ולקינוח...אמונה: אחת המטופלות שלי אמרה לי שהיא מסוגלת לעשות כל שינוי למעט אחד – קינוח מתוק לאחר כל ארוחה, "זה פשוט חזק ממני!" אמרה בהחלטיות, "תגידי, איך תרגישי עם תמתיני 5 דק', ורק אח"כ תיהני מהמתוק?" שאלתי. "רק 5 דקות? ממש לא בעיה" היא השיבה. "סדיקת תודעה", זה מה שניסיתי להשיג בשיחה שלנו - שינוי אחד קטן ופשוט שבאמצעותו התודעה המקובעת מתחילה להשתנות ואני מתחילה להבין שאני יכולה גם אחרת.

חג הפסח, "זמן חירותנו", מזמן לנו 7 ימים המסוגלים ליציאה לחירות. בהקשר של דפוסי האכילה שלנו בתרבות השפע, חירות היא לא מצב בו אני אוכלת מכל הבא ליד כי אני חופשיה לעשות זאת, אלא חירות היא היכולת לבחור את שאני צורכת מתוך מודעות ובחירה. לא האוכל שולט ומושך אותי, אלא אני שולטת ובוחרת להעניק לגוף, וכן גם לנפש – אבל באמת רצוי לשניהם ולא רק לאחד מהם - את מה שנכון לו כדי שארגיש טוב יותר. כיצד יוצאים לחירות תזונתית בתודעתנו? הנה כמה טיפים שיכולים לעזור:

1. מים – הערכי עם בקבוק שימוקם במקום נגיש והצמידי את השתייה לפעולה קבועה שאת מבצעת כמו ארוחה. תוכלי גם להתפנק עם תוספת של לימון, נענע, מלפפון או כל דבר טבעי אחר.
2. ארוחות מסודרות - חשבי על ארוחה אחת שתרצי להוסיף לשגרה הקבועה, ותכנני מראש איך תוכלי ליישם אותה בקלות תוך מחשבה על המצרכים שנדרש לרכוש, ההכנה וארגון.
3. ירקות ופירות במגוון צבעים – הערכי וחתכי את הירקות מראש, אפשר גם לחתוך כמות גדולה מראש, ולשמור בכלי סגור עם מים ולימון, והגישי בכל הזדמנות. הזמינות הגבוהה תעשה את שלה.
4. איזון - שימי לב שהארוחות שלך יכילו את המגוון הכולל חלבון, ירקות ופחמימה בכמות מדודה. אפשר להיעזר בשיטת הצלחת המנצחת שנמצאה מאוד יעילה – חצי ירקות טריים ו/או מבושלים, רבע חלבון ורבע פחמימה.
5. תכנון מראש - במיוחד בימים שיוצאים מהבית והשגרה לא רגילה, הערכי אליה והצטיידי בהתאם כדי לסיים את היום בתחושה טובה.
6. תנועה - גם אם לזמן קצר, בהליכה או אפילו בריקוד יחד עם המשפחה.
7. הקשבה - לתחושת הרעב והשובע שלך, הימנעי ככל הניתן מלהגיע רעבה מידיי לארוחה, כמו כן השתדלי לסיים ארוחות בתחושה נעימה..
8. הפרדה בין הצורך לסיפוק המידי - כשאת מרגישה צורך במזון שפחות נכון לך, המתיני 5 דק' לפני שאת ניגשת אליו.
9. פינוק – אם את בוחרת בהענקה לנפש, שבי בנחת ותיהני מהריח, המרקם והטעם של האוכל.
10. מתוק - חשבי איך, איפה וכמה תרצי ממנו, זכרי את הבוחרת.

הפרט הכי חשוב בסיפור ביום בו משה הגיע אל עם ישראל לאחר מאות שנות עבדות ובישר להם על גאולתם, היה דווקא הרגע בו "וַיַּאֲמֵן הָעָם..." (שמות ד, לא). ברגע זה התקיימה "סדיקת תודעה", שבירת תודעת האין סיכוי, הבלתי אפשרי, שלנצח המציאות לא תשתנה, שאפשר בלי קינוח מתוק לאחר כל ארוחה..

"את יכולה אפילו יותר מ-5 דקות" חיזקתי אותה, "הרי בפסח, אנו לא מקנחים במתוק, אנו מקנחים באפיקומן, לא כך?" היא חייכה.

באותו הערב חשבתי על השיחה הזו, "לקנח באפיקומן", הזוהר הקדוש קורא למצה "נהמא דמהימנותא" (לחם האמונה), בליל הסדר כולנו נקנח באפיקומן את הסעודה, ונסיים בטעם של אמונה שאפשר גם אחרת. שיהיה לנו חג של חירות אמיתית.