תשובה:

היהדות לא נגד הנאות, להיפך, ביהדות ישנם הזדמנויות לשמחה ולהנאות בכל הרבדים, מההנאה הפשוטה ביותר עד לחוויה הרוחנית הגבוהה.

העיקרון הוא ליהנות בזמן הנכון ובאופן הנכון.

דמיין לעצמך, שחברך קנה מכשיר DVD או רכב חדש אם הוא יתעלם מחוברת ההוראות של היצרן ולא ילמד כיצד להפעיל אותו בצורה היעילה והנכונה, הנאתו תהיה מצומצמת ביותר,לעומת זאת מי שיקרא את הוראות היצרן יהנה מהמכשיר בצורה המקסימלית. אלוקים רוצה שניסע את מסע חיינו במחלקה הראשונה. לכן נתן לנו חוברת הוראות (התורה) להראות לנו כיצד להפיק את המקסימום מהחיים.
האדם עשוי מגוף ומנשמה. כאשר אדם חי ללא תורה, הוא יכול ליהנות בגוף אבל הנשמה שלו תישאר צמאה וללא סיפוק ובנוסף לכך גם הנאותיו הגופניות יכולות להזיק לו, ולעשות אותו מכור אליהן- כמה "רדבול" אדם יכול לשתות? כמה סרטים אדם יכול לראות? בסוף הכל נראה אותו דבר.
רדיפה מופרזת אחרי ההנאות הגשמיות יכולה להזיק לגוף, כמו אותו ילד שזלל במסיבת יום הולדת סוכריות ללא גבול ולאחר מכן נאלץ לשכב שלושה ימים מתפתל מכאבי בטן,כך גם כל הפרזה יכולה להזיק לגוף.

גם אצל מבוגרים הפרזה בתאוות הגוף מהנה לזמן מועט אבל מזיקה לזמן ארוך, תאר לך בחור שקונה ב 15 שקלים חפיסת סיגריות – מעשן בשרשרת. 'תן להנות מהחיים'! הוא מפטיר תוך כדי גלגול טבעות עשן לאוויר.

ובכן, במבט ראשון המעשן נהנה כרגע מטעם החיים שעל קצה הלשון. הוא מרגיש את ההנאה, כאן, חזק ועכשיו. הצרה היא שלאחר כמה חודשי עישון, הבחור הנהנה כבר לא רץ מדרגות, לא עבר 'גיבוש', משתעל, אינו חופשי ומשוחרר ונשימתו קצרה. ריח פרחי האביב כבר לא כל כך מדבר אליו. נובל'ס יותר חזק. גם כספו נשפך כמים על סיגריות וכו' וכו'.

בוא נדבר עכשיו על הנאה של הבחור בחיים. לא ברור שבגדול המעשן יותר נהנה בחיים. את ההנאה האצילית יותר של החיים, של הבריאות והנשימה העמוקה של ריח הפרחים, הוא המיר בעשן, שאחרי כמה שנים, גם לדעתו, זה לא כזה להיט, אבל אחרי כל כך הרבה זמן, מי יכול להפסיק...

עם התורה ניתן ליהנות גם בחיי הגוף, אתה יכול לאכול אוכל כשר וטעים, אתה יכול להתחתן, אתה יכול לשמוע מוזיקה, כל אחד יכול להיכנס לאחת מרשתות המזון שמציעות רק אוכל כשר ולראות את שפע המאכלים שמוצעים שם, לחמים מכל הסוגים בשרים עופות, בקר, פיצה, במבה, ביסלי, האם זה חסר לשומר מצוות? האם התורה מנעה  זאת ממנו?

גם ברובד של חיי המשפחה: בני הזוג שומרי המצוות סומכים אחד על השני, להורים יש את הדרכת התורה כיצד לחנך את הילדים, יש גבולות ברורים, יש את השבת עם האווירה השירים והמאכלים המענגים ביחד עם  האיחוד המשפחתי.כך שגם ביהדות ההנאות הגשמיות ישנן והן אפשריות רק ברמה המותרת והלא מוגזמת כדי שלא נתמכר לחיי הגשמיות.
קומה נוספת של הנאה שישנה ביהדות היא החוויה הרוחנית ,אדם שחי על פי דרך התורה, ומתאמץ להתחבר אל האלוקים ולחוש את אהבתו, יכול להגיע לדבקות בה', ולחוש חוויות רוחניות גבוהות ביותר, שאי אפשר בכלל להשוות בינן לבין שום הנאה אחרת.

1.   רובד הנאה נוסף הוא שביהדות יש גם מטרה וגם משמעות לחיים, שומר המצוות יודע מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך ומהי משמעות חייו ולשם מה לקום בבוקר, מהו מעשה טוב ומהו מעשה רע לאן לשאוף ולהיכן להתקדם, אדם כזה יכול יותר בקלות להגיע לסיפוק, לבהירות ולשמחת חיים.
לכן לשומרי מצוות ישנן כמה סוגי הנאות בכמה קומות הנאה גם הנאות גשמיות וגם הנאות משפחתיות וחוויתיות וגם הנאות רוחניות.

לעומת זאת כשהשאיפה של האדם היא הנאה וסיפוק גשמי בלבד, הוא יכול להרגיש ריקנות וכל הנאה גשמית אחת יכולה לגרור בסופה חוסר סיפוק ורצון להגדיל את ההנאה. רדיפה והסיפוק מהנאות גשמיות בלבד דומה לאדם שיושב בפאב או מועדון שמתחיל בשתייה רדבול, וודקה וכו' ואז מרגיש חוסר סיפוק ואז עוברים לדבר יותר "כבד" וגם אחרי הכול כשהוא שתה וטעם מכל מה שהפאב מציע, הוא עדיין מרגיש ריקנות וחוסר סיפוק ועצבות. ובסופו של דבר, הוא יוצא מן הפאב ריקן ועצוב כמו שהוא נכנס – ורק עם פחות מזומנים בארנק.

לא לחינם עשרות שחקנים ואנשי במה שלא היה חסר להם מבחינה גשמית, פתאום הם מתקרבים לדת ומדוע? כי נפשם צמאה להנאה יותר עמוקה הנאה לנשמה הנאה וסיפוק לגוף ולנשמה ולאמת הפנימית שיש ביהדות.איכות החיים של השומר מצוות כאן בעולם הזה, יכולה להיות מהנה,  כי ביהדות יש הדרכה להצלחה בזוגיות ובאהבה, כיצד להצליח בחינוך הילדים, הדרכה ליחסי אנוש טובים, והנחיות כיצד לנווט ולממש את עצמנו. יש ביהדות גם תשובות לשאלות החיים בעולם הזה, מה תכלית החיים, למה לקום בבוקר, עבור מה להילחם וכיצד לנצח.

אדם שומר מצוות יכול להיות יותר רגוע ושלו, כי הוא יודע שיש מי שמשגיח והכול לטובה, המאמין האמיתי מקבל כל דבר בהשלמה ואם הוא עובד על עצמו הוא יכול כלל לא להתעצבן כי הוא יודע שהכול מושגח בפרטי פרטים, וגם אם עיצבנו אותו בעבודה או הרגיזו אותו בכביש הוא יודע שהכל לטובה ולכל דבר יש סיבה.גם בעבודה הוא יודע שהוא לא צריך ל"קרוע" את עצמו ולקחת כל דבר ללב , כי הוא יודע שהוא צריך לעשות השתדלות, מאמץ לא גדול מדי, כדי להתפרנס, ואלוקים יעזור לו שיהיה  לו ברכה בכספו.

לעומת זאת מי שאינו מאמין בהשגחה ואינו בוטח בהשם יכול בקלות להגיע להרגשה שהוא חייב לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה.

בדיחה קטנה:אדם מגיע לרופא ומתלונן: "דוקטור, אני לא מרגיש טוב,
אני עובד כמו סוס, אוכל כמו פיל, עייף כמו כלב…"
הרופא עצר אותו בשטף דבריו ואמר לו:
"אדוני היקר התבלבלת, אתה לא צריך רופא, אתה צריך וטרינר"

ככה זה כשיש רדיפה חומרית בלבד בלי הכנסת מימד האמונה ומשמעות החיים  שהיהדות נותנת, בלא אמונה החיים יכולים להיות לחוצים ומלחיצים כי אין את ההרגשה שמשהו משגיח מלמעלה.

העובדות גם מוכיחות את הברכה בשלווה שהדת נותנת:
במחקר שנערך בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בירושלים, בניהול ד"ר דינה יפה, התגלה כי ככל שהיישוב נושא אופי דתי אדוק יותר, כך עולה גיל התמותה של תושביו וכך לשון הכתבה: "מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית קובע: ככל שאתם יותר דתיים - כך הסיכוי שתאריכו ימים גבוה יותר, המחקר של חוקרי בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה, שמתפרסם החודש בכתב העת המדעי "אנואל אפידימיולוג'י", השווה בין תוחלת החיים של גברים ונשים ביישובים דתיים לבין זו של גברים ונשים ביישובים חילוניים.

בכל הנוגע לגברים, התוצאות היו חד משמעיות: ככל שהיישוב היה בעל אופי דתי יותר, כך פחת הסיכוי לתמותה. על פי המחקר, הפער בין סיכויי המוות בשכונות וביישובים הדתיים ליישובים  החילוניים עומד על 30 אחוז לטובת הדתיים. אצל נשים, לעומת זאת, ההבדלים פחות דרמטיים - סיכוייהן של הנשים הדתיות להאריך חיים גבוה ב-15 אחוז בלבד -( מעריב , 27/11/2005 ) .

עורכי המחקר מספרים כי המסקנות שלהם מצטרפות לגישה שהולכת וצוברת פופולאריות, ולפיה האמונה טובה לבריאות. מחקר שנערך בעבר בישראל מצא כי קשישים שמתפללים באופן קבוע בבתי כנסת נמצאים במצב בריאותי טוב יותר בתפקודי הלב והרגשת הבריאות האישית מעמיתיהם החילונים. מחקר שנערך באוניברסיטה העברית לפני כעשור, בקרב חברי קיבוצים, מצא כי תוחלת החיים הממוצעת בקיבוצים הדתיים ארוכה יותר מבקיבוצים החילוניים.

אז גם אם חלק ממטרות חייך היא להאריך את חייך כאן, בעולם הזה, יש לך סיבה טובה להתעניין ביהדות.

לסיכום

אפשר לסכם ולומר שרוב ההנאות שישנם לחילוני, ישנם גם לדתי בצורה מבוקרת ולא מוגזמת, ולעומת זאת, חלק נכבד מההנאות שיש לדתי, אין לחילוני. ומכאן יוצא כי דווקא לא לשמור מצוות, זה לוותר על חלק ניכר מהנאות החיים האמיתיות. אנחנו רק צריכים  להבין שיש קומות ורבדים של הנאה.