בהיסטוריה המפוארת של מצרים העתיקה שלטו שושלות רבות של פרעונים, אחת המעניינות שבהן היא השושלת ה-15 - פרעונים שלא היו מצריים. השליטים הללו מכונים "חיקסוס" – שיבוש ביוונית של הביטוי המצרי חקה-חסת שפירושו "שליטי ארצות זרות".

אותם חיקסוס היו ככל הנראה מלכים ממוצא כנעני, כלומר מאזור ארץ ישראל של היום. הכנענים והמצרים ניהלו באותו הזמן קשרים ענפים. איך אנחנו יודעים? קודם כל, בארץ נמצאו חפצים שונים שיובאו ממצרים ולהפך, ואפילו נמצא חיקוי של חפצים מצריים מתוצרת מקומית. ויש גם ציורים ותבליטי קיר מצריים שמראים כנענים.

איך מזהים בציורים את הכנענים? ובכן, מסתבר שלמרות קשרי המסחר והתרבות, הכנענים נראו אחרת מהמצרים. ראשית, הם היו מזוקנים לעומת המצרים המגולחים וגם הייתה להם תספורת "פטרייה" ייחודית משלהם.

בכל אופן, בימים שבהם עוד לא המציאו את הדרכון, אנשים עברו את הגבול בלי בעיה. המקרא למשל מספר לנו שכשהיה רעב בארץ כנען, אברהם ירד למצרים וחזר ממנה עם רכוש רב. כך גם התבססו כנענים במצרים, חלקם אפילו הגיעו למעמד גבוה, התעשרו וחיו את החיים הטובים.

בשלב מסוים, בגלל התערערות השלטון במצרים, מצליחים אותם חיקסוס להשתלט על הממלכה ואפילו מקימים עיר בירה חדשה בשם אווריס. הם שולטים במצרים כמאה וחמישים שנה ואז מגורשים ממנה על ידי המלך יעחמס הראשון.

פרשת השבוע נקראת "וישב" משום שהיא נפתחת בפסוק: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", אבל מיד לאחר מכן אנחנו מתוודעים לאחד משניים עשר בניו – יוסף.

המקרא מספר לנו שיוסף הוא הבן האהוב על יעקב, מה שהופך אותו מושא לקנאה בקרב אחיו. אם זה לא מספיק, יוסף הוא גם טיפוס יהיר שמשוכנע שהחיים המשמימים בכנען לא הולמים אותו והוא בכלל נועד לגדולות:

"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ויֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".

כשיוסף מרגיז את אחיו הגדולים פעם אחת יותר מדי, הם מחליטים להיפטר ממנו. יוסף מושלך לבור ואחר כך נמכר לנוודים ומתגלגל למצרים.

ובחזרה לחיקסוס. ההיסטוריון היהודי רומאי יוסף בן מתתיהו סבור שהחיקסוס הם בני ישראל, שהתגלגלו למצרים אחרי יוסף. בספרו "נגד אפיון" הוא מביא כראייה את כתביו של ההיסטוריון והכהן המצרי מאנתון: "בני העם הזה המכונים 'רועים' תוארו בספרי הקודש של המצרים כשבויים ונכונים דבריו" (של מאנתון), כותב בן מתתיהו, "גם לא היה זה חסר היגיון שהמצרים כינו אותם בכתביהם בשם 'שבויים', שהרי יוסף אבינו הקדמון עצמו סיפר למלך על היותו שבוי".

אגב, בציורי קיר מצריים נראים לא אחת הכנענים כשבויים, כשידיהם כפותות מאחורי גבם, בתנוחת כריעה או כשמישהו מושך להם בשיער ומקלקל את תסרוקת הפטרייה שלהם.

האם החיקסוס הם באמת בני ישראל והגיעו למצרים בעקבות יוסף? יש מי שחושב שכן ויש מי שמשוכנע לחלוטין שלא, ולכל אחד מהם הסבר משכנע. רק נציין שאחד מהפרעונים הראשונים בשושלת הזו נקרא, תחזיקו חזק, "יעקב-הר"!

אבל עד שיוסף יצליח בגדול בחו"ל, הוא משמש כעבד בבית של פוטיפר – שר הטבחים של פרעה, נופל קורבן להטרדה מינית ועלילת שווא מצד אשתו ומושלך לכלא. בשלב מסוים מצטרפים לתא שלו שר המשקים ושר האופים של פרעה ויוסף שלנו פותר להם חלומות. הוא מבקש מזה שאת חלומו פתר לשביעות רצונו לזכור אותו כשזה יתגשם. החלום באמת מתגשם, השר חוזר לעבודתו ולמעמדו ושוכח את חברו לתא. ומה קרה אחר כך? ובכן, כמו בכל סיפור מותח את זה נדע בשבוע הבא.