סיפור: אל תעשה את השני נמוך!

אתם בטח מכירים את התחרות שכל ילד עושה עם חברו – מי יותר גבוה. בשקט אפשר לגלות, שגם מבוגרים עושים את אותה תחרות, רק בצורה שונה – למי יש יותר כסף, מי יותר מצליח וכו'.

מספרים על שני ילדיו של רבי שמואל (הרבי המהר"ש, הרביעי בשושלת חב"ד), לאחד קראו זלמן (זלמן אהרון, הרז"א), ולשני קראו שלום (שלום בער, הרש"ב-החמישי בשושלת חב"ד). עשו הילדים תחרות מי יותר גבוה. אבל מה לעשות, שזלמן היה יותר נמוך.

מצא זלמן פיתרון פשוט: הוא דחף את אחיו שלום לבור, ונעמד על שפת הבור וקרא "אני יותר גבוה".

ראה זאת מהחלון אביהם, רבי שמואל, וקרא להם. הוא אמר לבנו זלמן משפט חשוב מאוד, שיכול ללמד אותנו לקח חשוב מאוד:

"כדי להיות יותר גבוה, אתה לא צריך לעשות את השני יותר נמוך. אתה יכול פשוט להגביה את עצמך, כמו לעלות על כיסא או סולם".

את הרעיון הזה אנו יכולים ללמוד מנס פך השמן. כידוע, "פך קטן, שמונה ימים שמנו נתן". השאלה היא, איך בדיוק התרחש הנס? איך שמן שהספיק ליום אחד, דלק שמונה ימים?

[למעשה, זו שאלה רחבה יותר: אם השמן הספיק ליום אחד בדרך טבעית, אם כן הנס היה רק בשבעת הימים הנוספים, ומדוע אנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה?]

יש על כך הסברים רבים, ורובם מדברים על נס שהיה בשמן. הרבי מליובאוויטש מסביר את העניין מכיוון שונה לחלוטין: הנס לא היה בשמן, אלא דווקא באש.

כולנו מכירים את הסיפור על משה רבינו שראה את הסנה בוער ואינו נשרף. מסבירים חז"ל, כי יש שני סוגים של אש:

יש אש אנושית ("אש של מטה"), שכדי לבעור ולעלות למעלה, היא חייבת לכלות ולהשמיד את חומר הבעירה;

לעומתה יש אש אלוקית ("אש של מעלה"), שהיא יכולה לבעור, להאיר ולחמם, אך מבלי להשמיד ולכלות את חומר הבעירה.

זו האש שבערה בסנה, ולכן הסנה לא נשרף. זו גם האש שבערה בנס פך השמן – האש בערה מבלי לכלות ולהשמיד את השמן, וכך הנרות יכלו לדלוק למשך שמונה ימים.

אפשר ללמוד מכאן לקח חשוב מאוד:

פעמים רבות, רבות מדי, אנשים סבורים כי בכדי להיות גבוהים יותר, הם צריכים לעשות את השני יותר נמוך. בכדי שהאש תבער, היא צריכה להשמיד משהו. בכדי להצליח הם צריכים לרמוס מישהו. כדי להרוויח, הם צריכים לגרום למישהו להפסיד. כדי לקבל כבוד, הם צריכים לבזות מישהו. כדי שייכנסו אליהם יותר קונים, הם צריכים להשחיר את פני המתחרה. אין צורך לפרט יותר, כולנו מכירים את זה.

המחשה כואבת לכך ראינו איך אש יכולה להיות הרסנית ומזיקה, בשריפה הגדולה שהייתה בכרמל.

מלמד אותנו נס פך השמן כי אתה יכול להיות יותר גבוה מבלי לעשות את השני יותר נמוך. האש יכולה לבעור מבלי לכלות ולהשמיד משהו. אתה יכול לקבל כבוד ולכבד את כולם, בבחינת "איזהו מכובד המכבד את הבריות". אתה יכול להרוויח מצוין גם אם המתחרה שלך ירוויח.

בשביל זה צריך להיות מחוברים אל האש האלוקית, אל אש הנשמה שנמצאת בתוכנו.

זה נכון גם במערכת היחסים שבין איש לאשתו. חז"ל אומרים "איש ואשה – זכו, שכינה שרויה ביניהם; לא זכו, אש אוכלתם". כלומר, במילים "איש" ו"אשה" יש את האותיות "אש", יחד עם אותיות שמו של ה' "י-ה" –   י' באיש, וה' אצל האשה.

אומרים חז"ל שהאש שיש בין איש לאשתו יכולה להיות אש מצוינת, אש של התלהבות וחמימות. זו אש אלוקית שמאירה אך לא מכלה. התנאי לכך הוא "זכו – שכינה שרויה ביניהם".

לעומת זאת האש הזו יכולה להיות גם הרסנית ומזיקה, כאשר הם לא זוכים, ואינם מכניסים את הקב"ה בתוך חייהם – האש יכולה לאכול ולהזיק למערכת היחסים.

אתם זוכרים את שני הילדים, זלמן ושלום, שעשו תחרות ביניהם?...

מספרים שבהזדמנות אחרת הם שיחקו "רבי וחסיד" (שהרי היו בניו של רבי, וראו את החסידים מגיעים). זלמן, שהיה מבוגר יותר, התלבש כמו רבי, ושלום הגיע אליו כמו חסיד ושאל שאלה.

שאל שלום: מה זה יהודי?

ענה לו זלמן: יהודי הוא אש!

שאל שלום: אם אתה אש, מדוע כאשר אני נוגע בך, אינני נכווה!

השיב לו זלמן: כי גם אתה אש, וכאשר אש נוגעת באש – לא נוצרת כוויה!

זה המסר של חנוכה: להאיר מבלי לשרוף, לחמם מבלי לתת כוויה! שבת שלום וחנוכה שמח