סמל אוהד אסייג מאשדוד, לוחם גולני שנפצע קשה בשבת שעברה בפיצוץ מטען החבלה בדרום רצועת עזה, יצא ביום שני השבוע מטיפול נמרץ ושוחח עם חבריו ובני משפחתו. "הוא מאמין שיהיה בסדר, הוא חזק", מספרים חבריו. "נכנסנו אליו בזוגות ואמרנו לו שיהיה חזק. הוא מאמין שהוא יהיה בסדר בעזרת השם". אסייג (20) נותח בעיניו במשך תשע שעות, והרופאים בבית החולים סורוקה בבאר שבע מקווים שמאור עיניו לא ייפגע. "אני מודה לאלוהים שהוא חי", אמרה אמו פאני לאחר הניתוח. "הוא בחור חזק ויהיה טוב בעזרת השם".

לפני כשנה ושמונה חודשים התגייס אסייג לגדוד 13 בחטיבת גולני, שם שירת הלוחם בן וענונו שנהרג במבצע צוק איתן בתקרית הנגמ"ש בסג'אעיה. השניים למדו בתיכון הדתי אמי"ת י' שברובע י"א, והושפעו רבות מרוח הלחימה שהכניס בהם המנהל לשעבר עידו אהרונוביץ'. "הוא קיבל את רוח החטיבה - רוח שהתאימה ללימודים - לא מוותרים ומתמודדים עם קשיים", מספר אהרונוביץ', שמשרת כמ"פ גולני במילואים.

אמש (חמישי, אחרי מועד סגירת הגיליון) אמורים היו בני משפחתו של אסייג לקיים שיעור תורה לרפואתו בבית הכנסת שנחנך לאחרונה על שמו של בן וענונו ברחוב הירמוך ברובע י"א. "אחד החברים דיבר עם אילן, אבא של בן, והוא עזר לנו מאוד והיה בעד", מספרים חבריו של אסייג.

הגשים חלום

בשבת בשעות הבוקר התפוצץ מטען חבלה שהונח על גדר המערכת בדרום הרצועה וגרם לפציעתם של ארבעה לוחמי גולני וחיל ההנדסה. החיילים התקרבו לגדר המערכת כדי להסיר דגל פלסטין שהוצב עליה יום קודם, אך לא ידעו כי בתוך הדגל הוטמן מטען. שני חיילים נפצעו קשה, ביניהם אסייג, ושניים במצב בינוני. אסייג הובהל במסוק צבאי לבית החולים סורוקה, שם נותח כאמור בעיניו. בימים אלה הוא מאושפז במחלקת עיניים ונמצא בהכרה.

חבריו של אסייג, שחגג לפני כשבועיים יום הולדת 20, מספרים שכבר מכיתה י"א הוא ידע מה יעשה בצבא. "היינו הולכים לאימוני הכנה לצבא של תנועת 'אחריי', ואוהד כבר ידע שהוא רוצה להיות לוחם בגולני", מספר חבר. "כשאוהד נפצע הוא היה קשר מ"פ, שזה תפקיד מאוד מרכזי. בסוף מסע הכומתה המ"מ נתן לו את הכומתה שלו בגלל שהיה מצטיין. הציעו לו מספר פעמים לצאת לקורס מ"כים ואחר כך לקצונה, אבל הוא רצה להישאר עם החברים שלו מהגדוד".

לדברי החברים, אסייג הושפע קשות ממותו של לוחם גולני בן וענונו, שהיה חברו הטוב של אחיו הגדול. "כשבן נהרג אוהד לקח את זה ממש קשה", מספר אחד מהם. "זה הרעיל אותו יותר, ואז הוא החליט שהוא רוצה להיות באותו גדוד של בן - גדוד 13".

מי שסלל את הדרך לגולני עבור אסייג ווענונו היה כאמור מנהל התיכון לשעבר, אהרונוביץ'. "המנהל דחף אותנו להיות בגולני כי הוא היה מ"פ בחטיבה", מספר חברו של אסייג. "הוא היה מביא הרבה אנשים מהחטיבה לספר עליה, וביום הזיכרון היה משתף ברגעים מהמלחמה שלו ומשמיע לנו הקלטות. זה חדר אלינו, למרות שאין הרבה לוחמים מהשכבה, אבל ארבעה מאיתנו בגולני. כל הטיולים שלנו בבית הספר היו באתרי מורשת קרב וגם היינו במוזאון של גולני. הוא אפילו היה עושה לנו מסדרי בוקר".

ברוח המנהל

אהרונוביץ', שמנהל כיום בית ספר בצור הדסה, מודע היטב להשפעה שלו על תלמידיו. "השתחררתי אחרי שהייתי מ"פ בגולני, וב־2012 התחלתי לנהל את אמי"ת י'", מספר אהרונוביץ'. "עם כניסתי לתפקיד הבאתי כל מיני דברים מעולם התוכן הצבאי. להרבה אנשים זה היה מוזר. אמרו לי שאני קשוח מדי ואמרו לי שבית הספר זה לא צבא, אבל האמנתי בדרכי".

מותו של וענונו בשנת 2014 תרם משמעותית לשינוי צביונו של בית הספר. "בכניסה לבית הספר הקמנו גן על שם בן וענונו ויש ציור עם עץ זית", מספר אהרונוביץ'. "הוא קיבל את רוח החטיבה - רוח שהתאימה ללימודים - לא מוותרים, מתמודדים עם קשיים. לקחנו את הערכים והטמענו אותם בבית הספר. השיר 'גולני שלי' היה ההמנון של בית הספר. הנושא של שירות קרבי משמעותי דובר המון והדברים האלה תפסו מקום נכבד בבית הספר".

אהרונוביץ' תרם גם לגיוסו של וענונו לגולני: "לא הגעתי לשבעה כי הייתי בעזה, אבל כשהגעתי אליהם הביתה לאחר מכן האב אילן אמר לי: 'אתה הכנסת לו לראש את הג'וק של גולני'. זאת היתה אמירה עם עצב גדול אבל לא בטון שיפוטי. אנחנו בקשר מאוד קרוב".

את ההודעה על פציעתו של אסייג קיבל אהרונוביץ' בצאת השבת: "קיבלתי את ההודעה דרך יחידת המילואים שלי וביקשתי אם מישהו יכול להשיג את השמות, ואז אמרו לי אוהד אסייג. כמה אוהד אסייג יש בגולני? באותו ערב ישר שלחתי הודעה לאמא שלו פאני".

שוחחת איתה כבר?

"כן, היא נשמעת אופטימית. עיקר הפגיעה של אוהד היא בעיניים. יש לו רסיסים ביד ובאזור העיניים וכולם מקווים שיחזור לעצמו כמה שיותר מהר. אני מאחל לו החלמה מהירה, ואין לי ספק שהוא יסיים את שירותו הצבאי".

אתה מרגיש אחריות?

"לי יש תחושה גדולה של אחריות. אצל אוהד יותר מאשר אצל בן כי אוהד עשה תהליך בתוך בית הספר של כמה שנים. בסיפור הזה אוהד משלם מחיר אישי כבד, יכול להיות שהראייה שלו נפגעה, אבל אני מניח שגם עכשיו בדיעבד אין לו הרהורי חרטה. אני מניח שאם תשאלי אותו האם בדיעבד הוא היה בוחר להיות ג'ובניק בידיעה שזה מה שיקרה לו, הוא לא היה מוותר".

אהרונוביץ' מוצא מספר קווי דמיון בין אסייג לווענונו: "אף אחד מהם לא בא מבית שיש בו אבא איש צבא או גנרל, זאת החלטה שבאה להם מהמקום הכי טהור שיש. הם רצו לתרום למדינה. את אוהד לא עניין כלום, הוא אמר שילך לגדוד 13 וזהו. שניהם היו דמויות מאוד מרכזיות בחברה ועזרו לחברים. אוהד היה מאלה שיכולים לקום בכיתה ולומר לכולם: 'יאללה, תפסו את עצמכם, יש בגרות עוד שלושה ימים'. הוא תמיד דחף קדימה".

הכתבה המלאה ביום שישי בידיעות אשדוד