גם היום בשנת 2023, כמעט ואין מי מהאשדודים שלא מכיר את מסעדת אידי דגים הפופולרית שהפכה במרוצת השנים למוסד קולינרי חשוב בנוף המקומי, ולמקור השראה לרבים אחרים בתחום בעיר, שחלקם אף גדלו במסעדה ורכשו בה כלים להמשך.

בעוד אחרים מככבים בכותרות בעיתון, אידי ישראלוביץ', בעלי המסעדה, ממשיך גם בגיל 70 לשמור על הגחלת ולהעניק חוויה קולינרית ים תיכונית נפלאה לרבים מכל קצוות הארץ הנוהגים לבקר במסעדה לעתים קרובות.

אידי עצמו עוסק בתחום כבר 40 שנה, הוא נחשב לאחד מדמויות המפתח בעיר ולמי שהוציא לראשונה את שמה של אשדוד כעיר קולינרית וגרם לשמועה להגיע לאזניהם של רבים מכל קצוות הארץ שמצאו במסעדות שלו סיבה מספיק טובה להגיע לביקור באשדוד.

"אני זוכר בשנת 84', אז עוד הייתה לי מסעדה ברוגוזין, קיבלתי טלפון ובצד השני שאלו אם המקום פתוח ואפשר להזמין מקום" -אידי נזכר ומשתף. "בהתחלה חשבתי שמסתלבטים עליי, אבל אז התברר שזה היה אדם מאוד מוכר שביקש לאכול במסעדה. מאותו רגע בעצם התעוררה סקרנות גדולה סביב המסעדה ואנשים התחילו לשאול על המקום. זה מה שפרץ את הסכר, אנשים התחילו להגיע מכל הארץ כי הם שמעו שיש איזו מסעדה אחת באשדוד".

"היום אשדוד זה משהו אחר"

למרות התחרות שהלכה וגברה במשך השנים, אידי מסתכל בגאווה על ההתפתחות הקולינרית בעיר. "העולם זז, ווואלה העיר גדלה, זה לא מה שהיה פעם" – הוא אומר. "פתאום גם הופיעו כמה כוכבים עולים בעיר, נפתחו עוד מסעדות, ברים, בתי קפה, יש כאן מכל טוב".  

"היום אשדוד זה משהו אחר" – הוא מוסיף. "כשאני התחלתי לעבוד, לא נעים לי להגיד, אבל בלילה היו פה פלוגות של משמר הגבול. לא בשג'אעיה, אלא פה ברובע א' וברובע ב'. הם הסתובבו פה כדי להשליט סדר, עוברים בין בתי הקפה והמסעדות ומוודאים שסוגרים בשעה 12 בלילה. כל הוותיקים מכירים את זה. פעם ברבעון היינו מגיעים כל בעלי העסקים להישפט כי עבדנו עד אחרי 12".

אתה מאמין גדול באשדוד.
"בוודאי, מה זה. אני חי פה, גידלתי פה את הילדים שלי. זו העיר שלי. יש אמנם גם את מי שאוהבים אותי פחות, אבל עדיין מכבדים אחד את השני ואפילו מגיעים לאכול המסעדה".

אין אשדודי שלא מכיר את המקום.
"כן כולם מכירים, לא שכולם באים...יש כאלה שמפחדים כי הזהירו אותם שזה יקר, אחרים ששומרים כשרות או לא אוהבים דגים, אבל יש כמובן גם הרבה שבאים. על הפירגון של האשדודים אני שומע בעיקר מחוץ לעיר ואני שמח, זה מאוד מחמיא לי. כמובן שלא כולם מפרגנים, בסוף אתה לא יכול לקבל אהבה מכולם גם אם אתה רוצה".

עברת שנים לא פשוטות לאחרונה בעקבות הקורונה. איך באמת אתה מסכם את התקופה?
"זה נכון, אתה כמעט גומר. כמו שאר המסעדנים המצאנו את עצמנו מחדש, התחלתי למכור פיש & צ'יפס ולעשות משלוחים וזה עזר לנו לשרוד. לאט לאט התחלנו מחדש והיום אני יכול להגיד זה כבר מאחורינו".

מה סוד הקסם לדעתך? בכל זאת, כמעט 30 שנה לא באים ברגל.
"אין לנו פה קסם, הינה אתה רואה, אנשים באים, יושבים ונהנים. אשדוד היא עיר שעסקים פורחים בה, יש מקום לכולם, יש כאן את הנמלים, את מפעלי התעשיה, אנשים מכל גווני הקשת...בסוף כולם צריכים לחיות, אז אחד אוכל שיפודים לצוהריים, השני אוכל פלאפל או שווארמה, או טוניסאי אצל מוריס, ויש גם כאלה שאוכלים דגים אצל אידי".

על האובדן האישי שלו עם פטירת בנו אברהם ז"ל בחודש אפריל שנה שעברה, אידי עוד מתקשה לדבר. כשניסינו להעלות את הנושא, מיד ארשת פניו השתנתה וקווצה את הלב. את הכאב על לכתו בטרם עת של בנו היה אפשר לחוש בן רגע. "זה הכי קשה, יותר מהכל" – הוא אמר בכאב, ומיד הודיע כי עליו לשוב למסעדה שהייתה עמוסה בסועדים באותה עת. 

ההצגה של אידי חייבת להמשך והיא אכן נמשכת