ימי השובבי"ם נקראים כך על שם הפסוק: "שובו בנים שובבים, ארפה משובותיכם" (ירמיה ג', כ"ב), שמשמעותו: אתם בנים, שובו אלי למען ארפא ואסלח על המרידה שמרדתם בי.

התיבה "שובבים" מציינת את הזמן בשנה המתאים ביותר לעשיית תשובה. כל אות מציינת פרשה מן התורה שאנו קוראים בשבתות אלו: ש: שמות, ו: וארא, ב: בא, ב: בשלח, י: יתרו, מ: משפטים.

במשך שישה שבועות אלו נוהגים בחלק מהקהילות להתאסף ולומר את נוסח: "תיקון שובבי"ם". בשנה מעוברת מוסיפים שני שבועות נוספים: תרומה ותצווה, ואז נקראים שבועות אלה בשם: "שובבי"ם ת"ת".

מנהג שובבי"ם החל להתפשט לראשונה בארצות אשכנז, כמאה וחמישים שנה לפני זמן האר"י ז"ל. בימי האר"י ז"ל התפשט המנהג על פני תבל, והוא הוסיף לו סדר תיקונים וכוונות.

ימי חנוכה חלים לקראת תחילתם של ימים אלו. בתקופת היוונים נמשך עם ישראל אחרי תענוגות החומר של היוונים, ונס חנוכה מסמל את ההתגברות על חטא זה ותיקונו.

בספרים הקדושים מובאים דברים מרוממים על אודות ערכם של ימים אלו. מובא שם ששובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה, וזהו זמן שמקובלת בו התפילה כמו בעשרת ימי תשובה. מטרת ימי השובבי"ם לתקן את המידות, לקדש את החושים ולשמור את האדם מעצבות, מכעס ומגאווה.

בראש השנה וביום הכפורים אנו אומרים: "ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזרה". גם בימי השובבי"ם עלינו להשתמש בכל שלוש הדרכים כדי להיטהר.

"תשובה" - כוללת תעניות ועמלות בתורה; ו"תפילה" - לשפוך שיח בלב נשבר לפני הבורא ולהרבות באמירת תהלים; ו"צדקה" - להוסיף ולתרום יותר ממה שהוא רגיל לתת בשאר הימים.

דרכי התשובה הקשורות לימי השובבי"ם הן:

א. יש המתענים ביום חמישי מדי שבוע. יש קהילות שבהן נהוג להתענות רק פעם אחת בכל ימי השובבי"ם.

ב. כיום, שירדה חולשה לעולם וקשה להתענות, התקינו "סדר פדיון תענית". את הכסף שתורמים תמורת התענית צריך לחלק לעניים בו ביום.

ג. כוח הצדקה מועיל מאד, בפרט בימי שובבי"ם, וכל המוסיף מוסיפים לו מן השמים.

ד. מוסיפים שעות לימוד תורה בימי שובבי"ם. התקינו "סדר שעות רצופות", כלומר, לימוד של ארבע או חמש שעות רצופות ללא כל הפסקה.

עמל בתורה ותיקון שובבי"ם יונקים משורש אחד, והוא המוח. חשיבות המוח היא בהיותו אחראי על בחירתו של האדם. מי שעוסק בחכמת התורה מגרש ממנו מחשבות פסולות.

ה. כאמור, מקובל לקרוא בספר תהלים בימי השובבי"ם. יש קהילות שבהן אומרים את כל ספר התהלים בליל שישי באשמורת הבוקר, ויש שמסיימים אותו בשבת קודש.

ו. מקבלים על עצמם "תענית דיבור", אפילו יום אחד בשבוע. מי שנזהר בדיבורו שלא לדבר דברי הבל בימים אלו, עושה תיקון לנפשו.

ז. בדורנו נפוצים מאוד שיעורים בשולחן ערוך חלק "יורה דעה". מורי הוראה מוסרים שיעורים כמעט בכל עיר ומטרתם לעורר את הציבור לדקדק במצוות אלו.

בשנת העיבור, כאשר מוסיפים אדר שני, מקפידים יותר לקיים את מנהג שובבי"ם. בשנה מעוברת משווים את מהלך הלבנה למהלך החמה על ידי תוספת אדר שני, וזהו זמן של תשובה נגד קטרוג הלבנה בזמן בריאת העולם. מובן, שהדבר קשור למעמקי הקבלה.

בלילות הארוכים של חודשי החורף אנו מרגישים בצורך להתחזק בתורה ובמצוות. לכן, מזכים אותנו ימי שובבי"ם בהזדמנות ליישר את מעשינו ולהגיע למדרגה של "בנים למקום", בנים לבורא יתברך.

תפילה נפלאה מרבינו החיד"א זצוק"ל לימי השובבים – השבועות בהם קוראים את הפרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים, הובאה בספרו 'יוסף בסדר', וזו לשונו:

שאל איש אחד שהיה רוצה להתענות שובבים, וירא כי לא יכול, כי יש לו חולאים, גם שיבה זרקה בו, ולכן בעצמו ציער מה יעשה לתקון נפשו. ואמרתי לו דבמציאות זה לעת זקנה ובסובלי חולאים, יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון. ואע"ג דמדברי מורי זקני הרב חסד לאברהם ז"ל (מעין ד' נהר מ"ה) ובשו"ת נאמן שמואל מבואר דהפודה תענית יכול לפדותו בשצף כסף, מכל מקום נראה בעיני שיתן על כל תענית ד' גראסייאס במטבע טוסקאנה, שהוא דבר חשוב קצת. וסידרתי לו שיתפלל בכל יום תפלה זו:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בּוֹשְׁתִּי מְאֹד בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָה עַל כָּל חַטֹּאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט עַל אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ בְּהִרְהוּרִים רָעִים, עַד אֲשֶׁר הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, נִקְרֹא נִקְרֵאתִי כַּמָה פְעָמִים, אוֹי לִי, אֲהָהּ עָלַי. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ הוֹדַעְתַּנִי עַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ לְתַקֵּן נַפְשֵׁינוּ עַל צוֹ"ם מָה, בְּמִסְפַּר וּמִפְקַד שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בָהֶם, לְהִתְעַנּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמִסְפַּר אַרְבָּעָה יוּדִין דְּשֵׁם ע"ב (יכוון במחשבה: יוד הי ויו הי). וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי חָפֵץ הָיִיתִי לַעֲשֹוֹת תִּיקוּן זֶה בְּכָל לֵב, אַךְ אֵין בִּי כֹחַ וְכָשַׁל כֹּחִי לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִיּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים. וְלָכֵן אֲנִי מַפְרִישׁ הַיּוֹם אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת כֶּסֶף לִצְדָקָה, כִּי כֵן יָסְדוּ עֲבָדֶיךָ לִפְדּוֹת בְּכֶסֶף כָּל תַּעֲנִית. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי הַיּוֹם, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה הַצְּדָקָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בַּעֲבוּר הַתַּעֲנִית, כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי, וּמִיעוּט מָמוֹנִי יִהְיֶה בִּמְקוֹם מִיעוּט חֶלְבִּי. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בָּהֶם בְּזֶרַע לְבַטָּלָה אוֹ בְּקֶרִי, וְתוֹצִיא לָאוֹר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ עַל יָדִי בֵּין הַקְּלִיפּוֹת, חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ (יכוון במחשבה: חבו) מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנוּ אֵל. וְתַחֲזִיר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה לְמָקוֹם קָדוֹשׁ לְמַעַן רַחֲמֶיךָ. עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

הובא מאתר ערכים ומאתר תפילה