לפני כמעט ארבעה חודשים, בבוקר יום כיפור האחרון, נפטר אביו איתן (ז"ל), שבועיים בלבד לאחר שהתגלה גידול הסרטן בראשו. המשפחה והחברים שטרם הספיקו לעקל את הבשורה המרה אודות גילוי הסרטן, נאלצו להיפרד מיקירם בכאב גדול.

איתן, אביו של המוזיקאי היוצר אסף איינהורן (24) מאשדוד, היה אדם חביב ונעים הליכות, הספיק לעבור לא מעט אתגרים רפואיים בחייו, אולם לאורך כל הדרך הוא היה שם למען המשפחה.  בדיעבד זה הרגיש כי הוא ידע לאן מועדות פניו עוד טרם התגלה הגידול בראשו, ומסתבר שהחל להכין את משפחתו לקראת עזיבתו.

באותם ימים הוא שמר על קור רוח, רוגע ושלווה, אם אפשר לומר, והפציר במשפחתו להמשיך את חייהם באהבה ובגאון. היה זה רגע קורע לב עבור כולם. אסף, שהחל השנה ללמוד חינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי שבתל אביב, אימץ את שאביו ביקש והמשיך בעשייתו על אף הכאב והאתגרים שכרוכים בהתמודדות עם האובדן הגדול. אולם, המחשבות והזיכרונות טרם הרפו..

"כשחוויתי את האובדן" מספר אסף, "נשארתי עם המון תהיות ושאלות. הרגשתי שנשארו קצוות פתוחים, הרגשתי שבשבועיים האחרונים עם אבא שלי, היה לנו את הקשר הכי טוב בעולם. חשתי תחושה גדולה של פספוס שלא הייתי יותר קרוב אליו. זו הסיבה שאני משתדל לבטא את אבא שלי או את האובדן, בכל מקום ביצירה."

לאחרונה פרסם בדף הפייסבוק שלו יצירה מוזיקלית חדשה שכתב והלחין במסגרת הלימודים. מסתבר לדבריו, שגם במקרה הזה, הכאב והגעגוע, התהיות והשאלות, ליוו אותו והנחו אותו ביצירות החדשות.

ליצירה הראשונה נתן אסף את השם "לאן נעלמת?"
"הכל התחיל ממשימה שקיבלתי - להלחין יצירה לפסנתר" הוא מספר, "בחיי לא כתבתי לפסנתר, לא היה לא מושג מה לעשות. התיישבתי על כיסא הפסנתר ופשוט הנחתתי את היד על הקלידים. זה היה רגע עצמתי, זה הזכיר לי את הנשימה האחרונה של האדם ומשם זה התחיל להתפתח. זה מביע את הרגע שבן אדם עוזב את החיים ומעלה את התהייה הגדולה - לאן הוא עוזב? לאן הוא נעלם בעצם?"

"בחלקו השני של היצירה" הוא מוסיף, "מתבטאת סערת הרגשות - החיפוש, הבלבול, ההכחשה וההדחקה שבתוך האובדן, ולאחר מכן ההבנה כשבמקביל נשאלות עוד המון שאלות, לכן סוף היצירה נשאר פתוח."

כך זה נשמע (פסנתר: אייל באט) >>

ליצירה השנייה נתן אסף את השם 'A Trip To Nowhere'

"היצירה הזו היא תולדה של היצירה הראשונה והיא מציגה עוד צד בהתמודדות, מתוך תקופה של סיוטים וחלומות רבים על אבי. היא מתחילה כמעין חלום המביע רוגע ושלווה. ברגע אחד מתחיל בלבול מאוד גדול ועולות המון שאלות - איך ממשיכים הלאה, מה עושים? הסולו ביצירה הוא רגע השיא, הוא מייצר רגע של שלווה בתוך סערת הרגשות ומשרה תחושה של "אל תדאג הכל יהיה בסדר". לקראת הסיום, מתוך מערבולת הרגשות שבחלום, הוא דועך לאיטו והיצירה מסתיימת."

כך זה נשמע (פסנתר: אייל באט, באסון: עוזי שליו) >>