האדריכלית איה פרי באדר מבכה על התכנון הלקוי של העיר אשדוד
03.08.17 / 10:08
אשדוד היא תוצר עגום של החלטה אדריכלית שנויה במחלוקת: הפרדת העיר מהנמל ובניית השיכונים כיחידה מסוגרת בפני עצמה - כך כותבת האדריכלית איה פרי־באדר בספרה המנומק.
לא בטוח שאשדודים לוקאל פטריוטים ייהנו לקרוא את הניתוחים המושכלים שעושה האדריכלית איה פרי־באדר, שחותכת בבשר החי של עירם האהובה, בספר המנומק שכתבה: "עיר, נמל, קצה".
בספר המעט אקדמי אך השוטף לקריאה, פרי־באדר מנתחת שלוש ערים ישראליות בעלות נמל - יפו, חיפה ואשדוד - כשהיא מחברת בין אדריכלות וקולנוע לבניית עולם פיזי משותף שקיים במציאות.
במקרה של אשדוד והנמל שלה היא מנתחת אותה כפי שהיא נראית בסרטים שמסבירים את הקווים ההיסטוריים והאסתטיים לדמותה: "סלמוניקו" (1972), "אזרח אמריקאי" (1992), "סיפור חצי רוסי" (2006) ו"נמל בית" (2015).
המסקנות לא נעימות. פרי־באדר, אדריכלית מרצה בבית הספר לאדריכלות על שם עזריאלי, מבכה את הטעות ההיסטורית שהגו יוזמי תוכנית המתאר של אשדוד בתחילת שנות השישים:
רובעי השיכונים הסגורים נבנו באופן מופרד מהים ומפעילות הנמל הסואנת, מה שהביא לניתוק פיזי בין העיר עצמה לבין הנמל. פרי־באדר לא מרחמת: "אני לא מופתעת שיש קשר רגשי רופף של התושבים עם האזור שבו הם מתגוררים", היא אומרת. "שכונות המגורים מכונסות לתוך עצמן, אשדוד נתפסת ומוצגת בסרטים כעיר ישראלית סתמית שבה מבנים אפורים, רחובות אחידים נטולי חן ועידון או שאר רוח. עיר שהיא התגלמות מובהקת של יומיומיות ישראלית. פריפריאליות המתבטאת בחזרתיות הן בהתנהלות הדמויות ובבחירותיהן והן בייצוג המרחב".
במציאות הפסימית הזו פועלות גם הדמויות הקולנועיות בסרטים שבחרה פרי־באדר לנתח. לכאורה בעיר עם ים ונמל אמורה להיות אופטימיות וראייה אל האופק המבטיח, אבל הניתוק האשדודי מהנמל והים והמבנה של השיכונים גורמים לתחושת חוסר המוצא של כל גיבורי הסרטים ולהיעדר האפשרות לצאת מגבולות המקום ולהתחיל מחדש. הניתוק של העיר המכונסת בעצמה ונרתעת מהנמל הרחוק מסמל את הניתוק ואת הניכור שבין הגיבורים לבין המקום שהם באמת מנסים בכל כוחם להשתייך אליו.
"אני עובדת בימים אלה על חוויית המרחב בחיי היומיום", היא אומרת. "אנשים לא מבינים גם אם הם לא שמים לב לזה מיד עד כמה המרחב בו אנו חיים משפיע עלינו כבני אדם".
זאת אומרת שאשדודים לפי המרחב בו הם גרים אמורים להיות מדוכאים למדי?
"יש כמובן המון אלמנטים נוספים, אבל אין ספק כי המרחב של אשדוד לא עוזר להרגשה הטובה ולהזדהות עם המקום שבו הם גרים".
אז מה הפתרון?
"אנשים מסתגרים בבתיהם ויוצרים להם את העולם הקטן שלהם שם, כשהם מצמצמים את הקשר שלהם עם הבחוץ".
הכתבה המלאה מתפרסמת ביום שישי בידיעות אשדוד