23.02.18 / 11:40
בפרשה זו, אהרון ובניו מקבלים את תפקיד "הכהונה" מאלוהים. משה לא מוזכר בפרשה, הוא הדמות המרכזית והפעם הוא החייט של בגדי הכהונה ולו הוראות ברורות כיצד לתפור אותם. הכשרת הכוהנים חייבת להיות מקצועית, מדויקת ולפרטי פרטים. סטייה מההוראות עלולה לגרום ל"עבודה זרה".
"הכהן הגדול" חייב ללבוש בגדים מפוארים כדי להדגיש בפני העם את מעמדו הרוחני הגבוה. הבגדים (כולל המצנפת לראשו) נועדו לכסות את כל חלקי גופו. התורה מפרטת בדייקנות רבה את "בגדי הכהונה" מפני שהם צריכים להשפיע על כול אחד באמצעות המראה הייחודי שלהם. "הכהן הגדול" הוא נציג הציבור של העם "בעבודת הקודש" "במשכן", הוא מנהל את כול תחזוקת "המשכן", הקרבת הקורבנות, ריפוי וטיפול בנגעים וצרעת בגוף או בתוך הבית, ובאחריותו קביעת החגים והמועדים, ברכת הכוהנים, ברכה לאלו היוצאים למלחמה וגם יציאה בראש המחנה.
הכהן תפקידו לחבר את העם לרוחניות עם אלוהים. אסור לאף אחד להתערב בעבודתו הרוחנית והקרבת הקורבנות, כולל המלכים. הבגדים המיוחדים שלובש הכהן משקפים את עיסוקו הרוחני ועליהם להיות ייצוגיים כיאה למעמדו. תפקיד "הכהן הגדול" עובר מאב לבן.
"הכהן הגדול" צריך להיות בעל הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר בעם והכהונה היא לכול ימיי חייו עד מותו. אהרון קיבל את הכהונה היות שהתברך במידות של איש שלום, רודף שלום ונוח עם הבריות. הוא קיבל עליו את התפקיד כשליחות. אהרון קיבל את מנהיגותו של משה ולא היו ביניהם מאבקי כוח או אגו. לתפקיד "הכהן הגדול" לא הייתה תמורה כספית וכול צרכיו סופקו ע"י העם כולו כתרומות, שלל ממלחמות וחלקים מבשר הקורבנות. חלים עליו איסורים של כניסה למקום טמא, להתחתן עם גרושה, אלמנה, או זונה. החשיבות שנותנת התורה לעבודה "בקודש" היא גדולה מאוד.
"המשכן" עצמו זקוק לתחזוקה שוטפת וקבועה כול ימות השנה, פירוק והרכבה של "המשכן" ושינוע חלקיו בעגלות הרתומות לשוורים. רק לכהן מותר לגעת "בכלי הקודש". כשהכהן מגיע "למשכן" עליו לרחוץ את ידיו ורגליו בכיור נחושת שנבנה לצורך כך. האומנים שתפרו את בגדי הכוהנים הם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך. הכוהנים עוברים הסמכה לפני כניסתם לעבוד "בקודש" ונמשחים בשמן מיוחד כדי להגן על עצמם, הם מקריבים קורבנות מיוחדים בטקס ההכתרה שלהם. מעילו של "הכהן הגדול" הוא בצבע תכלת ועל שוליו פעמונים ורימונים שמצלצלים בזמן הליכתו.
בגדיו של "הכהן הגדול" מרהיבים ביופיים ומשפיעים מאוד על כל אחד בייחודיות שלהם. "הכהן הגדול" הוא אישיות ציבורית וחלים עליו כללי התנהגות שלא חלים על אדם רגיל. הבגדים שנתפרו עבורו הם במלאכת מחשבת ומחומרים יקרים ביותר. "הקדושה" בעבודתם מחייבת את הכוהנים בזהירות רבה מאוד. הם נכנסים "לקודש הקודשים" רק פעם אחת בשנה ביום כיפור. במידה והכהן טועה "בהקרבת קורבן", הדבר עלול לעלות לו בחייו. הוא חייב לשדר לכולם עוצמה רוחנית, ידע נרחב בריפוי האדם ובקיאות בתורה. כהונת אהרון ובניו היא מינוי של אלוהים והוא זכה לכך בגלל אישיותו ואמונתו הגדולה באלוהים.
הוא היה יד ימינו של משה והיה שותף בשליחות להוציא את בני ישראל ממצרים והבאתם להתנחל בא"י. הציווי האלוהי להקמת "המשכן" כולל בתוכו את תפקיד הכהונה. "לכהן הגדול" אחריות רבה בתפקידו וידע רב. הכהן חייב להיות שלם בגופו וחזותו צריכה להיות ללא פגם פיזי. במידה ובנו של "הכהן הגדול" אינו שלם בגופו הכהונה עוברת לבן אחריו.
אחרי חורבן "בית המקדש הראשון והשני" התבטלה עבודת הכוהנים וחדלה מלהתקיים ואין יותר הקרבת קורבנות. לכהן נשארו כיום מגבלות כמו איסור להיכנס למקום טמא או להתחתן עם אישה שהיא לא בתולה. לכהן נשארה גם זכות גדולה בבית הכנסת כשהוא אומר את "ברכת הכוהנים". בגלל שנאת חינם, גילוי עריות ושפיכות דמים עם ישראל יצא לגלות ארוכה. "חג הפורים" מספר לנו פעם נוספת על ניסיון להשמיד את יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם בנס גדול ע"י מרדכי היהודי ואסתר המלכה. עם ישראל חזר לארצו אחרי גלות ארוכה, גזרות, אנטישמיות ושואה.
למרות שאנחנו כבר 70 שנים במדינה יהודית חלקנו לעיתים חוזרים להתנהגות לא מוסרית, שחיתות חברתית, ומנהיגות שאינה דוגמא אישית אלא התרחקות מהציווי האלוהי. המצב החברתי הולך ומחמיר ואין חמלה כלפי החלשים, הזקנים וחסרי האמצעים.
"פני הדור" הולכים ומתרחקים מטוהר המידות. החברה היהודית רואה את מעשיהם של המנהיגים ואינם קמים לתקן את המעוות. לפני פורים ישנה מצווה "לזכור" את מה שעשה לנו עמלק כשהרגו ביציאת מצרים את הנחשלים והעייפים. גם אנחנו כיום, במדינה יהודית, לא מסוגלים לתת את הכבוד הראוי לזקנים ולנכים כשהם זועקים לעזרה ואין מקשיב. מרדכי היהודי אומר לאסתר המלכה שהיא חייבת לעשות מעשה. כך, גם אנחנו כולנו צריכים לקום ולעשות מעשה.