על סדר היום הציבורי של מועצת העיר אשדוד עומדת בקשתו של חבר המועצה, חנוך דרך ארליך, להנצחת שמו של פיליפ קלוצניק מי שעמד בראש ארגון בני ברית העולמית (לאחר פרסום הכתבה ולאחר שנחשף לעובדות, החליט ביושר דרך ארליך להסיר את בקשתו להנצחה, הודעתן בסוף הכתבה).

מאחר שבקשתו התמימה נובעת מחוסר הכרות של ההיסטוריה של אשדוד (שעוותה ע"י השלטון המקומי והמפאיניקי ) ומאחר והעובדות לא נלמדו ולא התפרסמו כראוי -  אשדוד נט מביא כאן את הסיפור האמיתי וההיסטורי כפי שמתועד בהסכם חתום בין מדינת ישראל לחברת אשדוד:

ב-4.8.57, נחתם הסכם עם חברת אשדוד על העברת כחמישים אלף דונם (כגודלה של העיר תל אביב!) שהם כל שטח השיפוט של העיר אשדוד לטובת חברת אשדוד שהוקמה לצורך כך (מסתבר ש"החוזה" בין הממשלה לבין חברת נמל אשדוד לא עבר כל דיון ואישור בממשלה). בתמורה לכך התחייב בפברואר 1961 יו"ר חברת אשדוד, מר עובד בן עמי, להשקיע שני מיליארד ושלושים מיליון לירות לפיתוח אשדוד במשך חמש עשרה עד עשרים השנים הבאות עבור אוכלוסייה של רבע מיליון תושבים (כלומר אמצע שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים) בפועל החברה עכבה משיקולים כלכליים, את הפיתוח של העיר ואף לא השקיעה בפיתוח העיר אשדוד ולו אחוז מסכום זה.

בסעיף 9 של החוזה של חברת אשדוד עם הממשלה, התחייבה חברת אשדוד:

להקים בתי ספר בהתאם לדרישות המקום. מרכזי תרבות, בתי חולים ומרפאות, כבישים, גנים ציבוריים וגנים למשחקי ילדים. החברה התחייבה לגייס מפעלים לעיר ולבנות את העיר היפה ביותר במזרח התיכון…. אך בפועל  לא עשתה אפילו לו קמצוץ מהבטחות אלו.

בתוך הסכום הנ"ל הבטיחה חברת אשדוד כמיליארד לירות לבניית 60-65 אלף יחידות דיור (כמות  יחידות דיור שרק בשנת ה2020 קיימת בעיר) . תשקיע מאה חמישים מיליון לירות בבניית כבישים, תשתית מים חשמל ונטיעות ועוד וכ 80 מיליון למרכזי בידור ותיירות (שום מרכז כזה עדין לא קם).

היוזמים התחייבו על חשבונם לספק שירותי אספקת מים, חשמל, כבישים, גנים, ביוב, מדרכות, בתי-חולים. (לא בית חולים אחד אלא בתי חולים) וכל זה יהיה כאשר העיר תמנה בין 100 ל-150 אלף תושבים.

בפועל, לאחר שעבר רבע מהזמן, הסתבר כי החברה השקיעה פחות משני מיליון לירות  (רק 1% ממה שהבטיחה) וגם זאת בכבישים בלבד (שגם אותם הייתה מחויבת לבצע עבור דייריה בחוזה מכירת הדירות) והמרחק בין ההבטחות למימוש היה רב.

כל הפניות של הנהגת העיר אשדוד דאז, אל משרדי הממשלה לבניית דירות, כבישים בתי ספר, גנים מרפאות וכו', נענו בתשובה שעל מנהיגי העיר לפנות לחברת אשדוד, אשר התחייבה בהסכם לספק את צורכי הציבור במקום. ככל שעבר הזמן וגדלו הצרכים- החברה הפכה לנטל על העיר כאשר הממשלה מסירה אחריות מתושבי העיר בעקבות ההסכם מול חברת אשדוד.

וכך אשדוד נתקעה ולא התפתחה. הבניה נעשתה רק כשחברת אשדוד מכרה קרקעות ליזמים במחירי מקסימום שיכלה אך במקביל לא פיתחה את העיר כפי שהתחייבה.

הכיצד העיר אשדוד עשתה כבוד גדול לעובד בן עמי ולארגון בני ברית באמצעות הנצחת שמם על השדרות החשובות בעיר כאשר תרומתם לעיר היא בכך שעשקו את משאביה עד תום בהסכמים פוליטיים מעוררי תהיות שהיום בוודאי היו מתנפצים ברעש גדול בבתי המשפט ונאלצים להחזיר את המיליארדים שלקחו ממנה לתושבי העיר.

מעוותים את ההסטוריה - הכבוד שקיבלו בין בני ברית ועובד בן עמי מאשדוד

בין בני ברית לבין אשדוד אין כל קשר ישיר, הקשר היחיד הוא שמי שעמד בזמנו בראש הארגון, פיליפ קלוצניק, נכנס כשותף לחברת אשדוד. אותו פיליפ קלוצניק הוא שביקש לקרוא לשדרות בני ברית באשדוד, על שם הארגון היהודי הגדול שבראשו עמד במקום על שמו בעודו הוא חי.

וכך שדרות בני ברית הינה השדרה הארוכה והותיקה ביותר באשדוד שמתחילה מצומת הכניסה לאשדוד (צומת הנמל) ונמשכת עד לקצה הדרומי של העיר . וכך נקראת השרה הכי חשובה וגדולה בעיר אשדוד על שם גוף שלא קשור לעיר בכלל. 

למה מגיע להם הכבוד? עיוות ההסטוריה! הסיפור שסופר שהם תרמו מאוד בהקמתה של אשדוד... מה שרחוק מן המציאות כמובן.

עובד בן עמי, (שהיה ראש עיריית נתניה והפך למיליונר מאוד מקושר פוליטית והיה ידוע כתורם נדיב למפלגות בישראל) הקים את חברת אשדוד במטרה לקבל ללא תמורה (אלא תמורת הבטחות גרנדיוזיות שלא מומשו) את מרב הקרקעות של העיר אשדוד. על שמו נקרא שדרות בן עמי שחותכת את אשדוד ממזרח למערב.

המלחמה כנגד חברת אשדוד הצילה חלק מהקרקעות של אשדוד:

מי שהנהיג את התושבים בעיר בתקופה זו הייתה ההסתדרות בראשותו של שאול בן שמחון שכן לעיר לא הייתה רשות מקומית.

לפי דרישת חברת אשדוד, את ענייני העיר אשדוד, היו אמורים לנהל המועצה האזורית חבל יבנה אשר משרדיה היו בגבעת וושינגטון והיא הייתה אמורה לספק את השירותים המוניציפאליים לאשדוד. בפועל היא לא עשתה זאת שכן כל המשאבים היו אמורים להגיע מחברת אשדוד שהתחייבה לספק את השירותים ופיתוח העיר אשדוד.

המאבק הלך והחריף  מלווה בחוות דעת של יועצים משפטיים שטענו כי חברת אשדוד זכתה בזכויות רבות אך במעט מאוד חובות שנטלה על עצמה.

שר האוצר לוי אשכול לוחץ על בן שמחון להסיר את התנגדותו לחברת אשדוד:

לווי אשכול, שהיה שר האוצר הגיע באחד הערבים, נוהג לבד במכוניתו לאשדוד, נכנס למשרדו של שאול בן שמחון וביקש לשוחח עימו באופן אישי, אך לא במשרד.

בן שמחון סיפר - "הוא ביקש שאתלווה אליו לתל אביב. תוך כדי הנסיעה, התנהלה שיחת נפש עם אשכול, והוא טען בפני, שאינו יכול מכל מיני סיבות לבטל את ההסכם עם חברת אשדוד, אך יכול אולי לעשות בו כמה שינויים שיש בהם כדי לצמצם מכוחה וזכויותיה של חברה זו ולזרז כמה פעולות באמצעות משרדים ממשלתיים שיש בהם כדי לקדם את פיתוח העיר, כולל בניית בית חולים".

המאבק שלי כנגד זכויות היתר של חברת אשדוד הם בעיקר על אי ביצוע מצידה של ההסכם עם הממשלה. מאבק זה הגיע לחשיפה תקשורתית אך בד בבד מר בן עמי החל במסע הכפשה אישי כנגדי.

צמצום הזכויות של חברת אשדוד והמאבק להקים רשות עצמאית באשדוד, בניגוד לרצונה של חברת אשדוד:

לאחר שמשה דיין הדליף באופן אישי לשאול בן שמחון את תוכן ההסכם הסודי (שלא עבר אישור ממשלה או דיון) בין משרד האוצר לחברת אשדוד,  פתח בן שמחון במאבק ציבורי שהביא לשינוי בהסכם החברה עם הממשלה וצמצום "זכויותיה" לחצי מהקרקעות בעיר אשדוד ולאחר מכן לצמצומים נוספים.

שר האוצר דאז לוי אשכול, החל להפעיל לחץ  כדי שירד מהמאבק נגד חברת אשדוד ובתמורה הבטיח שר האוצר דאז -  להשקיע בפיתוח העיר אשדוד, כולל בניית בית חולים (שנות ה60).

המאבק זה הגיע לחשיפה תקשורתית ובן עמי יצא למסע הכפשות ולמאבק אישי כנגד שאול בן שמחון שיצא נגד המחדל בראשי חוצות וביקש להקים באשדוד רשות מקומית נבחרת משלה שתשרת את התושבים במקום. אך המועצה האזורית חבל יבנה וחברת אשדוד התנגדו בכל תוקף שתקום מועצה מקומית עצמאית בעיר אשדוד.

ככל שעברו הימים, המאבק החריף והגיע עד לכנסת ולתקשורת, לבסוף נאלץ שר הפנים דאז מר חיים משה שפירא, להסכים למנות מועצה מקומית זמנית, כשברשותה יעמוד דוב גור, עד לבחירות שהיו אמורות להתקיים בהקדם לאחר מכן, אך התנאי שלו היה שהמועצה תורכב לפי ראות עיניו ואף למנות נציג במועצה המקומית לחברת אשדוד, זאת בניגוד לרצון התושבים.

במועצה התנהל מאבק קשה עם נציג חברת אשדוד במועצה מר אוריאל אילת, שכל תפקידו היה במועצה לשמור על הזכויות של חברת אשדוד.

עם התפטרותו של מר דוב גור מתפקיד ראש המועצה המקומית, התמנה מטעם סיעת מפא"י, מר רוברט חיים, וזאת כפשרה, היות ושאול בן שמחון סירב לכהן בתפקיד זה עקב התנאים שהציבו לו בתמורה למינוי.

מאז  ובמשך עשורים, החלה חברת אשדוד למכור קרקעות ליזמים ולקבלנים ולכל המרבה במחיר, מה שהכניס לבעליה ולדורות הבאים שלה, סכומים אגדיים.

הם החליטו מתי יבנה רובע בעיר, קבעו את קצב הבנייה באשדוד לפי הכדאיות הכלכלית שלהם והשתדלו שלא ליצור הצפה של דירות כדי שהמחירים ישמרו לטובת האינטרס הכלכלי שלהם, אך לא השקיעו בפיתוח מוסדות לשירות התושבים.

במקביל לרווחיה העצומים, חברת אשדוד לא החזירה בהכרת הטוב לאשדוד באמצעות השקעות שיקדמו את פיתוחה ויאדירו את שמה כפי שהתחייבה וכפי שמתבקש ולו ברמה המוסרית/ציונית.

האם על כך מגיע כבוד כה גדול לבעליה???

תגובת חבר המועצה, חנוך דרך ארליך:

לאור העובדה שבקשתי להנצחה, עוררה ויכוח על חלקם בפועל של קלוצניק, בן עמי ובני ברית בפיתוח העיר אשדוד ו/או בעיכובו, ולאור מיידעים רבים אליהם נחשפתי ביממה האחרונה, ושלא ניתן היה להשיגם בבדיקה סבירה, (תודה לכל מי שחייג, כתב וסיפר) ומספרים את סיפור הפיתוח של העיר והדמות לכאן ולכאן, החל מצניעות שביקשה להימנע מהנצחה מחד ועד לאי ביצוע שום פעולה לטובת העיר אשדוד מאידך. על כן, אני מבין שלא בכדי לא עלתה משך שנים רבות בקשה להנצחה. בשל כך מצאתי לנכון לחזור בי מהבקשה להנצחה.