זוכרים את יוחאי אלקיים: החברים נפגשו ביום ובמקום בו קרה האסון
20.08.19 / 13:19
עשרות מחבריו של יוחאי אלקיים (ז"ל) נפגשו אמש (ב') בחוף המצודה - המקום בו טבע לפני שנה בדיוק כשנכנס להציל צעירה שנסחפה לים הסוער. יחד העלו החברים זיכרונות משותפים מהעבר, חזקו זה את זה ובעיקר קיימו את שיוחאי אהב ביותר – מפגש חברים בחוף הים. אווה בן לולו בת זוגו של יוחאי, לה ציפה להינשא: "היום אני יותר חזקה וכבר יכולה לדבר בלי רעד בקול"
שנה, או ליתר דיוק שנה ויום, עברו מאז אותה טרגדיה נוראה שזעזעה עיר שלמה ואת המדינה. הצעיר יוחאי אלקיים קיפח את חייו וטבע למוות כשנכנס להציל צעירה שנסחפה בים הסוער. אשדוד נחרדה וכאבה כולה את האובדן הקשה, כמו גם ואף יותר, המשפחה והחברים הקרובים שלא יזכו לראות שוב את יקירם.
אמש (ב') בחוף המצודה באשדוד - המקום בו טבע יוחאי (ז"ל), התאחדו לזכרו עשרות מחבריו למפגש חברי ומרגש בחוף הים – ממש כמו שיוחאי אהב לעשות בעצמו. במקום נכחו חבריו של יוחאי מתקופות שונות, שאיכשהו הפכו חברים עוד בחייו – בזכות הווייתו – עליה כולם מעידים, שידע לאחד ולגבש את כולם.
יחד כולם נהנו זה בחברת זה ובהמשך אף יצרו מעגל שיח בו כל אחד העלה זיכרון מיוחאי ומקרה מצחיק שקרה להם יחד. בין החברים נכחו גם סנדרה אחותו של יוחאי ובת זוגו, אווה בן לולו, לה ציפה להינשא לאחר 5 שנים של זוגיות.
"הבנו שאנחנו לא יכולים לפספס את התאריך הלועזי וחשבנו לעשות משהו שהכי מסמל את יוחאי: ישיבה בחוף הים שהוא מאוד אהב" – מספרת אווה כיצד המפגש נולד. "לדעתי אף אחד מאיתנו לא היה פה מאז".
בהסתכלות לאחור, איך את רואה את אותו יום טרגי?
"זה היה היום הכי קשה בחיי, מהרגע שהודיעו על מה שקרה ועד הלוויה הרגשתי שאני בסיוט. לא הצלחתי לעכל. הייתי בטוחה שמסתלבטים עליי ויוחאי תכף ייצא מאחורי הדלת עם המצלמה ויבהיל אותי כמו שנהג לעשות. כשהרופאים הודיעו שלא הצליחו להציל אותו, אלו היו הרגעים הבודדים ביותר שחוויתי בחיים, תחושה של תהום שאין דרך לצאת ממנה".
איך ההתמודדות?
"זה לא קל. התמודדות הנפשית עצומה ויש המון רגעי משבר. עצרתי את העבודה בעסק, היה לי מאוד קשה להמשיך להתגורר בדירה המשותפת שלנו - כל דבר הזכיר לי אותו, אז עברתי לבית חדש, נכנסתי לעבודה חדשה ולמעין שגרה, עד שסטיץ' הכלב המשותף שלנו הלך לאיבוד - זה ריסק אותי".
ואיך את היום?
"התחלתי לחזור לעצמי. אני מרגישה הרבה יותר חזקה וכבר יכולה לדבר בלי רעד בקול. מצאתי את הנישה שלי, אולי לא לגמרי אבל יש איזשהו בסיס יציב. החלטתי שעליי לחיות את החיים, כמו שיוחאי תמיד האמין שעלינו לחיות את החיים כאילו כל יום עלול להיות היום האחרון שלנו. היום אני יותר שלמה עם המקום שלי".
לא פחות מגיבור.
"כזה היה יוחאי - תמיד נכון לעזור ולסייע, זה היה טבוע בו. הוא היה לוחם, חובש קרבי, ובכל פעם שהיה רואה אדם שזקוק לעזרה, למשל בתאונת דרכים, הוא היה הראשון לעזור. משפחה וחברים זו המתנה הכי גדולה שהשאיר לי".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
