לא מעט פעמים שומעים בכלי התקשורת הארציים את המושג "טאלנט". מדובר על מגיש טלויזיה או רדיו, שסביבם נבנית התכנית והם הלב הפועם שלה. אז אם בטלוויזיה הארצית ניתן לייחס את המושג הזה לאברי גלעד, ארז טל או גיא פינס, וברדיו יהיו אלה שי ודרור, נתן זהבי או דידי הררי, אצלנו, ברדיו 101.5 שרון סיאני הוא בהחלט טאלנט. 3 שנים אחרי שהגשים את חלומו להגיש תכנית רדיו, שרון סיאני מנצח ביד רמה על רצועת השידור המרכזית של רדיו דרום 101.5, ובמשך שלוש שעות מדי יום מביא לתושבי אשדוד והסביבה את מיטב השירים של המוסיקה המזרחית, תוך שהוא משלב בין ישן וחדש, מעלה מאזינים לשידור, מוביל קמפיינים פרסומיים ומדי פעם אף עורך ומגיש תכניות ספיישל, כמו זו עם ישי לוי, שתשודר ממש בערב החג, ביום רביעי הקרוב בים השעות 14:00 -16:00.

אל האולפן של רדיו דרום 101.5 הגעתי באחד מימות השבוע. האמת, לא ידעתי למה לצפות. זו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי באולפן רדיו (במערכות העיתונים הגדולים ואפילו באולפני הטלוויזיה כבר הייתי), ולמרות שלכאורה הביקור שלי שם נועד לחזק את הכתבה והדברים שנאמרו בראיון, באיזשהו מקום זה היה יותר בשבילי.
השעה 16:30, "ישיבה מזרחית", תכניתו של סיאני כבר החלה, ואת פניי מקבלות אירמה שלו ודנה גרינבלט. המנורה האדומה של "ON AIR" דולקת, סיאני מנופף לשלום מבעד לזכוכית האטומה ואני ממשיך בסיור באולפן. היכרות קצרה עם כל העושים במלאכה, ובהפסקת הפרסומות הראשונה שרון יוצא לקראתי. "בוא, זה בסדר, אתה יכול להיכנס", מזמין אותי לתוך האולפן, משם, מול שולחן, מיקרופון, מספר מסכי מחשב ומיקסרים, הוא יושב ומטריף את תושבי אשדוד והסביבה בכל יום למשך 3 שעות שלמות.

אשדודי לכל דבר
למרות שהוא לא תושב אשדוד, שרון סיאני בן ה-36, מרגיש אשדודי לכל דבר. במשך 6 שנים, עד לפני שנתיים, הוא לימד משחק בבתי ספר יסודיים באשדוד ועסק בהנחיה של אירוע תרבות שונים בבתי ספר ומתנ"סים. כך יצר קשרים עם הזמן וחבר לאשדודים נוספים מתחום המוסיקה, ועד היום בשיתוף תקליטנים נוספים, הם נפגשים עובדים על עיבודים לשירים ועושים רמיקסים שונים.
"הקליק הראשון היה עם גיל חנונה", משחזר שרון, "היינו פנטהאוז בט"ו מול הים, באולפן של מרסל. נכנסתי וכל הים פתוח לפני, רבע שעה לא יכלו לדבר איתי, ואחר כך הייתי כל כולי איתם, החיבור היה מצוין והיינו שם עד 6 בבוקר".
עם ההצלחה ההולכת וגוברת של "ישיבה מזרחית", שלוותה בקמפיין פרסום בעיתונות המקומית, שרון סיאני מתחיל לאט לאט להתרגל למעמדו כ"סלב" מקומי, כזה שמזהים אותו ברחוב, ניגשים אליו ומדברים איתו כאילו היה החבר הכי טוב מזה שנים.
"אם פעם יכלתי ללכת בקניון בשקט, היום לא", מתאר שרון את השינוי שעבר בחיי היום יום. "אתה נכנס לחנות ובאה לך מוכרת שראתה אותך ביום שישי בעיתון ומתנהגת כאילו היא החברה הי טובה שלך 'מה קורה כפרה....איך אני יכולה לעזור לך?'... 'מאיפה אנחנו מכירים?', אני שואל. 'מהעיתון!..... כפרה עליך אפשר תמונה?', היא עונה בלי להתבלבל אבל זה חלק מהמשחק ואני אוהב את זה".

איך אתה מצליח לשמור על רייטינג ופופולאריות כל כך גבוהים כאשר התכנית שלך עוסקת רובה ככולה במוסיקה מזרחית?
"אנחנו לא באים להמאיס את השירים ומנסים כל פעם לשלב ולעשות את המוסיקה למגוונת ביותר, לשלב ישן עם חדש... כל עוד יש למוסיקה במה להפתיע אותי, אני שמח ומשתף בכל את המאזינים. מעבר לזה אני משתדל לפרגן למעבד, למלחין ולכותב ולא רק למבצע".

כן, אבל גם כשמגוונים, עדיין יש להיטים שחייבים לנגן. מה בכל זאת עושה את התכנית לשונה?
"אני מכוון גבוה. נותן כבוד למוסיקה ולאמנים. איל גולן אלוף בלהגיש את השירים בצורה הכי טובה, ישי לוי הוא אומן בז'אנר הזה. על מנת לשמור על רמה גבוהה של התכנית, מקפידים להכניס את השירים האיכותיים ביותר".


מפרגן לאמנים מקומיים
בין הלהיטים הרבים המשודרים בתכנית, שרון סיאני מקפיד לפרגן מאד לאמנים מקומיים, והיה מאד מאוכזב מההדחה של אבי בן אבו, בשלבים המאוחרים של כוכב נולד 8. "הוא ורבלי בצורה מדהימה וזמר אדיר. הוא חייב להמשיך לשיר ואני אשמח לעבוד איתו בכל צורה בה יבחר".
חיים ישראל, מידד טסה, יהודה סעדו וכו', הם רק חלק מהשמות של האמנים הצעירים שמשולבים בפלייליסט של התכנית, שאותה אגב עורך שרון בעצמו, ומאמין שאם רק יקבלו את הדחיפה הנכונה הם יוכלו להצליח בגדול.

הפופולאריות הגדולה של סיאני גרמה לכך שלפורום התכנית "ישיבה מזרחית" באתר "דרומי" המשותף לרדיו דרום ו101.5 נכנסים אלפי גולשים מדי שבוע מה שהביא במהרה את הפורום למקום ראשון באתר. אבל כפי שסיפרנו בהתחלה, ההערצה כבר מזמן עברה את גבולות גלי האתר או האינטרנט. יש מעריצים קבועים וכמובן גרופיות, הן של התכנית והן של שרון באופן אישי, שעוקבות אחריו גם בתכניות האחרות אותן הוא מגיש לפעמים וגם בשידורי חוץ באולפן שקוף, וכד'. "פעם אחת הגיעה מישהי לאחד משידורי החוץ שלנו, ובמשך כל השידור היא עמדה בצד והסתכלה עלינו, ככה שלוש שעות. כשנגמרה התכנית היא פשוט לקחה את עצמה והלכה. זו רק דוגמא אחת, ובהתחלה זה היה קצת מביך, אבל למדתי לקבל את זה ועכשיו זה רק מחמיא לי ולצוות הנפלא שעובד איתי".

נו, ואחרי כל זה ההצעות מתחנות הרדיו ה"גדולות" זורמות?
"תשמע, אני תמיד מאמין שהטוב מנצח ומאד מעודד את היוצרים המקומיים להישאר פה ולהצליח ולא לנהות אחר ה'מרכז'. באותה מידה אני דוחה על הסף כל אפשרות לעזוב לטובת תחנת רדיו אחרת, למרות שהיו הצעות כאלו ואחרות. רדיום דרום 101.5 בשבילי זה הבית ובית לא עוזבים".

לסיום, מה המוטו שמניע אותך כל פעם מחדש?
"כאיש מאמין אבקש לסיים בדיוק כפי שאני מסיים כל שידור וזה אומר הכל: תודה לריבון העולמים שנתן לנו לבלות בנעימים".