בשנים האחרונות הפך הטיול של אחרי הצבא לסוג של חובה מקודשת עבור משוחררים טריים. ליל סדר בקטמנדו, טרקים באנפורנה וטרמפים בקרטרה אוסטרל בצ'ילה, הם רק חלק מהדרכים שבהן בוחרים רבים לבלות, להרגיש עצמאות ולעצב את אישיותם, לפני שיתחילו את החיים האמיתיים. ממש יהודים נודדים.

היהודי הנודד הוא לא רק שם של צמח בעל עלים סגולים, אלא דימוי מגונה שליווה את העם היהודי במשך מאות שנים. ראשיתו באגדה שנפוצה במאה ה-12 ולפיה כאשר היה ישו בדרכו אל הצלב, הוא חלף על פני סנדלר יהודי בשם אחשוור וביקש שיאפשר לו לנוח מעט על כסאו. הסנדלר לעג לו וגירש אותו ובתגובה קילל אותו ישו שיהיה נע ונד. בכתבים של נזירים מאיטליה הם טוענים אף כי פגשו באותו יהודי נודד בארמניה.

מבחינת הנוצרים הקדומים, אשר ראו סביבם קהילות של יהודים זרים בלבושם ובמנהגיהם, היה בכך עונש הולם. ואכן, על היהודים נגזר לנדוד ולעולם לא להשתקע במקום אחד. פעם אחר פעם נאלצו היהודים, בעקבות פקודות גירוש של מלכים ושליטים מקומיים או מאימת פוגרומים ועלילות דם, לעזוב את הבית שבנו ולהתחיל מחדש במקום אחר.

בגלל שתמיד ריחף מעליהם איום העקירה, נאלצו רבים מהם לעסוק ברוכלות, חלפנות כספים והלוואה בריבית -  מקצועות שמאפשרים לצבור נכסים שניתן לארוז ברגע ולהסתלק, אבל כאלה שגם נחשבו בזויים בעיני הנוצרים של ימי הביניים, מה שהוסיף לתחושת הסלידה של בני התקופה מן היהודים.

אלא שמפרשת השבוע "לך לך" נראה שהנדודים של עם ישראל החלו זמן רב לפני ימיו של ישו. בפרשה קורא האל לאברם (אז עוד הייתה חסרה לו ה' בשם): "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

אברם אורז תיק טיולים גדול, עוזב את הבית המוכר ויוצא אל המסע. האם הוא רצה לעזוב ולהתחיל מחדש בלי לדעת דבר על הבית החדש? המקרא לא מספר לנו. מה שברור הוא שכאשר הוא יוצא אל הדרך, בית אביו כבר לא מתאים לו ולאמונתו החדשה באל אחד ויחיד.

אבל אברם לא מגיע למנוחה ולנחלה אלא נאלץ לעבור דירה פעם אחר פעם – משכם לאלון מורה ומשם לאזור ההר, לבית אל ואז יורד הנגבה. וכשבארצו החדשה שורר רעב כבד הוא יורד למצרים, שם הוא נמצא בסכנת מוות. בסופו של דבר, לאחר תלאות רבות חוזר אברם לכנען עשיר ובעל מעמד ונותר בה עד מותו.

אבל זה לא הסוף. נכדו של אברם, יעקב, יאלץ לעקור שוב למצרים, צאצאיו יהיו בה עבדים ואחרי ארבעים שנות נדודים במדבר ישובו לאותה ארץ ישנה-חדשה. כעבור כמה מאות שנים שוב יעזבו, הפעם בהוראת נבוכדנצאר מלך בבל, ושוב יחזרו ושוב יוגלו, הפעם על ידי אספסיינוס הרומאי. כמעט אלפיים שנה יחלפו עד שישובו צאצאיו של אברם פעם נוספת לארץ ההיא, שפעם הגיע אליה גם הוא מבולבל וחסר כל.

בסופו של דבר נראה שמי שרקם את אגדת היהודי הנודד הצליח בעצם לתאר במדויק את אופיו של העם שנבנה מאברם – הוא נע ונד לעיתים אבל גם יש לו חיי נצח ובסופו של דבר הוא יגיע למנוחה ולנחלה.