02.06.17 / 11:55
פרשה זו היא הארוכה ביותר מבין הפרשות בתורה והיא עוסקת בנושאים רבים, ביניהם משפחות הלויים שעוסקות בתחזוקה שוטפת של המשכן. משפחות קהת, גרשוני, ומררי.
תפקיד הלוי מתחיל מגיל 30 עד גיל 50 שנים. אנשים שנטמאו מסיבות שונות נשלחים לאלתר אל מחוץ למחנה כדי שלא יטמאו את האחרים. אדם שנשבע שבועת שקר בשם אלוקים יכול לכפר על עצמו בהקרבת קורבן, אישה החשודה בניאוף מובאת אל הכהן הגדול, והיא צריכה להוכיח לו על ידי שתיית "מים מרים", שהיא נקייה מחטא. לפי תגובתה, מזהה הכוהן הגדול היא דוברת אמת או שקר. אדם שרוצה להיות "נזיר" חלים עליו איסורים של שתיית יין ושכר, אסור לו להסתפר או להיות במקום "טמא" שבו נמצא מת. עליו להתנהג לפי כללים מוגדרים מראש בתקופת נזירותו. "ברכת הכוהנים" מברכת את בני ישראל בשפע, בריאות והצלחה בחיים.תפקידו של הכהן הגדול מאוד חשוב והוא מקבל עוצמה רוחנית גדולה, הוא מעורב בכל תחומי החיים של העם, הוא מרפא צרעת ונגעים שונים, מקריב קורבנות, חורץ גורלות, מכפר על חטאים ואחראי על כל עבודה ותחזוקת המשכן.
משפחת גרשון אחראים על שינוע היריעות השונות של המשכן וחלק מגדרות החצר. בני משפחת מררי הם האחראים על שינוי קרשי המשכן, הבריחים, האדנים וחלק מגדרות החצר. משפחת קהת הם האחראים על כל כלי המשכן, השולחן המנורה, ועוד. הבנייה של המשכן הסתיימה ולכן הנשיאים של כל השבטים מביאים מתנות מקריבים קורבנות במשך 12 ימים., כל אחד לפי תורו. מקומו של המשכן בחיי העם נמצא במרכז החיים. הפרשה מפרטת לנו כיצד עלינו להתנהג, כאשר אנחנו יכולים לעשות 'תיקון' בחיינו בתחומים רבים בעזרתו של הכהן הגדול. כשנרגיש ניקיון בהתנהגותנו, נוכל להרים את הראש ללא פחד או בושה. במצב זה נרחק את היצר הרע בחיינו והוא לא יוכל להפריע יותר.
הפרשה מלמדת אותנו שבמידה ונאמין באלוקים נהיה חזקים בכל דבר. אדם שלא מוכן לעשות לעצמו תיקון נמצא במקום של חוסר אמונה. התורה גם מבקשת מאיתנו מידת צניעות והימנעות מחטאים של גילוי עריות. השכינה לא יכולה להתקיים במקום של חוסר צניעות והתנהגות רעה. במידה והאישה חטאה, התורה כלל לא מרחמת עליה – "ובערת הרע מקרבך". יש מצבים עדינים בחיים, הלב מרחם על אדם שחטא והתורה רוצה מאוד שלמות במשפחות יהודיות .משפחה שהולכת בדרך האמונה אלוקים מוצא משכן בביתם. אישה חוטאת ובעל בוגד גורמים נזק רב ופוגעים בהתנהגותם בכבודו של אלוקים. התורה עצמה נותנת עצות איך להתנהג במצבים שונים, היא מקפידה מאוד על יושר ומזהירה מפני העונש.
תמיד יש סכנת מעידה, אך לצד זאת תזכורת שאומרת לנו להיזהר מאוד בהתנהגות, בקיום המצוות והחוקים. אם אדם אומר "אני חטאתי", הוא יכול לבקש רחמים ותהיה אפשרות למחול לו על חטאיו. לתיקון מגיעים עם רצון אמיתי. האדם נמצא בחייו כל הזמן ברדיפה אחרי החומר. אלוקים רוצה מאוד להאיר את פניו אלינו כאב אוהב. הוא מסתכל עלינו בפנים מאירות ורוצה להיות איתנו כל הזמן בקשר טוב ולהעניק לנו את השפע. השמירה שלו עלינו היא באופן קבוע, אך ורק אם נדע להתחייב ללכת בדרך הישר ולקיים איתו את הברית כפי שהתחייבנו במתן תורה בהר סיני.
הדמות המעניינת בפרשה היא דמות הנזיר. הנזירות פתוחה לכל אחד ואחת שמחליטים להתרחק מאורך חיים רגיל, להתקדש ולבקש כך את קרבתו של אלוקים אליו. על הנזיר חלים איסורים כמו פרישות ממין, איסור להתקרב לטומאה, איסור גידול שיער וזקן, איסור לשתות יין וכל סוגי שתייה חריפה. לנזיר ישנה קדושת יותר לאלוקים. לעומתו, הכהן הגדול הוא דמות מטופחת, מכובדת, ושיער ראשו מוסתר ואינו נראה בציבור. "קדושת הנזיר" היא יציאה ממסגרת חיים רגילה ונורמלית. לנזיר אסור להיטמא גם במשפחתו הקרובה ביותר. המינימום לחיי נזיר הם שלשים יום או "נזיר לעולם לכל ימי חייו".
שלושה אנשים מפורסמים בתורה היו נזירים, שמשון בן מנוח, שמואל הנביא בנם של אלקנה וחנה, ויש גם האומרים אבשלום בן דוד, שגידל שיער ארוך מאוד כנזיר. שמשון הגיבור נצטווה לנהוג לפי דיני נזירות לאור דברי מלאך אלוקים אל הוריו, ומשך נזירותו "מן הבטן עד יום מותו". שמשון נשאר מיתוס ומעולם לא קיבל עליו מנהיגות בעם. את כוחו הרב קיבל מאלוקים עוד מבטן אימו, והמטרה הייתה להנהיג את עם ישראל כשופט. הוא לא היה אהוד על כלל העם. שמואל הנביא הרמתי נחשב נזיר "ומורה לא יעלה על ראשו", הוא הוקדש על ידי אמו לעבודת הקודש במשכן בשילה.
אבשלום בן דוד לא כונה "נזיר", ונאמר עליו "כבד עליו שערו". הוא היה בנו השלישי של דוד המלך, גבר יפה תואר, חכם וערמומי. הוא מרד בדוד המלך ושיערו נתפס בעץ בזמן בריחתו. דוד המלך ביקש לא להרגו ולהשאירו בחיים, למרות היותו בן סורר. עם זאת, יואב בן צרויה ראה בו אויב המלכות ודאג שיהרגו אותו.
נזירותם של שמשון ואבשלום התאפיינו בעיקר בגידול שערם. המלאך אמר על שמשון "כי נזיר לאלוקים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו". חנה אם שמואל אמרה "ונתתיו לה' כל ימי חייו". הפרשה מלמדת אותנו שיש לנו בחירה בחיינו. בברכת הכוהנים היא הענקת הטוב שנמצא בעולם והגנה מפני דברים רעים, הסרת הרע והענקת הטוב. אלוקים מתבונן עלינו בפנים מאירות ורוצה מאוד שנאמין בו ונלך בדרך החוקים והמצוות.
כל אחד ואחת רוצה את השפע האלוקי, אך כדי לקבלו צריך לתת. נחתמה ברית בין אלוקים לעם ישראל, הברית הזאת קיימת עד עצם היום.
הפטרת פרשת נשא (שמשון הגיבור):
בהפטרה מסופר על שמשון הגיבור, שהוא אחרון השופטים בעם ישראל. הוא נלחם בפלישתים לבדו, ללא צבא ולא שלח שליחים לשבטים להצטרף למלחמה. הוא נולד איש בודד ומת לבדו. הוא נולד נדיר עוד מבטן אמו, שהייתה עקרה. לפני שנולד, מוסר מלאך אלוקים הוראות כיצד לגדלו כנזיר אלוקים. הוא קשור לשלוש נשים פלישתיות, הוא הורג את הפלישתים בגלל מריבות הקשורות בנשים שאהב. גם המלחמות שלו בפלישתים לא מגיעות לניצחון גמור – "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים". שנים רבות נמשכו העימותים עם הפלישתים. הוא שופט את עם ישראל 20 שנים. הוא נתפס על ידי הפלישתים וברגע האחרון מתפלל לאלוקים שייתן לו כוח אחרון למות בכבוד – "רוח ה' שרתה עליו והפעילה אותו". באותה תקופה כוחם של הפלישתים היה רב מאוד. רעמסס מלך מצריים הצליח לנצח את הפלישתים. הוא גייס חלקים מהם לצבאו כשכירי חרב. הפלישתים הפילו את אימתם על עם ישראל במשך תקופה ארוכה מאוד. שמשון הגיבור נולד בהתגלות נס. אמו הייתה עקרה ומלאך ה' מתגלה לאמו ומבשר לה כי תלד בן שיהיה "נזיר אלוקים". הופעתו של שמשון הייתה דבר פלאי והוא נשלח למלא תפקיד מוגדר מראש: "והוא יחל להושיע את ישראל". שמשון הגיבור נועד לתפקיד ע"י אלוקים. הוא רוצה לקחת אישה מבנות פלישתים. הוריו מנסים לשכנע אותו לא לקחת אישה פלישתית, אך בחירתו של שמשון באישה פלישתית היא כנראה לגרום לפלישתים להתעמת נגדו. בסיפור, שמשון לא מרגיש שהוא שליח של אלוקים, הוא הולך אחרי תאוותו לנשים פלישתיות. כשהוא רוצה להתחתן עם אישה פלישתית פורצת מריבה עם הבחורים שהגיעו לחתונה. "אשת שמשון" ניתנה לאדם אחר ללא ידיעת שמשון. עקב כך, הוא מבעיר אש בשדות פלישתים והם שורפים את האישה ואת אביה כנקמה. זה הוא סיפור על האישה הראשונה. שמשון מכה את הפלישתים מכה גדולה ולא מרחם עליהם. בהמשך הוא יורד לעזה ופוגש את האישה השנייה, שהיא זונה. הוא יורד לעזה בגלל תאוותו ולא בגלל שליחות אלוקית, וגורם לעימות. הוא עוקר את דלתות העיר והמזוזות ומעלה אותם לראש ההר בכוחו הרב. האישה השלישית נקראת דלילה, שאותה הוא באמת אהב. היא לעומת זאת אהבה את עמה יותר. הוא נופל למלכודת שלה ומגלה את סוד כוחו. שמשון שבוי באהבתו לדלילה, הפלישתים תופסים אותו ומנקרים את עיניו. הוא נכלא בבית הסוהר ומבצע עבודות בזויות בטחינת קמח. הפלישתים שמחו מאוד על תפיסת שמשון וערכו מסיבות רבות. שמשון מתפלל לאלוקים בפעם האחרונה – "השם אלוקים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה" ומתאבד על אויביו. "וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו". שמשון עזב את בית אביו ובחר בנשים פלישתיות. הוא בחר לבסוף למות, "תמות נפשי עם פלשתים".