מעשה באיש פשוט, אשר גר בכפר נידח. והנה, באחד הימים מצא יהלום יקר מאוד, הסתובב בין כל סוחרי העיר, למצוא סוחר, אשר יקנה ממנו את היהלום, אך כל הסוחרים הנאמנים אמרו לו: דע לך, יש בידך אוצר עצום ובכל האיזור, אין לכולנו גם יחד, לשלם לך את סכום היהלום הגדול, קח עצה טובה מאוהבים ולך לעיר הנמל ותפליג לעיר הבירה אשר ודאי יש סוחרים גדולים, אשר יקנו זאת ממך, משום ששם המסחר גדול ורחב וההזדמנויות שם גדולות מאוד.

הלך אותו עני עם היהלום, האוצר בידו והגיע לנמל והנה רואה, שמשלמים כסף לרב חובל ולו אין מה לשלם, חשב בדעתו מה יעשה, והנה רעיון גדול עלה בדעתו ביקש מהרב חובל להסתגר איתו בחדר ולדבר איתו. הסכים הרב חובל וכך, שניהם יחד, נכנסו לחדר צדדי באניה, הוציא האדם את היהלום והראה לרב חובל ואמר לרב חובל: אני נוסע לעיר למכור את היהלום ועשיר גדול אהיה ומשם, אשלם לך את תשלום ההפלגה ואף, אוסיף ואטיב עימך. שמח הרב חובל על האמון, אשר נותן בו וכן, על הרווח היותר גדול מכולם, אשר יקבל ממנו, וכך, התמלאה האניה ויצאו כולם להפלגה הארוכה. אותו בעל יהלום היה מסתובב בשמחה ובגאוה, כולם כיבדו אותו כבוד גדול, הרב חובל היה מסתודד עימו ומראה ומספר לו את כל הפתעות הים ואת כל מהלכי האניה.

והנה, בקר אחד, יושב בעל היהלום לאכול את ארוחת הבוקר, הוציא את היהלום להנות ממנו, כמה רגעים, שלא נתן את עיניו וליבו על היהלום, שהיה מונח על השולחן, הנה נעלם היהלום. צער גדול נפל עליו, מעשיר גדול, חזר לעני גדול ועוד, בעל חוב גדול לרב חובל. ישב וחשב בדעתו מה יעשה; אם אגלה לכולם שאבד היהלום, סיכויים קלושים שימצאו היהלום והגנב יחזיר אותו, אך מה שודאי יקרה, ערכי ירד בפני כולם, יזלזלו בי כולם והרב חובל יתחיל לתבוע איך משלם לו את הנסיעה. לכן, החליט שהוא לא מספר לאף אדם על היהלום שנגנב וכך עשה. ישב בשקט, צערו היה בליבו ולשום אדם, לא סיפר את צרת ליבו. אחרי כמה ימים בא רב החובל אל אותו אדם ואמר לו: מדינתי במדינה רחוקה, אין לי משפחה ויש לי שכורה רבה ויקרה מאוד באמתחתי באניה ואני פוחד מן המכס, בבקשה, מאמין אני בך ורוצה לרשום את כל הסחורה על שמך.

הסכים האדם העני לבקשתו, הביאו עט ודף ושם על שמו את כל הסחורה. לאחר עוד יומיים של הפלגה, בבוקר כולם מחכים לראות איפה רב החובל, מחפשים ולא מוצאים אותו, נכנסו לחדרו ומצאו שהחזיר את נשמתו בשנתו לבורא עולם. והנה, בעל היהלום לשעבר זכה לרכוש עצום שאין כדוגמתו. אם כך, נחשוב בנפשנו, אם היה עומד ומתלונן ומצטער וצועק ומתייאש מן היהלום, היה נהיה בעל חוב, היו מזלזלים בו ואף מגרשים אותו מן האניה. כעת, ששתק ולא דיבר ולא צעק ולא אמר מאומה, זכה להתעשר בשנית עושר כפול ומכופל.

ומפה ילמד האדם יסוד גדול, יש הרבה זמנים ומצבים קשים בחיים, שאם יעמוד האדם וינסה וירצה לפתורם ברגע, בקול צעקה גדולה ובמרה, בסוף לא ישיג מאומה ויפסיד עולם ומלואו במעשיו. ועל זה אמרו חז"ל: "סוף מעשה במחשבה תחילה". והאמונה והשמחה בהקב"ה, בכל מצב צריכים להיות נר לרגלנו "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".

וידוע מעשה המובא בסדר הדורות ( ערך נתן דצוציתא ) שהיה איש אחד עשיר ושמו נתן ואהב אשה בעלת בעל ושמה חנה והיה בעלה עני מאוד ומרוב אהבתו לה חלה, עד שאמרו לו הרופאים שחייב שידבר עימה ויהיה עימה וכו'. אך חכמים עמדו ואמרו יהרג ובל יעבור, זו מהעברות עריות החמורות בתורה ולא תהיה כנבלה הזאת בישראל. וחנה ובעלה היו בעלי חוב גדולים, עד אשר בעלה לא יכל לעמוד ולשלם את החובות ולקחהו הנושים והשלכוהו לבית הסוהר. בצר לו, אמר הבעל לאשתו חנה, לכי לנתן ובקשי ממנו שילווה לנו ממון ותפדי נפשי ממוות. כעסה חנה ואמרה, הרי אתה יודע שזו כל מטרתו. יצאה בחורי אף מבית האסורים, מבעלה. עברו עוד ימים וחנה לא הולכת לבקר את בעלה, אך שמעה מקרובים שמצבו הולך ומחמיר ביותר, החליטה ללכת שוב לבקר את בעלה בבית האסורים וכשראתה את בעלה שנוטה למות, גמרה בנפשה ללכת לנתן.

לפני שיצאה לביתו של נתן עמדה ובכתה והתפללה להקב"ה, רבונו של עולם, תצילני מהעברה החמורה והקשה וכו'. הלכה לביתו של נתן, שמח נתן שמחה גדולה, שאלה, מה חפצת? מה תירצי? ענתה ואמרה לו: יש לבעלי חובות קשים מאוד והוא נמצא בבית האסורים ונוטה למות, תרחם עלינו, הסכים. אחרי שנתן לה את הכסף, עמד ואמר לה, עשיתי את רצונך, עכשיו תעשי את רצוני ותחייני. ותאמר לו חנה, הנני בידך ותחת כנפיך, ואין לי פה להמרות פיך, אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי העוה"ב, תיזהר שלא תפסיד שכרך וטוב העוה"ב מדבר מועט, ואל תאסרני על בעלי, וחשוב שהגעת לחפצך ואל תאבד טובה הרבה, וחשוב באיסורי הקב"ה ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך וזו לך שעה קלה ותמנע לקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב, שלא יכול אדם להגיע לדבר זה, אלא בעמל רב ויגיעה רבה, ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה. אם תשמע לשכלך ותגער ביצר, וטוב לך.

ויהי, כשמוע האיש דבריה ויגער, ביצה"ר ויקום ממיטתו, ויפול על פניו ארצה ויתנפל לפני ה', ויתפלל להכניע יצרו ולשבור תאוותו ולהדריכו בדרך ישרה וטובה ולסלוח לו על עוונותיו ולשוב בתשובה שלמה, ויענהו ה' ויעתר לו. ויאמר נתן לחנה ברוכה את לה' וברוך טעמך, אשר כיליתני היום הזה מבא בדמים ועברה, וידך הושיעה לי, לכי לשלום לביתך. ותלך האשה ותפדה את בעלה ותוציאוהו מבית האסורים ותגד לו את כל אשר עשתה ולא האמין לה בעלה כי חשדה כי נתן בא אליה, והעלימה ממנו. ויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבא מבעד לחלון ויראה, איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול ומזהיר כשמש. ויקרא אחד מתלמידיו ויאמר לו: מי זה האיש הרוכב על הסוס? ויאמר זהו נתן רועה זונות ויאמר לתלמידיו: התראו אתם דבר על ראשו? ויאמרו לא. ויאמר להם מהרו והביאוהו אליי, ויביאוהו לפניו ויאמר לו: בני על ראשך אור גדול בלכתך ואני יודע שאתה מיושבי העוה"ב, הודיעני מה עשית? ויודיעהו את דבר חנה, אמר לו רבי עקיבא עשית דבר גדול ועל כן הזריח הקב"ה אור על ראשך. אמר לו רבי עקיבא: שב על ידי ואלמדך תורה ויעשה כן, ויפתח הפותח ואין סוגר דלתות ליבו בתורתו ויהי לימים מועטים הגיע למעלה גדולה בחכמה וישב בצד רבי עקיבא במעלה אחת.

ויהי היום ויעבור בעל חנה על מדרשות רבי עקיבא וראה את נתן בצד רבי עקיבא במעלה אחת ושאל אחד מן התלמידים, איך עלה זה לגדולה? ויספרו לו כל המעשה ויאמר לחנה אישתו ושקטה ממנו רוח הקנאה, שעברה עליו שחשד אותה. ועל פי מעשה מחריד זה יובן: בשעת הניסיון של נתן, לא היה אף כח, אשר ימנע ממנו את החטא ומה מנע ממנו? "סוף מעשה במחשבה תחילה", כשחשב על הסוף, מה יהיה בסוף, כשתעבור הנאת החטא. ולכן, כך יטביע האדם טבע בנפשו, בכל עניין אשר מתמודד הוא, "תחשוב על הסוף". אותו אדם, שהיהלום נאבד לו, אם לא היה חושב על הסוף, גם היה נזרק מהאוניה בבושת פנים וגם לא משיג מאומה. כששתק וחיכה, זכה לאותו מעמד, אף שלא היה לו מאומה ואף, בסופו של דבר, לכל רכוש הרב חובל.

וכך נתן, בשעת החטא לא היה מה שיעצור אותו משום שלרגע זה ציפה וייחל עד שנפל לחולי. אך, כאשר חשב מה יהיה הסוף, עצר והבין שהסוף רע מאוד ולכן, רבי עקיבא שינה את שמו למר עוקבא, עוקבא מלשון עקב ועקב זה סוף, כביכול האדם הזה, נתן, כוחו הוא מהעקב מהסוף. ואף יוסף הצדיק, כשאשת פוטיפר ניסתה יום יום, להכשילו ולהחטיאו, יוסף היה מסתכל על הסוף, עתידים כל השבטים להיות חקוקים על האבנט של הכהן ואם יחטא לא יזכה לזה. וכן, היה יוסף שם מול עיניו פגישה עתידית עם אביו ואם יחטא איך יוכל לפגוש ולראות את אביו. ומחשבה על הסוף מנעה ממנו לחטא ברגעים הקשים ביותר.

לכן, נחזק את נפשנו לדעת, איך לעמוד בכל המצבים הבאים לקראתנו בחיים. אין אדם יודע מה יהיה בעוד רגע; נהיה מוכנים, נסתכל על הסוף ולא נתפעל מהרעש והברקים הנראים בהתחלה, נמתין מעט נחכה מעט.

ונחזק מול עינינו דברי חז"ל, אשר עומקם ועוצמתם חזקים ביותר, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בית הרב.