לרובנו זה נראה כמו יום רגיל של חול המועד סוכות. אבל מסתבר שזהו יום מיוחד מאוד ולא סתם הוא מצויין בכל לוחות השנה.
אז בואו ונפיג מעט מהמיסתורין של היום הזה.

יום הושענא רבה הוא היום שחותם את המהלך הרוחני שמתחיל בראש השנה (ולמעשה כבר בחודש אלול).
ראש השנה - זהו יום הדין של האדם והעולם. ביום זה נכתב ונגזר דינו של כל אדם לשנה הקרובה.
יום כיפור - זה היום בו נחתם גזר הדין.
לכאורה ביום כיפור יש כבר גזר דין חתום בטבעת המלך. ננעלו השערים. אבל מתברר שיש לנו עדיין אפשרות לתקן את גזר הדין, גם לאחר שנחתם!

כל עוד הפתק שעליו רשום גזר הדין לא ניתן לשליחים שאמורים ללכת ולבצע את הכתוב בו, הרי שאפשר לעצור את ביצוע גזר הדין!

חז"ל מלמדים אותנו שהפתק שעליו רשום גזר דיננו (שנכתב כאמור בראש השנה ונחתם ביום כיפור) ניתן לשליחים ביום השביעי של חג סוכות - יום הושענא רבא (ליתר דיוק - בליל השוענא רבה הפתקים יוצאים מבית המלך ובמוצאי הושענא רבה הם נימסרים לשליח שאמור ללכת ולבצע את מה שכתוב בו).

המקור לזה הוא ספר הזהר. נתבונן במילים המקוריות:
"בליליא בתראה דחגא, דקא נפקן פתקין מבי מלכא" (ספר הזהר, חלק ב, דף קמב/א). ובתרגום לעברית: "בלילה האחרון של החג [חג סוכות], יוצאים הפתקים מבית המלך".
ובמקום נוסף בספר הזוהר: "ביומא שביעאה דחג, הוא סיומא דדינא דעלמא, ופתקין נפקין מבי מלכא" (ספר הזהר, חלק ג, דף לא/ב). ובתרגום לעברית: " ביום השביעי של החג, הוא יום סיום הדין של העולם ופתקים [עם גזר הדין כתוב וחתום] יוצאים מבית המלך.
במקור אחר בספר הזהר (חלק א, דף רכ/א) מוסבר שאדם שלא עשה תשובה עד יום כיפור, עדיין יכול לעשות תשובה עד מוצאי היום השביעי של חג סוכות ואם אכן עשה כך, הפתקים עם גזר הדין עבורו, לא ינתנו לשליחים.

אז זוהי המהות הרוחנית של היום הזה - מסירת הפתקים במוצאי יום זה עם גזר הדין לשליחים לצורך ביצועו. כלומר, יום הושענה רבה הוא יום שבו אפשר עדיין לעשות תשובה ולמנוע את גזר הדין. (תשובה, נזכיר, היא מלשון לשוב - לחזור למקור, למקום שבו כבר הייתי ועכשיו אני רק חוזר לשם)

יש לציין, שאופן התשובה של חג סוכות שונה מהותית מאופן התשובה של ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים ועל כך בהמשך.
מה מקור השם הושענא רבה?

חז"ל נתנו כמה טעמים לשם הושענא רבה:
1. מכיוון שיום זה הינו יום שבו עדיין ניתן לעצור את גזר הדין, מרבים בו בתפילות ותחנונים ומבקשים ישועה. המילים שחוזרות על עצמן הרבה מאוד בתפילות היום הן הושע -נא. אנו פונים לבורא עולם ומבקשים שיושיע אותנו. מכאן מקור השם ליום זה - הושענא רבה (הושענא הגדול).

2. זהו היום הנ"א (51) מראש חודש אלול, ימים שבהם ניתן לעם ישראל היזדמנות לעשות תשובה המתקבלת ברצון ועל שם כך מבקשים ביום זה הושע-נא. תושיע אותנו ביום נ"א זה, שהוא יום רבה (יום גדול) לפי שהוא אחרון וחותם לכל תהליך המשפט. (על פי בן איש חי, הלכות, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה).

3. נוהגים שאת הפיוטים שנקראים בשם הושענא, אומרים תוך כדי הליכה עם ארבעת המינים ביד. הלולב והערבה מתנוענעים וקול איוושת ענפים ועלים נקרא בארמית "שענון". (המקור לכך הוא בתרגום יונתן לישעיה נה, יב - "וכל עצי השדה ימחאו כף" - "כל אילני חקלא ישענון בענפיהון"). מכיוון שפיוטים אלו נאמרים בעת הליכה והנענוע של ארבעת המינים, הם נקראים בשם הושענות ומכאן השם ליום כולו.

על פי רבינו בחיי, אחד מגדולי מפרשי התורה, שחי לפני כ 900 שנה, יום הושענא רבה הוא תכלית חג הסוכות! לא פחות.

יש ביום זה כמה מנהגים מיוחדים מאוד:
1. ליל הושענא רבה הוא אחד הלילות שבהם נהוג להישאר ערים כל הלילה וללמוד. הטעם ללמוד תורה כל הלילה הוא דברי הגמרא: "כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דףג/ב) ויום הושענא רבה הוא הרי יום שאנו רוצים בו כמה שיותר חסד. הלימוד בליל זה נקרא בשם תיקון ליל הושענא רבה ומקובל לקרוא את ספר דברים ולאחריו את כל ספר תהילים. ספר תהילים הוא ספר תחנונים והוא מתאים למהות של היום, כיום תשובה אישי. טעם נוסף לקריאת ספר תהילים בלילה זה הינו שבכל אחד מימי חג הסוכות מתארחים בסוכות של עם ישראל אבות האומה - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד המלך ומברכים את יושבי הסוכה (כך על פי ספר הזהר, חלק ג, דף קד). בכל לילה אחד מהם מגיע בראש והשאר אחריו. אורחים אלו נקראים אושפיזין (אורחים בארמית). בליל הושענא רבה האושפיזין שצועד בראש הינו דוד המלך, מחבר ספר תהילים ועל כן קוראים את ספרו באותו הלילה.

2. לאחר שמסיימים את קריאת תיקון ליל הושענא רבה, נוהגים ללכת לסוכה ולאכול תפוח בדבש, כמו בראש השנה. משהו סמלי לשדר שכעת שאנו בטוחים שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.

3. אצל יהודי אשכנז נוהגים לברך ביום זה בברכת "פתקא טבא" (או ביידיש "גוט קוויטל") - ברכה שתהיה לך פתק טוב, שהרי ביום זה ניתנים הפתקים לשליחים.

4. הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות. נוהגים ביום זה, אחה"ץ, לפני השקיעה, ללכת ולהיפרד מהסוכה. הפרידה היא ע"י כך שאוכלים ארוחה קלה בסוכה.

5. המנהג העיקרי ביום עצמו, הוא שמקיפים שבע פעמים את בימת בית הכנסת שעליה ספר תורה, תוך כדי אחיזה של ארבעת המינים. ראו בהמשך פירוט למנהג זה.

6. מנהג חיבוט ערבות - נוהגים לקחת 5 ענפי ערבה ולחבוט אותן חמש פעמים בקרקע. זהו מנהג קדום שמקורו בנביאי ישראל (הרעיון מובא כבר ע"י הנביא אלישע) ומטרתו לבטל גזרות קשות שחלילה נגזרו עלינו. מכיוון שהושענא רבה הוא יום חותם הדין, נוהגים לעשות זאת דווקא ביום זה, כדי שאם נשארה חלילה גזרה קשה שאמורה להתבצע, היא תבוטל (לא תמסר לשליח). עוד על מנהג זה, על פי הקבלה, בנספח למאמר זה.

מדוע מקיפין את בימת בית הכנסת שעליה ספר תורה שבע פעמים ביום הושענא רבה?

מנהג זה הוא לזכר מנהג קדום שהיו עושים בבית המקדש. כאשר בית המקדש היה קיים, בכל אחד מששת ימי חג הסוכות היו מעמידים ערבה לצד המזבח והיו מקיפים את המזבח פעם אחת. ביום השביעי, הושענא רבה, היו מקיפים את המזבח שבע פעמים.
אך עדיין צריכים להבין מדוע נהגו כך במקדש?

הסבר:
בתלמוד ירושלמי כתוב כך על היום האחרון של סוכות: "אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. אמר רבי אחא זכר ליריחו" (מסכת סוכה, יט/א). כלומר המנהג הוא לזכר כך שעם ישראל כבש את יריחו ע"י כך שבמשך שישה ימים הקיף פעם ביום את חומות יריחו וביום השביעי הקיף אותה שבע פעמים ואז נפלה חומת העיר ונכבשה בקלות.
אז כעת הבנו שמנהג ההקפות בבית הכנסת הוא לזכר ההקפות שהיו עושים כאשר בית המקדש היה קיים והמנהג בבית המקדש היה לזכר האופן שבו נפלו חומות יריחו.
אבל כעת צריך להבין מדוע מציינים את נפילת חומות יריחו דווקא ביום האחרון של סוכות -יום הושענא רבה? הרי אפשר היה לבחור כל יום אחר לציון עניין זה?

יש לכך כמה טעמים:
1. כיבוש יריחו בעצם התחיל את התישבות עם ישראל בארץ ישראל. כלומר, מאותו הרגע, סיים עם ישראל לשבת בסוכות (שבהם ישבו וגרו במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר) ועבר להתיישבות בבתי קבע. גם בהושענא רבה, היום האחרון של סוכות, אנחנו עוזבים את הסוכה וחוזרים לגור בבית הקבע שלנו. לכן מציינים את כיבוש יריחו שסיים את תקופת הישיבה בסוכות, ביום האחרון בו אנו יוצאים מהסוכה - היום השביעי, יום הושענא רבה (על פי ספר התודעה(.

2. על פי הקבלה, ההקפה פעם ביום במשך ששה ימים וביום השביעי שבע פעמים, שזהו האופן שבו נפלה חומת יריחו, היא דרך רוחנית להעביר את מידת הדין ממך לאויב. כלומר, עם ישראל בכך שהקיף את חומות יריחו, העביר אל תושבי יריחו את מידת הדין וכך נפלה חומת העיר. בבית המקדש היו מקיפין את המזבח (שהיה מכפר על ישראל) כל ימי חג הסוכות ושבע פעמים ביום השביעי, מכיוון שיום זה הוא יום חיתום הדין (מסירת הפתקים עם גזר הדין לשליחים). אנו רוצים ביום זה להעביר את מידת הדין מאיתנו אל אויבנו ולכן אנו עושים בדיוק כפי שעשה עם ישראל בעת כיבוש יריחו. לכן מנהג זה נקבע דווקא לחג הסוכות, כאשר את שבע ההקפות עושים בדיוק ביום חיתום הדין. (ספר "כד הקמח" לרבינו בחיי בן אשר)

3. להקפות יש כח רוחני להפיל חומות. ביום הושענא רבה, יום חיתום הדין, אנחנו רוצים לעשות תשובה (לשוב למקום שבו היינו ובו אנו אמורים להיות). אנחנו מבצעים את ההקפות כל ימי חג הסוכות ובמיוחד בהושענא רבה כדי להפיל את כל החומות שעוצרות אותנו מלהגיע למטרה, מלהגיע למקום שבו אנו אמורים להיות.

אם כך, חג הסוכות הוא בעצם חג של תשובה ובמיוחד יום הושענא רבה. אז מדוע בחג הסוכות האווירה איננה אוירת יום הדין כמו בראש השנה ויום כיפור? מדוע לא עוסקים בתפילות וקריאת תהילים כל ימי חג הסוכות? (אלא רק בלילה האחרון כאמור)
התשובה לשאלה זו היא שאופן התשובה של חג הסוכות שונה מהותית מאופן התשובה בעשרת ימי תשובה.
בעוד בעשרת ימי תשובה היינו עסוקים בחרטה, וידוי, תפילה ובקשה, בחג הסוכות התשובה היא מתוך שמחה.

החג שמקושר יותר מכל לשמחה - הינו חג הסוכות. על חג הסוכות נכתב:
"ושמחת בחגך" (דברים טז, יד) , "והיית אך שמח" (דברים טז, טו). אלו דברים שלא נאמרו על שום חג אחר. חג הסוכות נקרא גם "זמן שמחתנו" (הרמב"ם, משנה תורה). בחג הסוכות היו שמחים בבית המקדש כל ימי החג - שמחה שנקראת שמחת בית השואבה. זו שמחה שעליה נאמר " כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו" (משנה, מסכת סוכה, פרק ה).
בחג הסוכות השמחה היא שמחה ללא סיבה כלשהי. פשוט שמחה על עצם קיומנו. על כך שאנו שייכים לעם מופלא - עם ישראל. שמחה אמיתית.

בתורת החסידות כתוב: "שמחה פורצת גדר" . כלומר, לשמחה יש כח לפרוץ גדרות, להפיל חומות ולהסיר מניעות ועיכובים. היא כלי עוצמתי להגשים את המטרות שלנו. וזה נכון במיוחד לשמחה שהיא ללא כל סיבה (שהרי אם לשמחה יש סיבה כלשהי, בטלה הסיבה - בטלה השמחה... )

הרמב"ם כותב שהוא ראה אנשים שהחלימו רק כי הם היו שמחים. כלומר לשמחה יש כח להסיר את המניעות שמעכבות אותנו מלהגיע לבריאות מושלמת.
בהקשר הבריאותי, אנחנו יודעים שלמצב הנפשי שלנו יש השפעה עצומה על חוזקה של מערכת החיסון. מחלות רבות, חלילה, מתפרצות כאשר נמצאים במצב נפשי שהינו היפך השמחה. כך לגבי התפרצות של מחלת קרוהן שלרוב קשורה למצב נפשי, כך לא פעם לגבי פסוריאזיס ועוד ועוד. רוב האנשים עם מחלות אוטואימוניות, יודעים לקשר את התפרצות המחלה, למצב נפשי לא טוב שבו הם היו באותו הזמן. כך גם לא פעם לגבי מחלות ממאירות שמתפרצות לאחר תקופה של מצב נפשי שהינו היפך השמחה.

נוהגים בחג הסוכות, בכל אחד מימי החד גם לשבת ולשתות בסוכה כוסית יין כחלק מהסעודה, מכיון " שאין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח ללב אנוש" (מסכת פסחים קט/א(

להושענא רבה יש מסר נוסף מיוחד וחשוב:
גם לאחר חתימה על גזר הדין, עדיין אפשר לשנות. הפתקים עוד לא נמסרו לשליחים שאמורים לבצע את מה שכתוב בהם. ולמעשה, גם לאחר נתינת הפתקים, אפילו אז עדיין אפשר לשנות, שהרי "אדם נידון בכל יום" (מסכת ראש השנה, טז/א). לאחר שהפתק נחתם וניתן לשליח כבר יותר קשה למנוע את ביצוע גזר הדין, אבל זה עדיין אפשרי. חז"ל מלמדים אותנו: "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (מסכת ברכות י/א). כלומר, כל עוד החרב לא חתכה את הצוואר, יש תקווה ולא בטוח שהיא תחתוך! חז"ל אומרים לאדם, שגם במצב כזה, תתפלל, כי יש סיכוי להצלה! תבקש רחמים.

לא פעם אדם מתבשר שהוא חולה במחלה קשה והרופאים קוצבים את ימיו. המסר של הושענה רבה הוא שכל עוד האדם חי, אין שום וודאות שהוא ימות מהמחלה ולא משנה באיזה שלב גילו אותה! גם אם כבר נגזר הדין ונחתם ואפילו התחיל הביצוע של גזר הדין! כל עוד הדין לא בוצע בשלמותו, דהיינו, האדם חי, יש תקווה! גזר הדין יכול להשתנות וביצועו יכול להעצר.

"אדם נידון בכל יום", כלומר, לפני שהשליחים מבצעים את מה שכתוב בפתק שיתא מארמון המלך בהשוענא רבה, בודקים שוב את האדם ואם הוא תיקן את דרכיו וכיפר על מעשיו, בהחלט יתכן שלמרות שכבר יש גזר דין חתום והפתק אצל השליח ביד, השליח לא ירד לבצע את הדין. נכון שבשלב כזה, כדי לעצור את ביצוע גזר הדין, האדם צריך הרבה זכויות, גדולות ומרובות, כדי להטות את הכף ולמנוע את ביצוע גזר הדין, אבל זה אפשרי!

האמונה של האדם בכך שיש אפשרות שהוא יחלים מהמחלה, היא קריטית לריפוי! אדם שלא מאמין שיש סיכוי שהוא יחלים מהמחלה, באמת אין כמעט סיכוי כזה. המחשבה בוראת מציאות. לכן כל כך חשוב לדעת שזה אפשרי, שמכל מצב אפשר לצאת. כל עוד האדם חי, הכל יכול להשתנות. לא פעם אני פוגש מטופלים שלא מאמינים שאפשר להתרפא אפילו ממחלה פשוטה כמו סכרת מבוגרים, קל וחומר כשמדובר במחלות ממאירות.
ובלשון של חז"ל: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". נשמת האדם נמשלה לנר וכל עוד הנר דולק, דהיינו, כל עוד האדם חי, אפשר לתקן.

המסר המיוחד והחשוב של הושענא רבה הוא שכל עוד אתה חי, תמיד יש אפשרות לתקן! לא תמיד זה קל, ולא תמיד זה מצליח, אבל תאמין באפשרות, כי האמונה הזו קריטית לעצם התיקון והריפוי.

לסיכום, ראינו שיום שנראה לנו כעוד יום רגיל של חול המועד, הינו בעצם יום מיוחד מאוד, עם מהות מיוחדת, מנהגים מיוחדים ועם מסר מיוחד מאוד.
הרבי מלובביץ מדגיש שבליל הושענא רבה, לאור חשיבות היום, השמחה צריכה להיות השמחה הגדולה ביותר, יותר מאשר כל שאר ימי חג הסוכות ולכן, לפני שהולכים לקרוא את תיקון ליל הושענא רבה (ספר דברים ואחריו ספר תהילים), כדאי לדבריו ללכת לשמחת בית השואבה (המאורגנות ברוב ערי ישראל) ולרקוד ולשמוח עד מאוד.

ונסיים בברכה המיוחדת ליום הושענא רבה - שיהיה לכולכם "פתקא טבא"!