בלק מגיע למסקנה שכוחם של ישראל נעוץ ללא ספק באישיותו של המנהיג משה רבינו. לכן גמלה בלבו ההחלטה להלחם בישראל בדיוק באותה שיטה. הוא פונה לנביא אומות העולם ששמו בלעם, שהיה באותה רמה של משה, וביקש ממנו שיבוא לקלל את עם ישראל.

בלק שולח מסר לבלעם "הנה עם יצא ממצרים . . ועתה לכה ארה לי את העם הזה", הוא לא קורא לעם הזה בשמו, כביכול מדובר באיזשהו עַם עלום שם.

גם כשה' בא אל בלעם בחלום ושואל אותו "מי האנשים האלה עמך" הוא מצטט את דברי בלק: "הנה העם היוצא ממצרים", שוב פעם "עם" ללא שם. גם הקב"ה בתשובה שלו לבלעם משתמש באותה מטבע: "לא תאור את העם".

אינו מובן, וכי בלק לא ידע את השם של העם הזה, הרי כבר בקריעת ים סוף שהתרחשה ארבעים שנה קודם לכן כתוב: "אילי מואב יאחזמו רעד" – כולם ידעו ורעדו מישראל.
המפרשים מסבירים שבלק לא רצה להכיר במציאות הזאת שנקראת "עם ישראל" או "עברים", שם זה מסמל על עם שיש לו הגנה מיוחדת מהקב"ה, זהו עם ששונה מכולם, שמאמין בה' אחד ולא עובד שום עבודה זרה.

בפועל בלעם בא לקלל את עם ישראל ונמצא מברך אותם, בכל פעם שהוא בירך אותם הוא הזכיר אותם בשתי השמות, גם בשם המפורסם פחות "יעקב" וגם בשם המפורסם יותר "ישראל".

בנבואה הראשונה הוא אומר "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל" – מי יכול לספור את מספר המצוות והילדים שיש לישראל. עם ישראל עושה כל כך הרבה מצוות, כמו שאי אפשר לספור עפר, כך לא ניתן לספור כמה מצוות הם עושים.

בנבואה השניה הוא שוב מזכיר את שתי השמות: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" – הקב"ה לא רואה שום דבר רע בעם ישראל, זה לא שהם לא עושים שום דבר רע, אלא ממש כשם שהורים מתוך אהבתם לא רואים שום חסרון בילדים שלהם, כך גם הקב"ה לא רואה חסרון בעמו.

בנבואה השלישית שוב מזכיר את שני השמות "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". הוא משבח את חיי המשפחה והצניעות של עם ישראל, עד כמה מוסד המשפחה היה היסוד לקיום של עמנו במשך כל הדורות.

לא רק שה' הפר את מחשבתו הרעה והוא לא הצליח להזיק לעם ישראל, אלא יתרה מזו, בעצם העובדה שבלק שכר את בלעם, הוא גרם "שיהודים יתברכו בברכות נעלות ביותר.

המסר הוא שעם ישראל הם בבת עינו של בורא עולם, המעוניין להזיק לנו הרי לא רק שהקב"ה ישמור עלינו ממנו, אלא עוד יותר מזה, הוא יגרום לכך שהוא בעצמו יביא ברכה מרובה לעם ישראל.

שבת שלום/הרב יעקב סוסי