ירין רביבו, רק בן 23, וכבר הספיק לכבוש לא מעט יעדים ומטרות ואפילו את מסכי הטלוויזיה והכותרות בעיתון, הן כרקדן מעורר השתאות ולאחרונה אף כקצין סייבר מצטיין ביום העצמאות.

ירין גדל ברובע ד׳ באשדוד, שם הוא התגורר עד לפני 5 שנים בביתם של הסבא והסבתא ובשל נישואיו המוקדמים של הוריו כמקובל בעדה, סבו וסבתו היו אלה שטיפלו בו ובאחיו בזמן שהוריו היו בעבודה. 

הוא מספר שהבית היה בית גיאורגי קטן ומלא נפשות, מסורתי וחם, אולם האופן בו הוא גדל די הביך אותו, ובגלל זה הוא ניסה להסתיר את שורשיו הגאורגים ודאג להדגיש דווקא את חציו המרוקאי.

ההתעניינות של ירין בעולם המחול כרקדן פולקלור (ריקודים גאורגים מסורתיים) החלה לגמרי במקרה בגיל 11 כשהגיע לשיעור ניסיון יחד עם חברו שהציע לו להצטרף לחוג בו למד במתנ"ס בבית לברון.

ירין הופתע לראות את כמות התלמידים, את התרגילים שהם מבצעים שכוללים סיבובים, ריחוף באוויר וקפיצות ואת צורת הריקוד שנראית כמו ריקוד מלחמה והחליט לתת הזדמנות, ההתאהבות שלו הגיע כבר אחרי ההצלחה הראשונה בתרגיל שביצע וכך החליט שזה הדבר בשבילו.

מה שהתחיל כשיעור ניסיון הפך לסיבה שבזכותה הוא הפסיק להתבייש בשורשיו הגיאורגים ואפילו הציג את הדברים שלמד בתחרות כישרונות בבית הספר יחד עם חבריו וזכה בה במקום הראשון.

מהר מאוד הבחין גם המורה של ירין בכישרונו היוצא דופן והחליט לשלוח אותו לאודישנים ללהקת המחול הייצוגית של ישראל. לא עבר הרבה זמן מאז שהתחביב הפך לקריירה שלו והיום הוא מופיע עם הלהקה בארץ ובחו״ל וקוטף פרסים בתחרויות שונות. 

יחד עם הלהקה יצא לירין להופיע על הבמות עם עומר אדם, שרית חדד ומועדון הקצב של אביהו פנחסוב שאפילו הפך את הלהקה לחלק בלתי נפרד מהמופע שלו ובחלק ממנו ירין גם מנגן תוך כדי ההופעה. כן, הוא גם מנגן על כלים שונים כמו גיטרה, קלידים, דרבוקה, אקורדיון והרשימה עוד נמשכת.

הלהקה הייצוגית למי שזוכר השתתפה גם בתוכניות ריאליטי כמו ״גוט טאלנט״ ו ״רק רוצה לרקוד״, ובשנת 2019 גם הצטלמו לקליפ ״סולדי״ של הזמר האיטלקי מחמוד שזכה במקום השני לגלויה שלו באירוויזיון שהתקיים באותה השנה בתל אביב.

למרות ההצלחה האדירה של ירין בתחום המחול הגיאורגי המסורתי, את העתיד שלו הוא מכוון דווקא לתחום ההייטק בשאיפה לצאת לחופש כלכלי ולהגשים את חלומות להקים סטודיו משלו שימשיך את לימוד הפולקלור ויכלול בתוכו את השימור של המסורת הגיאורגית.

היום ירין משרת כקצין בדרגת סגן ביחידת סייבר חדשה כראש צוות אנליסטים. היחידה למעשה היא ראשונה מסוגה בצה״ל וירין משמש כקצין הראשון ביחידה.

מעניין שאתה רואה עתיד דווקא בהייטק.
"כילד שההורים שלו עבדו מאוד קשה , למדתי עוד מגיל קטן שהכי חשוב זה לימודים. תמיד זה היה אצלנו בעדיפות ראשונה בבית. אני זוכר שבתור ילד אם הלימודים היו נפגעים ההורים שלי לא היו נותנים לי ללכת להופיע.  ם תמיד דחפו אותנו ללמוד כי הם רצו שיהיה לנו עתיד טוב ולא נעבוד קשה כמוהם".

ומאיפה המשיכה דווקא לתחומי ההייטק והטכנולוגיה?
"האמת שזה סיפור בפני עצמו, בתיכון כן הייתי לומד מקצועות טכנולוגים אבל זה לא משהו שאז היה מעניין אותי ובאחד האימונים נפצעתי וקרעתי רצועה בברך והפציעה הייתה בסמוך למיונים לפני הגיוס והורידו לי את הפרופיל בעקבות, אז הבנתי ששירות קרבי ירד מהפרק. 

רציתי בכל זאת לעשות תפקיד משמעותי אז ניסיתי להתקבל ליחידות טכנולוגיות. קיבלתי הרבה ברקסים אם זה מ-8200 או מכל מיני יחידות מובחרות כי לא הייתי מספיק טוב ביחס לאחרים שהתמיינו".

"חודש לפני הגיוס פנו אלי לגבי קורס חדש שנפתח בצבא והציעו לי את התפקיד, זה בא לי משמיים" - הוא ממשיך לספר. "והתגייסתי להיות האנליסט הראשון בצבא, שם התחלתי להיכנס לעולם הזה וגיליתי שהוא מרתק אותי ושאני רואה את עצמי מתפתח גם בתחום הזה".

בסוף ההצלחה המדהימה שלך כוללת סדר יום מאוד עמוס, מה נותן לך את המוטיבציה להמשיך בכל הדברים שאתה עושה?
"האמת שזו שאלה טובה, אני בעצמי לפעמים מופתע מההספק. התשובה הזאת מורכבת מכמה דברים - קודם כל זה באופי שלי, אם יש לי זמן ריק אני אמלא אותו בדברים, אני חייב להרגיש שאני בעשייה. לפעמים קשה ואני מתעייף אבל זה מה שממלא אותי, ככה אני מרגיש שעשיתי משהו.  

הדבר השני הוא שאם פעם זה היה נשמע לי לא הגיוני לעשות תואר בזמן השירות כקצין, בזמן השירות ראיתי שהמון קצינים סביבי לומדים תוך כדי, זה גורם לך לשאול את עצמך אם הם יכולים אז למה שאני לא אוכל?

והדבר השלישי זה הרצון להיות תמיד טוב יותר, ללמוד איך אני יכול להיות טוב יותר ממה שהייתי לפני חודש. אני קורא ספרים לניהול זמן נכון, התפתחות אישית. זה חשוב לי להרגיש שאני עושה תמיד התקדמות".

לאורך הדרך היו לירין פעמים שהיה יכול לוותר ולהכנע למכשולים והקושי. הוא יכל לוותר לעצמו ולא ללכת לשיעורי הריקוד כילד כי פחד ממה יגידו בבית הספר או לוותר על תפקיד משמעותי בגלל הורדת הפרופיל בעקבות הפציעה אבל הוא בחר שלא.

בראיון איתו הוא מבקש להגיד שההצלחה שלו לא קרתה בין לילה והיא לא כוללת קיצורי דרך. אם יש מסר אחד שאפשר לקחת מהסיפור שלו הוא שבסוף אם רוצים משהו, צריך לעבוד קשה ולהשקיע בשבילו...העבודה הקשה היא זו שמביאה תוצאות.