגמר! אני חושבת בחדרי מוחי ומחליטה הפעם לזרוק את הכדור אליו - החלטה שלך.
אני יודעת שכשננתק הוא יפנים ויעבד את הדברים בצורה הגיונית ויבין שאני צודקת, הוא סתם עייף ועצבני.
בלב מבולגן ניתקתי,
כבר לפנות בוקר, לא הספקתי לעשות מה שרציתי ושיט, הלכה לה שינת היופי.

מנסה לשכר את המחשבות שלי עם המתוק, מתחילה עם הפאי תפוחים, אני מכינה להורים המקסימים שלו.
ריח של קינמון, סוכר, צימוקים וחמאה עולים מהמחבת.
One love one life
שוב הטלפון מנגן
אני עונה,
יש לך דקה להגיד לי רק משהו טוב, אמרתי לו.
אני רוצה להכין את הפאי תפוחים באהבה ולא במרמור.

״התקשרתי להגיד לך שמספיק עם השטויות והכל יהיה בסדר, עכשיו תביאי לי נשיקה״
עם נשיקות על הקו ניתקנו.

ידעתי שהוא יתאפס על עצמו בסוף, גבר חכם הרקולס שלי. אבל אני עדיין כועסת בשקט בלב.

ערב חג, יום עמוס, מחוסרת שינה לחלוטין.
יצאתי, קניתי, בישלתי, אפיתי, סידרתי, ניקיתי,
בשארית כוחותי חייבת למצוא עוד כח גם להתייפייף,
כי לנצח אהיה יפת מראה לעיניו של אהובי.

לבושה בשימלה לבנה, מריחה בסקסיות בהיפנוטיק שלי, העור שלי רך וחלק, מרחתי אותו בקרם, שיער שחור וגלי מתנופף בקפיצות יפות של הבייביליס, מתוכשטת, מאופרת יפה ועדין, אני מרגישה זוהרת, אני מסתכלת על עצמי ולמרות החוסר שינה והעייפות אני באמת זוהרת, כניראה שזה מה שהאהבה עושה.
מסדרת את צלחת הברכות ומחכה להרקולס שלי.

הוא בא, כולם מחכים לו, כולם אוהבים אותו.
ידיו מלאות עם בקבוק יין משובח וסלסלת שוקולדים ענקית מכל טוב,
״וואוו כמה את יפה״ הוא נדהם.
פיניתי לו את הידיים לחיבוק ונשיקה.
״חג שמח״, חייכנו.
הריח שלו משכר אותי, אני מסניפה אותו עוד קצת ואז הוא מגיש לי אריזה יפה.
הילדים עומדים לידנו, יש לי רגשות מעורבים, עדיין לא החלטתי מה אני עושה עם כל הכעס שיש לי בתוך כל האהבה הזאת ומה יהיה.

בתוך 

״אמא מה יש לך? מה את מתרגשת ככה מקופסה עם חול?״
לפני שיכולתי להסביר, הוא הושיט לי עוד אריזה,
פתחתי אותה, בפנים היה מכתב אהבה מרגש וקופסה אדומה,
אור בוהק קרן ממנה,
הוא ענד לי את הצמיד, צמיד זהב מנצנץ בשלושה צבעים.
זה כל כך יפה ועדין, זה כל כך אני, זה כל כך יפה לי.
תודה אהוב שלי זה פשוט מהמם ויש לך טעם מושלם.
אבל החול, זאת המתנה הכי יפה שאי פעם קיבלתי.

הכותבת אלמונית, תושבת אשדוד