תמונה יפה של אניות רבות המספרת סיפור עצוב
25.03.22 / 12:35
תמונת האניות המשתקפת מחופי אשדוד, אומנם מרהיבה לעין אבל מספרת סיפור כאוב על בעיית הפקקים בנמלי הים שהפכו בתקופה האחרונה לארוכים מאי פעם. ככל הנראה שיא של כל הזמנים ועל שיא כזה לא מקבלים פרסים, להפך, משלמים קנסות במזומן מכיסם של כל תושבי המדינה.
האבסורד הוא שיש שלושה רציפים פנויים שבהם ניתן לפרוק עוד סחורה, ובכך לזרז את קצב פריקת המכולות... וכן אנחנו גם מכירים הרבה אשדודים שהיו שמחים להיות עובדי נמל, להפשיל שרוולים ולשחרר את הפקקים, אז מהי הבעיה?
כבר חודשים ארוכים שהן הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האשדודי - שיירה ארוכה מאוד של אניות שסוגרות כמסגרת את תמונת הנוף של הים האשדודי.
אבל התמונה שיכולה להיות יפה לאינסטגרם, מספרת סיפור אחר. פחות פסטורלי ויותר כואב ומעצבן -
מדובר בפקק עצום של אוניות המחכות זמן רב מידי ומוגזם בכל קנה מידה, לפריקה בנמל אשדוד.
אניות שעומדות וממתינות חודש פלוס לפריקה, יוצרות הפקק שמשפיע באופן ממשי על המשק. על כל אחד מאיתנו.
עשרות אניות פשוט עומדות ומחכות בתור שבנמל יתפנה מקום כדי שעובדי הנמל יפרקו את הסחורות שלהן שמיועדות לתושבי ישראל מרחבי העולם.
הפקקים והעיכובים משפיעים על יוקר המחיה שלנו גם במוצרים הכי בסיסיים.
על כל אוניית תבואות למשל, משלמים היבואנים קנסות לחברות הספנות בעולם בגובה של שניים עד ארבעה מיליון שקלים בממוצע, מעבר לעלות חכירת האונייה שהיא עוד מיליונים רהים לכל אנייה. הסכום הזה מתגלגל לעלות הלחם האחיד בסופר, לעלות קרטון החלב, הקוטג' והעוף.
בשעה שהמשק מתמודד גם עם מלחמה באוקראינה, שהופכת את החיטה ושאר מוצרי התבואות והגרעינים לזהב נחשק בכל העולם, אנו מתמודדים גם עם זמני ההמתנה בנמלי ישראל. יש גם אוניות שהגיעו למימי ישראל לפני חודש ואף חודש וחצי, וטרם החלו אפילו בתהליך הפריקה.
מסתבר שמחיר הובלה ימית מסין לישראל גבוה בעשרות אחוזים ממחירי הובלה מסין לטורקיה או לאיטליה. הכול בגלל הוצאות המתנה של האוניות בישראל.
זה היה רק עניין של זמן עד שהידיעה הזו תגיע גם לספקים ברחבי העולם וכעת, בגלל העיכובים החמורים והעומסים, חלקם לא מוכנים לשלוח סחורה לארץ. היבואנים מזהירים שלקראת פסח המצב עלול להחמיר.
"שמו של נמל אשדוד יצא לרעה, והספק שלי לא מעוניין לשלוח לשם," כתב השבוע יבואן ישראלי בטוויטר. "שחררו אותנו מעניבת החנק הזו!".
ואכן - יבואנים נוספים נתקלים בבעיה דומה. "הספקים מתקשים מאד למצוא בעלי אוניות שיסכימו להגיע לארץ", אומר יבואן ישראלי. "הספקים שלנו מטורקיה אומרים שזה בלתי נתפס שהפלגה מטורקיה לישראל לוקחת רק 36-48 שעות, אבל אז ממתינים מחוץ לנמלים כחודש ימים.
בעלי האינטרס יאשימו את הקורונה במצב ובכך שהסחורות תקועות במדינות המקור שלהם, אבל יותר מ-70 ספינות תקועות מול נמלי ישראל, לא בסין. סחורות בשווי מיליארדי שקלים ממתינות לפריקה.
צמוד וצפונית לנמל אשדוד הוקם הנמל הפרטי החדש בעלות של חמישה מיליארד שקלים מכספי הציבור... אך הוא עומד כמעט ריק בזמן שהתורים בנמל הממשלתי הוותיק הולכים ומתארכים. הנמל החדש עדיין נמצא בשלבי ההקמה, אך כבר היום ניתן להשתמש בו אם רוצים בכך ואם בנמל הותיק והצמוד לא ישימו רגליים.
גם בעתיד נראה כי העובדים בנמלים הוותיקים יקשו על החדשים לקחת להם חלק מהעבודה.
האבסורד הוא שיש שלושה רציפים פנויים שבהם ניתן לפרוק עוד סחורה, ובכך לזרז את קצב פריקת המכולות.
הממשלה זקוקה לאישור ההסתדרות לפתיחת הרציפים, מכיוון שלפני ארבע שנים סוכם בין הצדדים כי שלושת הרציפים ייפתחו רק בעוד כ-10 שנים - כשכמות המכולות בנמלי ישראל תעמוד על 4.9 מיליון.
מדוע הפריקה בנמלים הממשלתיים כל כך איטית ומהן ההצעות לשפר את המצב?
כאשר התקבלה ההחלטה על הקמת שני נמלים חדשים פרטיים לפני 14 שנה, חששו הנמלים הממשלתיים מהתחרות ומהירידה בפעילות ולכן לא קיבלו כמעט עובדים חדשים, כך שמצבת העובדים בנמלים הממשלתיים (המקבלים שכר גבוה ויפה) לא גדלה באופן משמעותי, בשעה שהיקף המטענים הנכנסים גדל מאוד.
יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות אבי אדרי טוען כי, ההסתדרות מוכנה לפתוח את ההסכמים שנחתמו עם המדינה כדי למצוא פתרון לפקק.
לדבריו הציע כי לפני פתיחת הרציפים החדשים, תינתן לנמלים הממשלתיים אפשרות להגדיל את פריקת המטען הכללי ברציפים הקיימים.
אם הפקק יימשך, מציע אדרי כי שלושת הרציפים החדשים לא יועברו אוטומטית לזכיינים הקיימים (SIPG הסינית בנמל המפרץ, ו-TIL השוויצרית בנמל הדרום), אלא יופעלו בידי עובדי נמלי חיפה ואשדוד, או שחברת נמלי ישראל (חנ"י), בעלת השטח, תפרסם מכרז לבחירת מפעיל.
"לעובדי הנמלים הממשלתיים יש את הניסיון ואת הידע בפריקת מטען כללי. אין סיבה שהם לא יפעילו את הרציפים" הוא אומר.
אחד הפתרונות הוא גיוס עובדים קבועים, אך הוא מהלך מורכב הכרוך בהסכמים קיבוציים, דבר שאינו בא בחשבון בעת ששני הנמלים נמצאים בהליכי התייעלות וחתמו על הסכמים לצמצום מספר העובדים בהם.
אפשרות נוספת היא גיוס עובדים זמניים לעבודה בנמל, אך מקור ממשלתי אומר כי "אין דבר כזה עובדים זמניים. הם הופכים לקבועים, בעיקר כשצריך להתמקצע". לדברי מקור אחר, תקופת ההכשרה של עובד היא כמה חודשים ולכן כדאי להמתין לפתיחת הנמלים החדשים, שיכשירו את העובדים בעצמם. מנגד, בענף יש מי שמציעים דווקא להכשיר עובדים כעת — וכך הם יוכלו לעבוד בנמלים החדשים ללא תקופת הכשרה.
גם האפשרות של הכשרת עובדים שבעתיד יעברו לנמלים חדשים אינה רלוונטית, משום שבנמלים החדשים תבוצע הפריקה והטעינה בצורה אוטומטית הרבה יותר; כמו כן, שימוש בציוד של הנמלים החדשים לצורך הפחתת העומס בנמלים הוותיקים אינה אפשרית — כי אין מקום להציב בו את המנופים.
בהתאחדות התעשיינים הציעו להוסיף לעובדי הנמלים משמרת אחת או יותר בשבוע, בתשלום — וטוענים כי ארגוני העובדים הביעו נכונות לכך. לפי נשיא ההתאחדות, תומר, "זה כמו מילואים".
אנחנו דווקא מכירים הרבה מאוד אשדודים שישמחו להקלט לעבודה בנמל. זה יתרום לא רק להם, אלא גם לכלכה של העיר וכאמור לכלכלה של מדינת ישראל.
ממשרד התחבורה נמסר:
"בשנתיים האחרונות, כתוצאה ממגפת הקורונה, נוצרו שיבושים רבים בכל נתיבי הסחר והלוגיסטיקה העולמיים, שהביאו לעומסים חריגים בנמלים בכל רחבי העולם, ובהם גם בישראל.
המשרד הנחה לתגבר את הנמלים בעשרות עובדים חיצוניים נוספים, במטרה להתגבר על העומסים שנוצרו.
התור התפעולי צפוי להצטמצם משמעותית עם הבשלה מלאה של הפעילות בנמלים החדשים, באופן שיפנה ידיים עובדות לפריקת מטען כללי בנמלי אשדוד וחיפה".
כולם מדברים ומציעים אבל בנתיים, הפקקים בנמלים מתחרים עם אלו שבמחלף איילון