25 שנה לאסון המסוקים: נזכור את החלל פול ביבס מאשדוד
04.02.22 / 14:28
היום מציניים 25 לאסון המסוקים הנורא. 25 שנה מאז אותו לילה ארור ששני מסוקים התנגשו אחד בשני בדרך להטסת לוחמים ללבנון. פול ביבס מאשדוד במקור מב"ש היה אחד הנופלים
ב-4.2.1997, 73 חיילים מצאו את מותם באחד האסונות הקשים שידעה מדינת ישראל, אסון המסוקים.
אחד מאותם 73 החיילים היה הלוחם פול ביבס במקור מב"ש, אך התגורר בתקופה הזו באשדוד ואף נקבר בה. ביבס נולד ב- 26/7/70.
באתר יזכור נכתב על פול: "בן ז'קלין ויהודה. נולד ביום כ"ב בתמוז תש"ל (26.7.1970) בבאר- שבע. בן שני במשפחה, אח לנטלי, דודי ורון.
פול גדל והתחנך בערד. החל לימודיו בבית-הספר היסודי "עופרים" וסיים במגמת מסמ"ר מסגרות מיכנית בבית-הספר התיכון המקיף "צימטבאום" בעיר. עלם יפה תואר ויפה נפש היה, אוהב חיים ומרבה לבלות. חיבה מיוחדת גילה לבעלי-חיים.
פול גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1988, ובתום אימוני הטירונות הוצב לשרת בחיל-האוויר. במהלך השירות עבר שורה ארוכה של קורסים מקצועיים והוכשר כמכונאי "עיט". הוריו נפרדו בשנת 1989 ופול עשה כל מאמץ לשרת בקרבת הבית, על מנת לסייע למשפחה ולעזור לאחיו הצעירים.
ביוני 1991 זכה לתעודת הצטיינות מידי מפקד הטייסת, שנאמר בה בין היתר: "בעבודתו מפגין רמה מקצועית, איכפתיות, רצון ומוטיבציה גבוהה לקידום ולשיפור מקום עבודתו".
עם סיום השירות הסדיר ביקש פול לחתום קבע, ומפקדו ציין בהמלצתו: "במוסך מפגין יציבות ורמה מקצועית גבוהה. לאחרונה, נבחר לחייל המצטיין של הגף. בעל מוטיבציה ואחריות אישית.מבקש לשרת בקבע. לדעתי, מתאים לחתימה וממליץ להחתימו".
באוקטובר 1991 הצטרף פול אל שורות צבא הקבע. מפקדיו העריכוהו כנגד בעל רמה גבוהה, המוביל בתחומו, מבצע בדייקנות ובנאמנות את המוטל עליו ושואף תמיד לקידום מקצועי.
ביוני 1993 קיבל פול תעודת הצטיינות שנייה מידי מפקד הכנף בה שירת, על היותו "נגד המבצע את תפקידו ברמה מקצועית וניהולית גבוהה מהרגיל ומשמש דוגמה לאחרים".
שנתיים מאוחר יותר, לאחר שעבר קורסים מתאימים, החל בשירותו כמכונאי מוטס במסוקים כבדים. תשעה חודשים לפני נפילתו ניצל פול בנס מהתרסקות יסעור, שהיה אמור לטוס בו והוחלף ברגע האחרון.
בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם פול.
בן עשרים ושש היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. פול הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, אחות, שני אחים וחברה.
הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כתב למשפחה: "פול שירת כמכונאי מוטס בטייסת היסעורים הראשונה בבסיס חיל האוויר בתל נוף, ותואר על ידי מפקדיו כנגד מקצועי ומסור, בעל רמה אישית גבוהה, שניחן בחוש הומור מיוחד, והפגין נכונות לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת. הועלה לדרגת רב-סמל ראשון לאחר מותו.
זכרו יהיה נצור בלבנו תמיד". מפקד היחידה כתב למשפחה: "פול התגייס ונשלח לבסיס נבטים כמכונאי במערך העיט. במהלך שירותו נשלח לקורס מכונאי מוטס, על פי בקשתו, והוסב למערך היסעור.
פול שירת בטייסת כשנתיים, במהלכן השתלב במהרה הן בתחום המקצועי והן בתחום החברתי, וזכה להערכה רבה של מפקדיו על מקצועיותו הגבוהה.
פול, שאהב מאוד את חוויית הטיסה ואת ההווי בטייסת, ביצע מספר רב של טיסות אימונים וטיסות מבצעיות, בהן תמיד רצה להיות הראשון. פול היה שקול, חישב את צעדיו בראייה לטווח ארוך וניחן בחוש הומור ובשמחת חיים יוצאת דופן".
משפחתו הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה לבית הכנסת שבשכונתם באשדוד.
עשר שנים לאחר האסון הוקם פרויקט שנקרא 73 ובו מסופר על כל חייל וחייל מנקודת מבט אישית.
באתר 73 נכתב על הפרויקט המקסים: "עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 2007, יצאנו למסע אל 73 המשפחות. במשך חמש שנים פגשנו הורים, בנים, אחים, קרובי משפחה וחברים של חללי האסון.
בשיחות עימם ביקשנו לפגוש את המקום האישי בתוך האסון הקולקטיבי. למצוא את מה שנשאר בין כל מה שאבד ולתהות על מושג הזמן.
בעת שהקשבנו להם, נתָנו גם לבַּית לסַפֵּר את עצמו, לחשוף ולשתף. אספנו אינפורמציה מהדומם - מהחלל שנותר, עוצב מחדש ומכיל בתוכו עקבות של זיכרון.
השפה הצילומית איפשרה לדבר את מה שכל כך קשה לדבר אותו - הכלי הצילומי - מעצם היותו מהורהר, מנותק ומשתהה, מצליח לזקק מפעם לפעם אמיתות קטנות, פשוטות ודוממות.
זהו פרויקט אמנותי שנולד ממפגשים אלה. הוא עוסק בזיכרון, אך יותר מכך - במציאות. מזכיר את העבר, אך מדבר בעיקר על ההווה. מביט בנפקד ומתבונן בנוכח. אנחנו מבקשים להודות לכל המשפחות שפתחו בפנינו את דלת ביתן ואת ליבן.
גם פול ביבס הופיע בפרויקט בכותרת שנקראת "החדר של פול".
החדר של פול בבית אביו, יהודה, באשדוד נשאר כפי שהיה. המיטה מסודרת, התמונות על הקיר. יהודה: "היה לי חשוב להשאיר את הדברים כפי שהם ולשמר אותם.
הזיכרון ממנו מוחשי מאוד ואני רואה אותו כל הזמן מולי. הוא זה שעזר לי להחליט לגבי רכישת הבית הזה ובכל הזדמנות שהיה כאן היה מסדר, מנקה ומטפל בגינה. הוא היה ילד של בית וכזה נשאר".
"פול שירת כמכונאי מוטס וחתם גם קבע. כשעבר להיות ביסעורים אני זוכר שפחדתי. היה חורף נוראי ופחדתי שיקרה לו משהו. תשעה חודשים לפני האסון ניצל פול מהתרסקות יסעור.
ביום האסון הוא השאיר לי הודעה שלא יחזור הערב כי יש לו טיסה ושלא אחכה לו. כך ידעתי שהוא בטיסה הזו, אבל סירבתי להאמין שקרה לו משהו. לאט לאט התחלתי לעכל. פול היה בין הראשונים שזוהו".
"אחרי כמה חודשים סיפרו לי שיש תמונות מהערב הנורא הזה ב'דובר צה"ל' ואפשר לגשת לראות. הלכתי לשם ובאמת זיהיתי תמונות אחדות שבהן מנסים להחיות את פול.
חבר שראה את התמונות ידע לומר לי את זהותו של הרופא המטפל. רציתי מאוד לפגוש אותו ולצערי לא הספקתי. הרופא נהרג מאוחר יותר באסון השייטת. זה סגר את המעגל מבחינתי".
"תמיד חשבתי שפול מופנם מאוד ורק אחרי שנהרג גיליתי כמה אנשים היו איתו בקשר וכמה היה קשור לחברה שלו. פול נמצא איתי כל הזמן ואני רואה אותו".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
