הפער בין סיפור חייה הקשה והעגום של שושי יעקובוב (38) לבין שמחת החיים והאנרגיה החיובית שהיא מקרינה בלתי נתפש ממש. למתבונן מהצד קשה לקלוט כיצד אם חד־הורית, מפרנסת יחידה שנאבקת על בסיס קבוע בשירותי הרווחה, שמאיימים להעביר את ששת ילדיה לפנימיות וסועדת על בסיס צמוד את בנה החולה, שואבת את הכוח להפוך לליצנית רפואית, שמעודדת ילדים ומבוגרים כאחד במחלקות הכי קשות במוסדות רפואיים בכל רחבי הארץ. ואם לא די בכך, כעת היא מתכננת להקים קבוצת העצמה לנשים חד־הוריות, כדי שתוכל להעתיר מהאופטימיות ומהחוסן הנפשי יוצא הדופן שלה גם על נשים בעלות עומצות נפשיות פחותות.

הולכת בדרכה

הניסיון לקבוע פגישה עם יעקובוב הפך למשימה קשה מאין כמוה. הימים האלה שלפני פורים הם העונה החמה של הליצנים, ובמקרה של יעקובוב הביקורים שלה בבתי חולים לא מסתכמים בפעילותה המקצועית. בשבועיים האחרונים היא בילתה שעות רבות בכל יום בתל השומר יחד עם בנה בן ה־16, הסובל משתי מחלות קשות: המופיליה - מחלה איומה המתבטאת בתפקוד לקוי של מנגנון הקרישה של הדם, שמשמעה שכל פגיעה בכלי דם עלולה לגרום לדימום רב, חיצוני או פנימי; וקוליטיס - מחלת מעי דלקתית המתבטאת בדימום פנימי רב.

"תגיע ב־11:00", היא מבקשת, "כי ב־12:00 אני כבר חייבת לצאת לילד לתל השומר".

בשעה 11:00 היא מסיימת לנקות את הבית ולהכין את ארוחת הצהריים לילדים - שלוש בנות ושלושה בנים, הגדולה כבר בת 18, הקטן בן 7.5.

יעקובוב האנרגטית העבירה את גיל ההתבגרות במריבות בלתי פוסקות עם הוריה. "רבתי עם ההורים כל הזמן", היא מספרת, "עד שיום אחד ברחתי לבני ברק והצטרפתי לפנימייה. אחרי שנה התפייסתי עם אמא שלי אבל בחרתי להישאר בפנימייה בבני ברק. למדתי שם וגם עבדתי. פעם ראשונה בחיים שהיה לי כסף. עבדתי בניקיון, במשק בית וגם בסלון הפאות של דבורי גנץ בבני ברק".

הרבי אמר צריך להתחתן

בגיל 17 הרבנית אמרה לעלמה יעקובוב שהגיעה לפרקה וכי עליה להינשא לאיש. "היא הכירה לי בחור ישיבה שנורא מצא חן בעיניי והיו לנו תוכניות להינשא", יעקובוב מספרת. "זמן קצר לפני החתונה הוא אמר לי שאמא שלו לא רוצה שהוא יינשא לי כי אני רזה מדי".

מה הכוונה רזה מדי?

"היא פחדה שזה יפגע בתינוקות שלי או ביכולת שלי להיכנס להיריון".

מיד אחרי ביטול האירוסין גילתה יעקובוב כי הרבנית שידכה לחתן המיועד עוד שש בחורות מהפנימייה וכי הוא יצא איתן בו זמנית ובחר להינשא לבסוף לאחת מהן. כנראה בעלת בשר. "הייתי בהלם", היא מספרת, "נכנסתי לדיכאון במשך שנתיים. הייתי מאוהבת בו בכל נשמתי. איבדתי את האמון בכולם".

אבל אחרי שנתיים ליעקובוב כבר לא היתה ברירה. "הרבנית הביאה לי בחור שבלי להיכנס לפרטים, דחה אותי מבחינה פיזית. אמרתי לה שאני לא מעוניינת, אבל היא לחצה עליי לתת לו צ'אנס. אתה לא מבין כמה לחץ יש עלייך במקומות האלו כשאת מגיעה לגיל מסוים. לא ידעתי כלום מהחיים שלי. לא הבנתי כלום על יחסי גברים ונשים כי מעולם לא הסבירו לי. בלי לדעת התברר לי כי קבעו לי תאריך לחתונה איתו. לא היה לי את הכוח להתמודד". 

קבעו לך חתונה ללא ידיעתך? זה אמיתי?

"אתה לא יודע כמה. לצערי זה הרגיש אמיתי גם בחדר ההתייחדות בחתונה שלנו כשהוא הצמיד אותי לקיר והכריח אותי להתנשק איתו. פעם ראשונה שהייתי קרובה כך לגבר, וזה הרגיש מלוכלך ומסריח. לא יודעת איך המשכתי כך בחתונה".

בשנה הראשונה לנישואיהם חיו בני הזוג בבני ברק ולאחר מכן עברו לאשדוד. "הוא למד בישיבה ואני עבדתי בניקיון ובגיהוץ", יעקובוב אומרת.

"הוא היה קמצן נוראי נוסף לכל הדברים, והייתי במצב נפשי קשה כי עברתי שלוש הפלות עד שנולדה הבת הגדולה שלי. כל הזמן חשבתי איך אני מתגרשת ממנו, אבל בכל פעם הרב אמר לנו שטוב נעשה אם נביא עוד ילד לעולם. כך הבאתי איתו שישה ילדים, עד שלא יכולתי לסבול יותר".

מסורבת גט

"המשפחה שלו התנהגה אליי בצורה איומה כל השנים", נזכרת יעקובוב. "אני זוכרת כיצד זמן קצר לאחר שילדתי את בתי הבכורה עשינו את חג הפסח בביתם ולא קיבלתי שום עזרה. אמא שלו היתה אומרת לו תמיד 'אל תקום, שהיא תטפל בילדה'. בנוסף הוא סבל מכפייתיות יתר בכל מה שקשור לדת. במיוחד בדיני טהרה. הוא פצע את עצמו עד זוב דם בניסיון להתנקות כמה שיותר. זה היה טירוף".

זה נשמע בלתי אפשרי לגדל כך ילדים.

"הבעיה היתה עם הילד השני, כשהתגלתה מחלת ההמופיליה. כל עוד הנקתי אותו הכל היה בסדר, אבל מרגע שהחל לאכול המחלה פרצה. תבין, זה ילד שחייב להיות כל העת בהשגחה מתמדת. גם בבית וגם בבית הספר. כל כך הרבה פעמים הזעיקו אותי לגן ולבית הספר שלו כדי שאטפל בו. כשאני מגיעה הוא ניצב בתוך שלולית דם כי הדימום לא מפסיק".

וגם המחלה של הבן לא הובילה את האב לשינוי בהתנהגות. "הוא מעולם לא עזר לי בבית או עם הילדים, הוא מעולם לא נתן לי כסף ולא תמך בי נפשית. לא ישנו יחד אלא רק על מנת לקיים מצוות יחסי אישות", נזכרת יעקובוב. "אף פעם לא התרגלתי לריח הגוף שלו, אז הייתי ישנה עם הילדים".

איך הגעת להחלטה להתגרש ממנו?

"לפני שמונה שנים נסעתי עם התינוק שנולד לי אז לחתונה של בן דוד בניו יורק. בעלי נשאר בבית עם ילדים. כשחזרתי אחרי עשרה ימים חשכו עיניי -
במשך עשרה ימים הוא נעל את הילדים בבית, לא ניקה ולא טיפל בהם. הם היו מלאים בצרכים שלהם והיה זבל בכל הבית. סילקתי אותו מהבית ואמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר. שבוע שלם לקח לי להחזיר את מצב הבית לקדמותו".

איך הוא קיבל את זה?

"הוא לא קיבל. הוא הגיע בלילה ושבר את הדלת. הגיעה המשטרה וסילקה אותו. ישנתי על שולחן כדי לחסום את הדלת השבורה והוא הגיע שוב, הפך עליי את השולחן וגרם לי לדימום. חמש שנים נאבקתי בו בבתי הדין הרבניים כדי שיאלצו אותו לתת לי גט כי הוא סירב".

נשמע נורא.

"זה היה יותר נורא כי הוא החליט שהנקמה שלו תהיה שהילדים ייצאו מתחת חזקתי לפנימיות ודאג לדווח לרווחה על כל תנועה שלי. עבדתי ימים ולילות על מנת להתפרנס ולא לתת סיבה לרווחה להוציא את הילדים מהבית".
(הבעל לא הגיב לפניית המערכת.)

ממה את חיה באמת?

"ממה שאני מרוויחה כעובדת במשק בית וגם קצת ליצנות רפואית וקצבת הנכות של הילד".

העוקץ

"אחרי שהתגרשתי וחשבתי שהכל עכשיו יהיה טוב יותר, גיליתי שהצרות רודפות אחריי", אומרת יעקובוב.
"אחותי התאבדה, אבא שלי נפטר, ואני שחיפשתי כל חיי משענת ואהבה הכרתי בחור באחד המפגשים שלי כליצנית עם ילדים. הוא היה בחור מקסים ונדיב והתאהבתי בו. מה שלא ידעתי היתה העובדה שהוא נשוי ושהוא השתחרר מהכלא לאחר חמש שנים. ומה שהכי גרוע זה שהוא נכנס לשם באשמת פדופיליה".

איך זה קורה דווקא לך?

"אני משערת שאולי זה בגלל שאני מצטיירת כמאוד ידידותית ושמחה. בכל מקרה, אותו בחור, שבהתחלה ניסה לקנות אותי ואת הילדים במתנות ובמסעדות, רצה בסופו של דבר להוציא ממני את הדירה שנותרה ברשותי לאחר שהתגרשתי. כשהחלטתי לעבור מאשדוד לקרית מלאכי כדי לגור ליד אמא שלי, הוא לקח על עצמו לשפץ את הדירה ולקח ממני עשרות אלפי שקלים לכאורה לשיפוצניק שהיה חבר שלו".  

איך סמכת עליו?

"מעולם לא היה מי שיתמוך בי והוא היה שם לכאורה בשבילי. קשה להודות גם בפני עצמך לאחר שאת לבד כל כך הרבה שנים שגם הבן אדם הזה יאכזב אותך. המשכתי להאמין בזה כל עוד יכולתי, עד שלא יכולתי יותר והבנתי שכל מטרתו היא להוציא ממני את שארית כספי".

המשפחה שלך לא הזהירה אותך?

"מי שמע את האזהרות שלהם? הייתי עיוורת. הוא שמע על זה וביקש ממני לא להיות בקשר עם המשפחה שלי, אבל אז עברתי תאונת דרכים עם הילדים ברכב שקיבלתי ממנו. כשהגיע לבית החולים הוא לא התעניין בי אלא במה קרה לרכב ומה עשתה המשטרה. הבנתי שיש כאן משהו לא כשר וכי הוא בחודשים האחרונים חוגג על חשבוני". 

מה עשית?

"החלטתי לעזוב אותו. הבעיה שהבית כמובן, שהיה אמור להיות משופץ, לא נעשה בו כלום כי הוא לקח את הכסף לעצמו. הוא היה הרוס לחלוטין כי השיפוצניק הפסיק לעבוד. החלטתי להיכנס עם הילדים בכל זאת לבית החרב. לא היה מטבח ולא היה שירותים. במשך חודשים עשינו צרכים בשקיות. באותו זמן הגיעו גם בריונים לדרוש את הכסף של העבודה שכבר נעשתה בבית".

אז מה עשית?

"שילמתי כמה שיכולתי, וזה היום בטיפול עורכת דין שמנסה לעזור לי".

ואיך שיפצת את הבית?

"המשפחה עזרה קצת, קצת חברים טובים, נשאר לי קצת כסף. אבל אתה רואה שאין רהיטים, שיש חלונות שבורים. זה לא פשוט".

והילדים?

"הילדים עוזרים לי מאוד. לא הייתי מסתדרת בלעדיהם. הם מסייעים לי גם עם האח החולה שלהם. עם כל מה שקורה הם יעדיפו תמיד להיות איתי בבית על פני כל פנימייה. אנחנו כמו אגרוף. חזקים כשכולנו ביחד".

ליצנית רפואית

בשבוע הבא יעקובוב, בדמותה של שוש־פשוש, מתכוננת להופעות פורים בכל רחבי הדרום ביחד עם שותפה, הליצן אודי חמודי. "פורים זו התקופה העמוסה של הליצנים", היא צוחקת, "גם במתנ"סים ובתי ספר וגם בבתי חולים שונים כליצנית רפואית".

איך הגעת לתחום הזה?

"אחותי ראתה יום אחד מודעה על פתיחת קורס לליצנים רפואים ואמרה לי לי שאין דבר שיותר מתאים לי לעשות מזה. היא צדקה כמובן ואני הלכתי לקורס ועברתי אותו בהצלחה".

מאיפה את מביאה את כל האנרגיות לעשות את זה?

"זה בא לי באופן טבעי. אני לא נותנת לעצמי לשקוע בצרות שלי. אני ממשיכה להתקדם כל הזמן, אחרת אשתגע כנראה. זו הסיבה שאני מקימה קבוצת העצמה לנשים חד־הוריות כאן בקרית מלאכי. אני מרגישה שעוצמה נשית של יחד חשובה מאוד. אני רוצה גם להציע למחלקת הרווחה שאעביר שם הרצאות, יש לי הרבה מה להגיד ולספר".

הכתבה המלאה מתפרסמת בידיעות אשדוד