הנה בפרשת השבוע לך לך אנו לומדים על המצוה הראשונה שמקיימים בכל יהודי, שמונה ימים אחרי צאתו לאויר העולם וזו מצות מילה שנתן הקב"ה לאברהם אבינו ולזרעו אחריו.

והנה צריך האדם לדעת, שדעת רבותינו הראשונים זצוק"ל (מובא בשו"ת אור זרוע סימן יא בשם אחד מבעלי התוספות) כי מצות מילה אינה מצוה שמקיימים רק פעם אחת בשעת המילה, אלא היא מצוה מתמדת שממשיכים לקיים כל ימי חייו של אדם. וכל כך למה, כי ההגדרה של מצות מילה היא שיהיה האדם נימול ויהיה עליו חותם המלך תמיד, לכן כל זמן שהאדם נימול הרי הוא מקיים מצוה זו.

והביא ראיה ברורה לכך ממה שמצאנו בגמרא (מנחות מג:), בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו, לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר (תהילים יב, א) "למנצח על השמינית מזמור לדוד" על מילה שנתנה בשמיני. ואם נאמר שקיום מצות מילה היא רק בשעת מעשה המילה כשמסירים את העורלה, מדוע שמח דוד המלך על מצות מילה בהיותו בבית המרחץ?

מוכח מזה כי מצות מילה היא שיהיה האדם נימול תמיד, כדי שיהיה עליו חותם המלך, לכן שמח דוד המלך כשנזכר במילה שבבשרו, כי אפילו בבית המרחץ שאינו יכול לקיים שאר מצוות, הרי הוא מקיים מצות מילה מפאת היותו מהול.

***
וכך הביאו רבותנו ראיה מדברי המדרש (שמות רבה ל, יב) פעם אחת אמר לו עקילס (אונקלוס) לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל. אמר לו לאומה זו אתה מבקש? כמה בזיתי אותה, כמה הרגתי אותה, לירודה שבאומות‏ אתה מבקש להתערב, מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר? אמר לו הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם, מה נברא ביום ראשון, ומה נברא ביום שני, כמה יש משנברא העולם, ועל מה העולם עומד ותורתן אמת. אמר לו ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס, אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנים, אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל שכן כתוב (תהילים קמז, יט) "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי" ולמי לבני ישראל ע"כ.

הנה מבואר בזה שאי אפשר להשיג השגות התורה בלי מצות מילה, כי כל זמן שלא הוסרה העורלה מן האדם נמנע ממנו להשיג התורה.

***
‏וצריך להבין מדוע נשתנתה מצות מילה מכל המצוות, שבלי קיום מצוה זו אי אפשר להשיג השגות התורה?

**
ואפשר לבאר ולומר, הנה מובא בבעל "הבני יששכר" בדרך פיקודיך (מצוה ב חלק המחשבה, אות י), בשם המקובלים הראשונים כי קליפת העורלה כלולה מג' שכבות של עור כגלדי בצלים, שהן כנגד ג' קליפות טמאות שנזכרו במרכבת הנביא (יחזקאל א, ד) "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת". ועל ידי מצות מילה שמסירים את העורלה, מחלישים את כוחם שלא יוכלו לשלוט באיש ישראל.

**
ומקור הדברים בתיקוני הזהר (הקדמה י"א) "קליפה דעורלה דכסי על "י" אית ליה תלת קליפי כגלדי בצלים דא על דא, ואינון כקליפון דאגוזא (תרגום: קליפת העורלה המכסה על אות י' יש לה שלש קליפות כקרומי בצלים זו על זו שהן כקליפת האגוז). וכן מבואר עוד בתיקוני הזוהר (תיקון לו, לח) "תלת קליפין אינון בעורלה לקבל תלת קליפין דאגוזא".

**
וצריכים להבין ולבאר מה הג' הקליפות שיש בעורלה שאנו מסירים על ידי מצות מילה?

***
וכדי שנבין הדברים נביא את דברי הזוהר הקדוש (פרשת פקודי רכ"ט) תרגום: ובא וראה אדם הראשון כשהיה בגן עדן היה מלובש בלבוש כדמעין של מעלה, והוא הלבוש של אור העליון. כיון שנתגרש מגן עדן והיה צריך כעין הלבושים של העולם הזה, מה כתיב? "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתונת עור וילבשם" בתחילה היו כתונת אור, אור של אור העליון ששמש בו בגן עדן. לפי שגן העדן אור עליון, שמאיר ומשמש בו. ועל כן אדם הראשון כשנכנס בתוך הגן, הלביש אותו הקב"ה בלבוש של אותו אור והכניס אותו לשם. ואם לא היה מתלבש בתחילה באותו האור, לא היה יכול ליכנס לשם כיון שנתגרש משם היה צריך למלבוש אחר, אז "ויעש ה' אלוקים לאדם ולחוה כתונת עור".

**
וכך מצאנו בתיקוני הזוהר (תיקון נח צ"ב) כי כתונת העור שעשה הקב"ה לאדם וחוה אחרי החטא היו מהעור של הנחש, "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתונת עור וילבישם" בקדמיתא כתונת אור, ולבתר דחאבו כתונת עור מעור דאיהו משכא דחוויא"
(תרגום: מתחילה כתונת אור, ואחרי שחטאו כתונת עור, מעור שהוא עור של הנחש).

***
ובכדי להבין טוב הדברים, נביא את דברי חכמנו דהנה הקב"ה ברא את האדם מורכב מגוף ונשמה יחד, כמו שכתוב (בראשית ב, ג) "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התכלית היא שהגוף יהיה לבוש נאמן מסור לנשמה שהיא עיקר האדם, כי הנשמה לבדה אינה מסוגלת לקיים שום מצוה בלי סיוע מצד כלי המעשה שהם אברי הגוף.

והנה לפני שחטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, היה גופו מזוכך ומאיר באור עליון כולו טוב בלי שום נטיה לרע, ועל ידי זה מילא הגוף את תפקידו בנאמנות לסייע לנשמה לעבוד את ה'. אלא שעל ידי חטא אכילת עץ הדעת, הטיל הנחש את זוהמתו באדם וחוה ונכנס כיצר הרע בתוך גופם, כמו שפירש רש"י (בראשית ד, כה) ואף על פי שניתנה בו דעה לקרות שמו, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע ע"כ.

והנה על ידי זוהמה של הנחש שהוא היצר הרע מרד הגוף בנשמה, ובמקום להיות לבוש נאמן לסייע לנשמה לעבוד את ה', הפך את עורו עם רצונות משלו למלא את תאוות לבו. ומאז התחיל המאבק הקשה שבין הגוף לנשמה, כאשר מצד אחד מושכת הנשמה לטוב, ומצד שני מושך הגוף לרע.

וזה ביאור הדברים, שלפני חטא אדם הראשון היה לו "כתונת אור", כלומר שהגוף שלו היה מאיר באור עליון, להיות בבחינת כתונת ולבוש נאמן לנשמה לסייע לה לקיים מצות ה'. ואולם אחרי שחטא, נתגשם הגוף והפך להיות בחינת "כתונת עור" עור של הנחש שהכניס בו זוהמה, ובמקום שיהיה הגוף לבוש נאמן לסייע לנשמה לעבוד את ה', מרד בנשמה והתחיל להלחם כנגדה.

***
ועל פי יסוד זה יובן דברי רבותינו, מובא במדרש (בראשית רבה כ, יב) בתורתו של רבי מאיר מצאנו כתוב כתונת אור, וביאר רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל בספר הליקוטים כי רבי מאיר זכה לקדש כל כך את גופו עד שזכה להפוך את גופו מבחינת "כתונת עור" לבחינת כתונת "אור".

ועל פי זה יובן מה שמעיד על עצמו רבנו הקדוש (רבי יהודה הנשיא), שזכה להשגות התורה הקדושה רק משום שהסתכל על רבי מאיר מאחוריו, כדמובא בגמרא (עירובין יג:) אמר רבי "האי דמחדדנא מחברי" (מה שאני מחודד יותר מחברי) "דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה" (משום שראיתי את רבי מאיר מאחוריו) ופירש רש"י כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו. "ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי" (תרגום: אילו הייתי זוכה לראותו מפניו הייתי מחכים יותר) דכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל, כ).

הנה מבואר כי רבי מאיר זיכך גופו באור גדול כל כך, עד שכל מי שהסתכל עליו זכה להשגות התורה, ואפשר לומר שלכן דרשו עליה הגמרא (שם) למה נקרא שמו רבי מאיר? שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה, כלומר שעל ידי ההסתכלות עליו האיר את "עיני" חכמים "באור", שהפך אות "עין" שלהם מכותונת "עור" לכותונת "אור".

**
וכשנתעמק בדברי רבנו החתם סופר זצוק"ל (פרשת לך לך דף נה, ד"ה. התהלך) וז"ל, ונראה לי דאחר שהלבישם הקב"ה כתונת עור על כל גופם, ובניהם אחריהם נולדו בלי מלבוש כתונת עור ההוא, אבל השאיר הקב"ה בכל גוף עורלת הגיד, שהוא שיור מכתונת עור שהיה על כל הגוף, והשאיר בהם שריד הזה לעולם לזכר חטאם נגד פניהם, לבושה וכלימה ולחרפת עולם. אומנם מי שרוצה לתקן חטא עץ הדעת ולהסיר זוהמת הנחש, יסיר חרפתו וימול בשר עורלתו לאות ברית בינו לבין אלוקיו, וזהו מצות מילה בבני אברהם אבינו ע"ה, ומשום הכי נקרא אברהם אבינו ע"ה "תמים" בהסיר הערלה וגילוי העטרה.

***
ועל פי דברים קדושים אלו, יובן שהעורלה היא שיריים מהלבוש של כותונת עור שעשה הקב"ה לאדם ולחוה מהעור של הנחש, לכן מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא (פרשת תזריע מ"ד) שצריך להכין כלי מלא עפר כדי להכניס שם העורלה, כי העורלה היא מזוהמת הנחש הקדמוני "אשר עפר לחמו" ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא לאשראה ההוא ערלה בגויה, ברזא דכתיב (ישעיה סה, כה) "ונחש עפר לחמו" (בראשית ג, יד) "ועפר תאכל כל ימי חייך".

**
ועל פי הדברים הקדושים אשר רבותינו אמרו יובן, דהנה על ידי מצות מילה בהסרת העורלה אנו מבטלים את הלבוש של "כתונת עור" עם האות "עין", ובמקום זה עושים הכנה לקדש את הגוף בבחינת "כתונת אור" עם האות "אלף".

ויובן על פי מה שמובא במדרש (בראשית רבה מו, ה) שישנן ד' עורלות "ערלת האוזן", "עורלת הפה", "עורלת הלב" ו"עורלת הגוף" שבה אנו מקימים מצות מילה. וזה דברי המדרש, רבי ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה, שנאמר (תהילים קי, ד) "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם" וגו'. ונאמר להלן (בראשית יז, יא) "ונמלתם את בשר ערלתכם" מהיכן ימול? אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב (כי הוא בעל מום), מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב? הוי אומר ערלת הגוף.

רבי עקיבא אומר ד' עורלות הן, נאמרה עורלה באוזן (ירמיה ו, י) "וכל בית ישראל ערלי לב", ונאמר עורלה בגוף (בראשית יז, יד) "וערל זכר", ונאמר לו (שם, א) "התהלך לפני והיה תמים". אם ימול מן האוזן אינו תמים, מן הפה אינו תמים, מן הלב אינו תמים, ומהיכן ימול ויהיה תמים? הוי אומר זו ערלת הגוף.

***
ויובן יסוד גדול, דעל ידי הסרת הערלה של המילה מתקנים את האוזן הפה והלב. ויובנו דברי הקדמונים, כי עורלת המילה כלולה מג' שכבות עור כנגד ג' קליפות שצריך להסירן, והן ערלת האוזן הפה והלב שאנו מסירים על ידי הברית מילה.

***
ויובן הקלקול שם, אדם הראשון שבתחילה היה בחינת "אור" ועל ידי החטא נהפך לכותונת "עור" והנה האלף שהתחלפה יש בה "א"וזן "ל"ב "פ"ה, כנגד עורלת האוזן עורלת הלב ועורלת הפה, ועל ידי הברית מילה מל את ג' העורלות יחד.

***
וידע האדם שקיום מצות המילה היא בכל רגע ורגע, וכוחה על ידי שמירה של שלוש משכבות אוזן פה ולב. וזה מה שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית "ותן בלבנו להבין ולהשכיל (לב) לשמוע (אוזן) ללמוד וללמד (פה) לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה (כל הגוף)".

ולכן יזהר וישמר האדם, וידע שהדברים האלו קשורים אחד בשני, וברית אחת לכל הדברים אלו. והשמירה וכריתת הברית, נותנת כח לעלות במעלות בית ה' אלוקינו.