והנה הטור והמחבר (או"ח סימן כח סעיף ח) בשם הפסיקתא, סדר קריאת ההפטרות בכל השבתות משבעה עשר בתמוז עד שבת תשובה, מי"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא - ז' דנחמתא. ג' דפורענותא: "דברי ירמיהו"- "שמעו דבר ה" - "חזון ישעיהו". שבעה דנחמתא: "נחמו" - "ותאמר ציון" - "עניה סערה" - "אנוכי"- "רוני עקרה" - "קומי אורי" - "שוש אשיש".

והנה, מתחילת בין המצרים עד ראש השנה ישנם בדיוק עשרה שבועות, ג' שבועות של בין המצרים, ואחריהם ז' שבועות עד ראש השנה. וב-ג' שבועות של בין המצרים, תיקנו לקרוא בהפטרות "ג' דפורענותא"‏ שלוש הפטרות בנביאים המדברות על הפורענות של חורבן בית המקדש ג' דפורענותא: "דברי ירמיהו" - "שמעו דבר ה" - "חזון ישעיהו".

ואילו ב-ז' שבועות שאחרי בין המצרים עד ראש השנה, תיקנו להפטיר "ז' דנחמתא" שבע הפטרות המדברות על נחמת עם ישראל -"נחמו נחמו עמי" - "ותאמר ציון" - "עניה סוערה לא נוחמה" - "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם" - "רוני עקרה" - "קומי אורי כי בא אורך" - "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי" בהם מסתיימת השנה.

***
והנה רחש ליבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך, הנה ג' שבועות דפורענותא וז' דנחמתא, הם עשרה שבועות כנגד עשרה מידות.

****
והנה עשרה השבועות כנגד עשרה המידות "חכמה" - "בינה" - "דעה" הם ג' מידות ראשונות שבמוח, וז' מידות אחרונות הם כנגד ז' מידות שבלב, "חסד" - "גבורה" - "תפארת" - "נצח"‏ - "הוד" - "יסוד " - "מלכות".

*****
אם כן, הג' מידות שבמוח "חכמה" "בינה" "דעה" העבודה היא בבין המצרים. והז' מידות שבלב "חסד" גבורה" "תפארת" "נצח"‏ "הוד" "יסוד" "ומלכות" העבודה בלב מאחרי ט' באב עד ערב ראש השנה.

*****
והנה, חכמה היא המושכל הראשון שעולה במחשבות האדם, טרם שהשכיל להרחיב במחשבתו איך לעשות דבר זה, "למשל חכמה"‏ זו המחשבה העולה הראשונה בדעת האדם לבנות בית או לקנות דבר מסויים.
"בינה" הוא המושכל השני, בבחינת מבין דבר מתוך דבר, כלומר שמתבונן במה שעלה במחשבתו במושכל הראשון, לבנות בית או לקנות דבר מסויים.
"דעת" היא ההחלטה סופית, בוודאות גמורה לבנות את ביתו כפי שנתברר אצלו בחכמתו מושכל ראשון, ובבינתו מושכל שני וזה נקרא "דעת". וכך מצאנו (בראשית ד, א) "והאדם ידע את חוה אשתו" שהוא לשון חיבור וקישור.

***
‏וכח של "חכמה בינה ודעת", מגיעים ומתחזקים אצל האדם מכח לימוד "מקרא משנה ותלמוד", שהם כנגד "חכמה בינה ודעת".

ועל זה אומרת הגמרא (עבודה זרה י"ט) לעולם ישליש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, ושליש בתלמוד. וכתב בתוס' (ד"ה ישליש) בשם רבנו תם, שאנו סומכים לקיים דבר זה בלימוד תלמוד בבלי, על פי מה ששנינו בגמרא (סנהדרין כ"ד) מאי בבל, אמר רבי יוחנן בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד.
ואף המהר"ל (חידושי אגדות ע"ז , שם) נתן טעם לחלוקה שנחלקה התורה לג' חלקים, מקרא משנה ותלמוד. ואמר שזה כנגד חכמה -בינה - ודעת.

***
וידע האדם שימים אלו מי"ז בתמוז ימי בין המצרים, הם זמן למזון למוח שבראש להשליט את החכמה - בינה - ודעת‏ - על ידי לימוד מקרא, משנה ותלמוד. ועל ידי שמחזק החכמה בינה ודעת, בלימוד מקרא משנה ותלמוד, משליט את הג' כוחות האלו שהם מהמוח על הז' מידות "חסד" - "גבורה" - "תפארת" - "נצח" -"הוד" -"יסוד"' "מלכות". שמשכנן בלב.

**
‏וידע האדם, ששלושה כוחות אלו אפשר להשליטם על הלב רק על ידי עמל התורה, ויגיעה בתורה הקדושה. וכך כשנדקדק בברכה על דברי תורה "לעסוק בדברי תורה", לא נאמר ללמוד אלא לעסוק, שזה יהיה עסק בעמל בטירחה, ולא כמצוות אנשים מלומדה. ועל ידי שעמל ועוסק בתורה, מחדיר ומחזק את נפשו עם חכמה בינה ודעת מעל שבע רוחות שניים.

***
וזוהי המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע, וזוהי המלחמה בין הנשמה שבמוח ובין היצר הרע שבלב. וכך מובא במדרש (במ"ר כ"ב, ט) על הפסוק (קהלת י, ב) "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" - לב חכם לימינו זה יצר הטוב, שהוא נתון בימינו. ולב כסיל לשמאלו, זה יצר הרע שנתון בשמאל. א"כ מובא פה כי יצר טוב נמצא בחלל הימני שבלב, והיצר הרע בחלל השמאלי שבלב.

***
וזוהי דרשת הגמרא (ברכות נ"ד) "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע" כי שניהם נמצאים יחד, בשני חללי הלב.
ובעל התניא - מבאר כי שורש היצר הטוב בחלל הימין, הוא בעצם הנשמה שבמוח, שהיא חלק אלוקה ממעל כדכתיב (בראשית ב, ז) "ויפח באפיו נשמת חיים".

ולכן, מצד זה האדם משתוקק לקיים התורה והמצוות, כי זה חלק אלוקה ממעל. אך מצד השמאלי של הלב, משם נמשך האדם לתאוות עולם הזה. ועל זה אומר בעל התניא זצוק"ל וזה לשונו: "והנה מקום משכן הנפש הבהמית שמקליפת נוגה, בכל איש ישראל הוא בלב בחלל שמאלי שהוא מלא דם. וכתוב "כי הדם הוא הנפש" ולכן כל התאוות והתפארות וכעס ודומיהן הן בלב, ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף. ואם עולה למוח שבראש לחשב ולהרהר בהן, ולהתחכם בהן כמו שהדם מקורו בלב, ומהלב מתפשט לכל האברים, וגם עולה להמח שבראש. אך מקום משכן נפש האלוקית הוא במוחין שבראש, ומשם מתפשט לכל האברים, וגם בלב בחלל הימני שאין בו דם. וכמו שכתוב "לב חכם לימינו" והיא אהבת ה', כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים, המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם, בדברים המעוררים את האהבה ע"כ.

אם כן, על פי דברים אלו המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע, היא בעצם מלחמה שבין המח והלב, כי היצר הרע שבחלל השמאלי שבלב מושך את האדם לכל תאוות והבלי עולם הזה, אבל הנשמה מאירה ממכון שיבתה שבמח, על חלל הימין שבלב, מקום משכן היצר הטוב, שיתגבר על היצר הרע שבחלל השמאלי ויעסוק בתורה ובמצוות.

***
והנה, כאשר האדם מתקן ושולט בג' מידות הראשונות חכמה בינה ודעת, על ידי מקרא משנה ותלמוד, אז המוח השכל שולטים על השבעה מידות שבלב, ואז יכול להיכנס לראש השנה ולימים הנוראים מוכן לזכות ביום הדין, ולהיכתב לחיים טובים בספר הצדיקים והחסידים.

****
והנה לסיכום הדברים:

לאחי ורעי האהובים והחביבים. נכנסים אנו לג' השבועות מי"ז בתמוז עד ט' באב, ימים אלו הם ג' שבועות שהם זמן של חיזוק ותיקון שלושת המידות חכמה בינה ודעת שמשכנן הוא בשכל, וחיזוקן הוא על ידי לימוד מקרא משנה ותלמוד.

ולכן יקפיד כל אדם בכל יום, וביותר בג' השבועות ללמוד מקרא שזו התורה הקדושה (תנ"ך), ומשנה שזה משניות, ותלמוד שזה גמרא תלמוד בבלי. ועל ידי ששלושת מידות האלו שהם במוח ישלטו על האדם, יוכל לשלוט על הז' מידות שבלב, שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

ואז בנקל נכנס ליום הדין, ונשלים את שבעה השבועות עד ראש השנה בהתעלות ובקדושה ובטהרה. ולכן נרבה בימים אלו בחכמה בינה ודעת, מקרא משנה ותלמוד. ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.