29.12.16 / 10:55
רעב גדול שורר בארץ כנען ויעקב מבקש מבניו לרדת למצרים לקנות אוכל. הם לא יודעים שאחיהם, יוסף, חי ונמצא בעמדה בכירה בארמון המלך פרעה, ואחראי על אגירת התבואה באסמים בכל רחבי מצרים. יוסף פותר לפרעה את החלומות ומציע לו להתמודד מול הרעב דרך בניית אסמים ולאגור בהם חיטה ל-7 שנות הרעב שיבואו.
כותב: דוד שחר
פרעה מבין שיוסף אדם חכם ונבון וממנה אותו לאחראי על כל אסמי התבואה. בזכות יכולתו האישית, הופעתו החיצונית המרשימה, מנהיגותו וחוכמה יתרה שמחלצת אותו מהכלא, הוא הופך להיות היהודי הראשון בהיסטוריה שמתמנה ל"משנה" למלך מצרים. בפרשה הקודמת יוסף נמכר ע"י אחיו, עובר תלאות קשות ומתמודד מול מצבים מביכים. ראינו כיצד יוסף לא מתפתה לחיזוריה של אשת פוטיפר, שהייתה אישה יפת מראה. התנהגותו מוסרית ועקבית. הצלחתו מתממשת בזכות האמונה החזקה שלו באלוקים. כאשר אחיו מגיעים לקנות אוכל במצרים הם פוגשים ביוסף, עקב תפקידו הבכיר. הם משתחווים לו ומספרים מאין באו ועל אחיהם בנימין ואביהם יעקב אשר נשארו מאחור.
יוסף מאשים אותם בכך שהם מרגלים, מניפולציה שלו על מנת שיביאו לפניו את אחיו הקטן בנימין, והוא מכניס לכלא את שמעון. יוסף שולח אותם עם אוכל ודרישה להביא את בנימין בכדי לאמת את דבריהם שהגיעו רק כדי לקנות אוכל. הם עוברים תחתיו שיעור קשה ומפחיד. הנקמה של יוסף באחיו עולה שלב. יוסף נוקם בהם כל פעם בדרישה אחרת.
יוסף מראה להם שהוא לא משתכנע מכנותם, והאחים מתחילים להרגיש שזה קורה להם עקב מה שעשו לאחיהם יוסף.
דרך סבלם הם מגיעים לתחושה צורבת, שכל הצרות באות עליהם בגלל המעשה הנורא שעשו. הם אומרים "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו", "האלוקים מצא את עוון עבדך". הם חשים תסכול, ייאוש, מרגישים שעונש נפל עליהם. האחים לא מזהים את יוסף והוא רוצה לראות אם האחים יצילו את בנימין. האחים לא מוכנים לעשות טעות נוספת כמו שעשו עם יוסף.
האחים מגיעים לביתם, מספרים לאביהם יעקב את מה שקרה במצרים, ולבסוף מחליטים להביא עימם את בנימין למצרים. במצרים בנימין "נלכד" על ידי יוסף. יהודה לוקח את המנהיגות ומגן על בנימין ומתחרט מאוד על הטעות עם יוסף. המפגש של יוסף עם האחים מאוד קשה. יוסף רואה את הפחד של האחים. אנחנו רואים שלמרות היד הקשה שיוסף נוהג באחים, הוא לא מצליח להתגבר על רגשותיו, חמש פעמים הוא בוכה בסתר ולא יכול לעצור את דמעותיו.
למרות מה שעשו לו אחיו, כאשר הוא פוגש בהם, האהבה עולה על הכל, היא חזקה ממנו והוא לא רוצה להורגם. לבסוף, יוסף נשבר הוא מזמין את האחים לשולחנו ומושיב אותם לפי סדר הגילאים. כאשר הם מתפלאים כיצד הוא יודע זאת, הוא מגלה להם את זהותו האמתית. הוא נופל על צווארי בנימין אחיו, בוכה ומנשק את האחים. יוסף אומר להם: "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". יוסף מבין ומסביר לאחיו שהוא לא הגיע למצרים סתם כך, הכל היה תכנית אלוקית, אשר הביאה את יוסף לשליחות במצרים, כדי שיוכל לעזור בעתיד למשפחתו בשנות הרעב הקשות.
יוסף לא נוטר להם טינה, לא מחפש נקם ומאמין בשליחות שלו. יוסף מתגעגע לאביו יעקב. בהתנהגותו הוא נשאר אנושי ומוסרי, מנהיג אמיתי, בעל שעור קומה. הוא לא מנצל את מעמדו, לא מתנכר לזהותו. הוא מבין שהכל היה תכנון אלוקי ומורשתו היא יהודית ולא מצרית. הוא מעדיף את נחלת אבותיו ולא שוכח לרגע את בית אביו והערכים עליהם גדל.
שבת חנוכה: בשנת 164 לפנה"ס רצה השלטון היווני בא"י לנתק את היהודים מדתם. כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים בידי מעטים וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונה ימי חנוכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול.
"מרד החשמונאים" הוכרז ע"י מתתיהו הכהן ממודיעין. אנטיוכוס הטיל גזרות על איסור קיום המצוות והחוקים. גבורה יהודית של מתתיהו ובניו, לוחמים עזי נפש, שנלחמו כנגד יריב אכזר וחזק מאוד. המלחמה הייתה לחיים ולמוות. מלחמה עקובה מדם וגיבורים בשדה הקרב, שהשליכו נפשם מנגד. החשמונאים יצאו לקרב ללא סיכוי צבאי, ללא נשק וגם ללא צבא מאחוריהם.
עוז רוח בקנאות רבה לזהותם היהודית ולאמונה באלוקים. מתתיהו קרא לכולם: "מי לה' אלי". המערכה הייתה קשה מאוד וקריאתו המרגשת של מתתיהו הייתה להילחם בצבא היווני למרות הנחיתות בנשק ובחיילים. החשמונאים דגלו במלחמת גרילה וזינבו ביוונים. מהלכיו של יהודה המכבי נלמדים בכל צבא בעולם. הגבורה היהודית לא הייתה רק בשדה הקרב. הגבורה הייתה על מסירות הנפש, על א"י ותורת ישראל.
האמונה עומדת כיום בשעת מבחן. התורה קובעת שאסור לפחד ממלחמה, על זכותך לחיות על אדמתך בשקט ובשלווה. אנחנו כיום עדיין נלחמים על עצמאותנו מחוסר ברירה. העוז ומסירות הנפש נובעים מחוסר ברירה. אנחנו נמצאים במאבק על זהותנו היהודית. חג החנוכה צריך להזכיר לנו שעלינו תמיד להיות חזקים בשליחות אלוקית, שעלינו לשמור ולכבד. מוטלת עלינו המשימה להאיר בחנוכה על כל עם ישראל ולהיות תמיד מאוחדים ולזכור את הנס הגדול שהיה לנו בחנוכה. את המתייוונים שעזבו את המסורת היהודית וגרמו לשבר חברתי גדול ורעידת אדמה בעם היהודי באותה תקופה. החשמונאים שיחררו את ירושלים. עלינו לזכור שתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל הם הציונות האמתית.