משה מתחיל להתווכח עם הקב"ה, ויכוח שנמשך על פני שבעה ימים תמימים. משה מעלה טענות שונות מדוע אין הוא ראוי ומתאים להוציאם ממצרים, שרואה משה שקיבל מענה לכל דבריו, אמר "שלח נא ביד תשלח", כלומר תשלח ביד מי שאתה רגיל כלומר אהרון, או ביד מי שעתיד להכניס את עם ישראל לארץ.

נשאלת אפוא השאלה מדוע באמת משה התחמק ולא רצה בשום אופן ללכת לגאול את בני ישראל ממצרים? כולנו יודעים שמשה הרי "אוהב ישראל היה", אם הקב"ה רק רומז לו לגאול את ישראל ממצרים היה צריך להסכים מיד. אילו כאן אנו רואים שהוא מחפש תירוצים שונים ומתחמק מלגאול את העם ממצרים?

מביא רש"י דבר מעניין מאד: "וכל זה שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו" משה לא רצה לפגוע באהרן אחיו והוא אכן חשב שאהרן ראוי יותר ממנו לתפקיד הזה, ולכן הוא רצה שהקב"ה ימנה את אהרן.

רק אחרי שהקב"ה אמר לו שאהרון לא יקפיד עלייך שאתה עולה לגדולה.רק אז משה רבינו הסכים ללכת למצרים.

אם כך נשאלת השאלה, מדוע ה' בחר במשה ולא באהרן לתפקיד של גאולת העם ממצרים? אהרן היה האח המבוגר, ועוד ועיקר – משה רבינו לא היה בארץ מצרים במשך שישים שנה (או לפי דעה אחרת ארבעים שנה), אהרון לעומתו, היה המנהיג והנביא, כפי שכתוב במדרש רבה: "אהרן היה במצרים ומתנבא להם לישראל שעתיד הקב"ה לגאול אותם". הרי הוא היה בפועל המנהיג של העם היהודי במצרים.

זו אפוא היתה טענתו של משה רבינו כלפי הקב"ה, וכפי שאומר המדרש: "שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה, אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי והיה מיצר".

כדי להבין זאת, בואו נתבונן בפעם הראשונה שבה אנו פוגשים את משה רבינו, מהו הדבר הראשון שכתוב בתורה שהוא עשה בחייו. משה רבינו יוצא לרחוב ומבחין בשוטר מצרי מכה יהודי. "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול". מה הפירוש של "וירא כי אין איש", בפשטות הוא ראה שאין איש שרואה אותו והרג את המצרי.

אבל ישנו פירוש שמבוסס על המדרש רבה: "וירא כי אין איש ר' יהודה אומר ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה", משה ראה שמכים יהודי ברחוב ואף אחד לא קם להגן עליו, לא מבין המצרים ולא מבין היהודים.

מיד מסר משה רבינו את נפשו והרג את המצרי. זו היתה מסירות נפש מצד משה, כמו שאכן אנו קוראים "וישמע פרעה ויבקש להרוג את משה", למרות זאת משה לא חשב פעמיים בשעה שהוא ראה שיהודי נמצא בסכנה.

תכונה זו חיפש הקב"ה במנהיג; הוא חיפש אדם שלא יהסס לרגע למסור את נפשו עבור יהודי שני, זאת הוא מצא אצל משה רבינו ולא אצל אהרן הכהן. אכן נכון, אהרן היה אוהב שלום ומקרב את הבריות לתורה והיה אהוב אצל כולם ועד כדי כך שהתאבלו עליו יותר מאשר על משה רבינו.

כמו שאכן מצינו במדבר כשהגיע חטא העגל, היה זה משה שנעמד ואמר "...ואם אין מחני נא", הוא זה שהיה מוכן לעמוד בפני בורא העולם בכבודו ובעצמו ולומר לו "אני לא יתן שזה יקרה" שתמחה את עם ישראל. זהו מנהיג יהודי נאמן ואמיתי.

ההוראה מכל האמור, הלל הזקן אומר בפרקי האבות "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" והיסוד של הלל– אומרים המפרשים – הוא מהפסוק הזה "וירא כי אין איש". כשמגיעים למקום ופונים כה וכה, מסתכלים לכל הצדדים ומנסים למצוא אם יש מישהו שמוכן לעשות משהו למען היהדות, "וירא כי אין איש", ומגלים שאין מי שמעוניין להתמסר לענין, אומר לנו הלל הזקן "השתדל להיות איש" – תהיה אתה זה שלומד ממעשיו של משה רבינו, תקח יוזמה ואל תחכה לאחרים.

שבת שלום

הרחבה

ראשית משה אומר "מי אנכי", הרי אני לא ראוי למלאת את התפקיד הזה; לאחר שהקב"ה משיב לו "כי אהיה עמך" – זה לא אתה בעצמך מנהיג אלא אני הולך אתך, שוב שואל משה כשאבוא אליהם הם ישאלו "מה שמו", איך קוראים לאלוקים, "מה אומר אליהם", ועל כך משיב לו הקב"ה "אהיה אשר אהיה" – אני הייתי עמם בצרה הזאת, לא שכחתי מהם, סבלתי אתם יחד.

משה ממשיך לטעון כלפי הקב"ה: "ויען משה והן לא יאמינו לי","וכי יאמרו לא נראה אליך ה'", לפיכך הקב"ה נתן לו שלשה מופתים שבאמצעותם יוכיח משה שהוא שליח של הקב"ה. משה מחפש תירוץ אחר, "לא איש דברים אנכי .. כי כבד פה וכבד לשון אנכי", ושוב משיב לו הקב"ה "מי שם פה לאדם הלא אנכי ה' .. ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך". בשעה שראה משה שקיבל מענה לכל דבריו, אמר "שלח נא ביד תשלח", כלומר תשלח ביד מי שעתיד להכניס את ישראל לארץ.