ישנו סיפור ידוע על נפוליאון בונפרטה שבמהלך מסעו לארץ ישראל נכנס לבית כנסת בליל ט' באב, ראה את הספסלים ההפוכים, המתפללים שעל הרצפה והמנורות הכבויות ותהה לפשר העניין. הסבירו לו שהיהודים מתאבלים על בית מקדשם. את זה עוד יכול היה המצביא נמוך הקומה להבין אבל כאשר התברר לו שאותו בית מקדש חרב לפני כמעט אלפיים שנה, הוא התרגש ואמר ש"עם שבוכה על עברו יש לו עתיד".

סיפור אמיתי או אגדה? מי יודע. אבל הסצנה הזו ממחישה את נושא הזיכרון וחשיבותו. השבוע ציינו עשרות אלפים של יהודים בארץ ובעולם את יום האבל על חורבן הבית הראשון והשני והיציאה לגלות. וכן, למרות שעם ישראל התקבץ מכל קצוות תבל, שב לארץ ממנה גלה ובנה בה בית לאומי, הזיכרון ההוא עדיין איתנו.

איך אמר נפוליאון (או לפחות זה מה שיוחס לו)? בגלל שהעם היהודי בכל שנותיו בגלות זכר את ארץ ישראל ואת ירושלים, זה מה שדרבן אותו לשוב אליה (ולא לאוגנדה) וליצור לעצמו עתיד טוב יותר.

בפרשת השבוע "ואתחנן" עולה שוב ושוב נושא הזיכרון: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם", מזהיר משה כשהוא מזכיר את איסור עבודת האלילים, "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה", הוא חוזר על מצוות שמירת יום השבתון ומנמק זאת בשוני מן העבדות אצל הפרעונים, "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", מוסיף משה בשם האל – לאן שלא תלך ומה שלא תעשה היזהר לשכוח.   

בכל הדורות ניסו רבים לפצח את סוד הזיכרון. במאה ה-18 חי ופעל בירושלים רבי דוד דה סילוה שנחשב לרופא היהודי הראשון בארץ ישראל שרכש השכלה רפואית באירופה. מכתביו אנחנו לומדים הרבה על מצב הרפואה בארץ באותם ימים.

והנה, הוא מתאר כיצד כשהיה נער, נחרדה אימו למצוא חומר אסור בחדרו. אותו חומר היה הבלאדור – צמח שלפי הרופא היווני גלינוס מקורו בהודו והוא בעל סגולות לחידוד המוח והזיכרון.

נו, יופי. תרופה שכזו כל אחד היה רוצה לפני מבחן או ראיון, ומה על לזכור ימי הולדת וימי נישואין, שלא לדבר על פתרון למחלות שפוגעות בזיכרון כמו דמנציה ואלצהיימר.

אז זהו, שהבעיה היחידה שיש עם אותה תרופת פלא היא שבשימוש לא נכון הבלאדור עלול להיות קטלני ביותר. לכן כנראה רווח הפתגם: "הדור הדור ואל תצטרך לבלאדור" – כלומר שנן שוב ושוב במקום למצוא פתרונות קסם.

בפרשה מזהיר משה גם כי סטייה מן החוקים תוביל לגלות: "וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה", נכתב בפרשה.

אז העם שכח וגלה אבל שוב נזכר וחזר, ולכן השבת הזו שאחרי ט' באב מכונה "שבת נחמו" בגלל ההפטרה שנקראת מתוך נבואת הנחמה של ישעיהו ונפתחת במילים: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ".