בני ישראל מחויבים לשמור על החוקים והמצוות הללו, מפני שקיים שכר ועונש על התנהגותם. עם ישראל יקבל את הזכות להשתמש באדמות א"י לפרנסתם. אולם, אם הם לא יקיימו את כל התנאים משמע שהם מועלים באמונו של אלוקים וישלמו על כך מחיר. יסוד קיומו של עם ישראל בארצו היא התנהגותו. אלוקים הוציא את בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות, הוביל אותם במדבר סיני, נתן להם מים ואוכל ודאג לכל מחסורם. אנו מוכרחים להבין את הציווי האלוקי מפני שלא הכל מובן מאליו על האדמה שעליה אנו חיים. אנו חייבים למלא אחר הברית עם אלוקים במלואה, מפני שהתחייבנו לכך לעולם.

הרעיון המרזי בפרשות אלה הוא שאנו לא ריבון על אדמת א"י, ישנו "בעל בית" – אלוקים - שהאדמות שייכות לו. הוא נותן לנו את השפע הזה ועלינו לעמוד בכל הכללים שהוא מציב לנו. בפרשה מוזכרים מושגים של בחירה חופשית, ושכר ועונש.  התורה לא מאיימת, אלא מסבירה שקיימת אפשרות בחירה לטוב ולרע, וקיומו של עם ישראל תלוי בדרך שבה יבחר. עם ישראל הופכים להיות בני חסותו המיוחדים של אלוקים מכל העמים האחרים.

עם זאת, יש אנשים החיים בישראל וחושבים שהם יכולים להתחמק מקיום הברית עם אלוקים בטענה שהאחרים יקפידו על קיום הברית. האמונה באלוקים, קיום החוקים והמצוות, שמירת השבת ושלושת הרגלים הם הערובה לקיומנו על אדמת א"י. העם היהודי איבד את אדמתו, חירותו ועצמאותו בגלל אי קיום הברית. עם ישראל לא עמד בהתחייבות ונענש על כך בחורבן ובגלות. אלוקים הבטיח לכל עם ישראל ברכות, שלום, ניצחון על כל אויביו, הצלחות כלכליות ושפע רב. במידה ועם ישראל לא יעמוד בהתחייבותו יבואו עלליו קללות קשות, מחלות, בצורת, מלחמה, חורבן וגלות קשה. עם ישראל לא למד את לקחי העבר, בכך שבכל פעם שהוא חוטא הוא מביא עליו את כעסו של אלוקים.

קיומו של עם ישראל תלוי מאוד בהגנה אלוקית תמידית "וזכרתי את ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיניה גויים להיות להם לאלוהים אני ה'". לאלוקים יש ציפייה מעם ישראל שמערכת היחסים איתו תהיה טובה והם יבחרו בטוב וימלאו אחר כל מה שהוא מבקש מהם. אלוקים תמיד קיים את חלקו בברית – "אנכי ה' אלוהיך אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים". אלוקים הוא מורה הדרך שמסביר לכולם באופן חד וברור מה הוא רוצה מאיתנו ובשל בחירה נכונה - מוכן לתת לנו בונוסים טובים שיעזרו לנו בחיינו.  ישנם כללי משחק של חיי האדם בעולם הזה והוא יכול לנווט אותם לטוב ולרע. כשאנו הולכים בדרך החיובית נהפוך לבעלי ברית ושותפים עם אלוקים.

למעשה, היסוד של שכר ועונש הם חלק מיסודות התורה החשובים ביותר, מפני שאלוקים מתגמל את אלו שהולכים בדרכו ומעניש את החוטאים. לכן, לימוד התורה והבנת הפרשרות מיועדים לכולנו. עם ישראל תמיד ניצב מול הבחירה בין הברכה לקללה, הטוב והרע ובין האמונה לחוסר האמונה. לכל אדם אויב פנימי בתוכו שהוא יצר הרע או יצר החיה, וכמובן שיש השפעות מהחברה בה הוא חי.

ההתנהגות החברתית וחוסר הסובלנות בחברה היהודית מסכנת את קיומנו כעם יהודי חופשי בארצו. התורה מברכת את כל אלו ששומרים על התנהגות מוסרית וערכית מפני שכך אלוקים מבקש מאיתנו. אלוקים נותן ביטחון כלכלי וגם כוח רוחני למאמיניו. חוסר האמונה בעם היהודי והמחלוקות מביאות להתפוררות חברתית ומחלישות את האחדות. עם ישראל קיבל את א"י כארץ להתנחל בה ולהתפרנס בה בכבוד, לגדל יבולים, עצי פרי, כרמים וחיטה. חשוב לדעת כי התורה אומרת לנו שגם האדמה צריכה לנוח ויש לקיים את שנת השמיטה – בשנה השביעית החקלאי לא יזרע ולא יקצור, תינתן זכות לעניים ולנזקקים לקחת מהשדות והכרמים כדי להתקיים. שמיטת כספים וקרקעות שנלקחו יוחזרו לבעליהן החוקיים, וגם עבדים יוכלו להשתחרר.

כל החוקים נועדו לשמור על הסדר החברתי והדאגה לחלשים וחסרי היכולת, כי גם הם צריכים לשרוד בעולם הזה. סוד קיומו של העם היהודי היה בשמירת החוקים והמצוות. הפרשה רוצה להדגיש לנו את כוחה של אמונה, להבין ולהאמין שאלוקים מעניק לאדם את השפע בעולם. אמונה אמיתית זו תהפוך את חיינו לטובים יותר. האדם אינו יכול לשלוט באיתני הטבע ויש לו חיים מוקצבים, ברגע שמתחיל להיות כרסום באמונה באלוקים ולא נקיים את רצונו בנאמנות אמיתית – החוזק הלאומי וההגנה האלוקית לא תתקיים ואויבנו ינצלו זאת לטובתם. לכן, אנו חייבים להגביר את האחדות הפנימית והאמונה. נצחיותו של עם ישראל נשתמרה 2,000 שנה בגלות רק בזכות התורה והאמונה שנחזור לא"י ובית דוד יקום מחדש בירושלים לנצח.

הפטרת פרשת בחוקותיי

ירמיהו הנביא היה בן דורו של יחזקאל הנביא בתקופת בית המקדש הראשון וגם לאחר חורבנו. הוא נביא חורבן וגלות ונבואותיו היו חזקות ביותר. הוא היה ממשפחת הכוהנים "מן הכוהנים אשר בענתות בארץ בנימין". ירמיהו הנביא האמין שהקרבת הקורבנות השונות אינה כפרה אמיתית על מעשים רעים. הריקבון הדתי והמוסרי בעם היה כל כך עמוק ללא אפשרות תיקון ומרפא, כך שלא הייתה ברירה אלא להוציא את כולם לגלות ארוכה ולהחזירם אחרי תיקון וטיהור ארוך של החוטאים הרבים בקרב העם. ירמיהו הנביא הפך להיות אויב העם וחייו תמיד היו בסכנה. הנביא אינו מתאר נחמה וגאולה אלא מבטא רק בקשה ושאיפה לגאולה עתידית שאינה נראית באופק. עם ישראל היה רחוק מתיקון דרכיו, והנביא לא ניבא עתיד ורוד לאור המעשים הרעים של העם. עקב כך, אלוקים הביא עליהם חרב נוקמת וגלות ארוכה. בסופו של דבר הוא ריחם עליהם בשל הברית עם האבות והחזיר אותם לא"י. ירמיהו התנגד נחרצות לעבודת אלילים ולא הבין כיצד בני ישראל יכולים לנטוש את אלוקים, להקים לעצמם מזבחות בכל פינה ולחשוב שהם ההצלה. ירמיהו התקשה לראות שבני ישראל ממשיכים לחטוא, וזאת למרות שאלוקים הוציא אותם ממצרים בכוחו הגדול ואפילו העמים הזרים הבינו את גודל כוחו וגודלתו.

ירמיהו הנביא התחיל לנבא מגיל צעיר מאוד – "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנוכי". המצב בא"י היה בשפל גדול מאוד ונביאי שקר היו בכל פינה ונתנו פרשנויות שגויות לעם. פשעי המוסר היו נפוצים. עקב כך, הנבואות היו קשות והעם לא אהב את ירמיהו, אפילו בני משפחתו כעסו עליו ולכן הוא נאלץ לעבור לירושלים. הוא לא נישא מעולם ואין לו ילדים, הוא לא היה מעורב בחיי החברה. המלך צדקיהו מרד במלך בבל והנביא הזהיר אותו, אך הוא סירב לשמוע בקולו, מכיוון שהאמין שמצרים יוכלו לנצח את מלך בבל. המלך צדקיהו ביקש מהנביא להתפלל על הצלת ירושלים, הנביא סירב וניבא שמצרים תפסיד במלחמה ומלך בבל יכבוש את ירושלים ויחריב אותה עד היסוד. עם זאת, הנביא מייעץ לא להכנע. בסופו של דבר למלך צדקיהו לא היה את האומץ הנדרש להכנע והוא ברח אחרי כיבוש ירושלים דרך מחילה באדמה עם בניו ונתפס בדרך. הוא הוסגר למלך שהרג אותו ואת בניו. ירמיהו נשאר בארץ ולא יצא לגלות כמו חלק גדול מהעם. מלך בבל שחרר אותו ממאסר בכלא. מלך בבל מינה את גדליהו בן אחיקם לנציב בא"י, אך הוא נרצח על ידי מתנגדיו. ירמיהו הנביא החליט לברוח למצרים עם תלמידו ברוך בן נריה וגורלו ומותו אינם ידועים לנו, משערים שהוא נקבר במצרים רחוק מא"י.