בדומה למערות הפעמון בבית גוברין, שהתחילו כקידוחים מנותקים ומרוחקים, התרחבו והפכו לחלל מסועף אחד, היצירה ׳לשון אחת׳ חוזרת לשפת האם של כל השפות השמיות – ומאחה אותן לשפה מוזיקלית אחת. 

׳לשון אחת׳ היא חוויה רב-חושית הנפרסת לאורך מסלול הליכה לילי במערות הפעמון. לצד השירה, שכמו נלקחה מטקס עתיק יומין, מוצגים ציורים חרוטים באבן וכלי נגינה מאולתר הנדמים כממצאים ארכיאולוגיים. בנוסף, יוקרנו עבודות וידאו המציגות את שפתי הזמרים והזמרות בזמן ביצוע היצירה, על גבי קירות המערה.

השפה הפרוטו שמית, השפה-האם של השפות השמיות מתוארכת לאלף הרביעי לפני הספירה, וקודמת לממצא של כתב אלפביתי. ההנחה היא שהייצוג שלה ציורי בלבד. מאחר ואין דרך לדעת איך נשמעה השפה במקור, האמן נשען על עבודת מחקר משותפת עם בלשנים, היסטוריונים, ומוזיקאים בה השתמש כנקודת מוצא. כדי להשלים את הפערים הוא נטל חופש יצירתי והמציא שפה ישנה-חדשה שאינה מבוססת על דיוק היסטורי בלבד. בנוסף, השתמש באמצעים זמינים מההווה, כמו כלי עבודה חשמליים ומוזיקה אלקטרונית, בחירות אמנותיות המדגישות שהעבודה נעשתה בעת הזו. התוצאה היא צורת קיום עכשווית לשפה הקדומה, יצירה חדשה בעלת ערך היסטורי ותרבותי. 

היצירה המוזיקלית מבוצעת על ידי מקהלה שמורכבת מארבעה זמרים וזמרות, נצר לקהילות שונות ששרות באחת מן השפות השֵמיות המקומיות. כל אחד ואחת מן המבצעים מייצגים מסורת עתיקה השרה שירת קודש באחת מן השפות השמיות, ושומרים על המבטא וההגייה המקוריים של השפה ממנה הוא מגיע. הבדלי  ההגייה ביניהם ניכרים גם בביצוע של טקסט זהה. 

היצירה המוזיקלית מושמעת דרך מערכות סאונד הממוקמות במרחק ניכר האחת מהשניה כדי להנכיח את ההבדלים בין השפות והתרבויות השונות. עם זאת, כאשר

הקולות השונים חוזרים ומשתקפים מקירות המערות, הם מתמזגים לכדי יצירה אחת בעלת הרמוניה מורכבת. האמן מנצל את התהודה במערות כדי לייצר חוויה טקסית שמאחה את הקולות הנפרדים לכדי שפה אחת, ישנה-חדשה. 

טקסט מלווה: אבי לובין

דור זליכה לוי הוא אמן וידאו וסאונד, העוסק ביצירתו בשימור ועיבוד זיכרונות אישיים וקולקטיביים. קולות נשכחים מתעוררים לחיים בעבודותיו ומושמעים מחדש באופן המאפשר האזנה, הקשבה והתמסרות.  זליכה לוי הציג תערוכות במוזיאונים ובמוסדות מובילים בארץ ובעולם, ויצר מיצבים תלויי חלל במרחבים ציבוריים ובאתרי היסטוריה ומורשת. הוא מרצה במחלקה לאמנות באקדמיה בצלאל ובחינוך  במסגרות קהילתיות שונות.

גן לאומי בית גוברין-מרשה – אתר מורשת עולמית:

גן לאומי בית גוברין-מרשה הוא לב לבה של "ארץ אלף המערות". הגן מציג פלא אדריכלי קדום – אינספור חללים, מערות טבעיות ומערות שנחצבו בידי אדם ונועדו למגוון רחב של שימושים, החל מגידול יונים, דרך איחסון ומגורים וכלה בקבורה . בשנת 1989 הוכרז השטח כגן לאומי על מנת לשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה ושימור החורש הטבעי.  בזכות המורשת העשירה ושלל המערות, הוכרז הגן הלאומי על ידי  ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.  כפי שהוגדר בעת ההכרזה ב-2014 - ״האתר בעל ערך בין לאומי יוצא דופן בהיבט התרבותי, האנושי וערכי הסביבה לשימור לטובת האנושות כולה״.  הכללתו של 'גן לאומי בית גוברין– מערות מרשה' ברשימה העולמית היוקרתית של האתרים הנבחרים והחשובים ביותר בעולם ממצבת את ישראל כגשר בין תרבויות עתיקות וכמוקד חשוב לשימור המורשת העולמית, תוך חיבור ייחודי של העבר להווה. מסלול הביקור באתר מזמן חוויה יוצאת דופן והצצה לפלא של ערכי טבע, נוף  ומורשת האדם לאורך התקופות.

אמנות במערת הפעמון:

באוגוסט 2020, הוכשר מתחם מערות הפעמון לחלל תצוגת חוץ יוצאת דופן המציג עבודות אמנות עכשווית. מסלול הטיול הוסדר לכניסת מבקרים, הואר בתאורה ממוקדת, בעוצמה ובגוון המונעים זיהום אור ופגיעה בסביבה הטבעית. האמנות בחומר משתלבת באופן טבעי  בקירות החציבה העתיקים של המערות, ומציגה יצירה משותפת של האדם בעבר ובהווה. חלליהן המגוונים של מערות הפעמון מזמינים את האומנות להשתלב בתוכם, מעצימים את המרחבים הגלויים והנסתרים בהן , ומזמנים פרשנות משתנה וחדשה לכל יצירה מקורית .

.

מערות הפעמון בית גוברין

 יום חמישי ושבת 

להזמנת כרטיסים :   www.parks.org.il