אי שם בשנה ה-12 לשלטונו, החליט יאשיהו המלך לערוך שיפוצים בבית המקדש. על האירוע הדרמטי שהתרחש מספר לנו ספר מלכים ב' כך: "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ... וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו".

יאשיהו עולה למלכות בגיל 8 בלבד לאחר שאביו אמון, אשר מלך כשנתיים, נרצח על ידי מקורביו. את אבי יאשיהו ואת סבו מנשה מתאר המקרא כמלכים חוטאים אשר עשו את הרע בעיני האל. הסבא והאבא משתחווים לאלילים, מקימים במות ופונים לעצת ידעונים ומכשפים. 

אבל הבן והנכד יאשיהו הוא לא כמוהם. הוא ירש את הגנים של הסבא רבה שלו – המלך חזקיהו. כמוהו, גם הוא מבצע רפורמות דתיות מרחיקות לכת אשר מבטלות את הפולחן לבעל ואשרה, ומחזירות את העם לעבודת האל האחד והיחיד.

נסער ומעורער, יאשיהו שולח משלחת אל חולדה הנביאה (כן, מתברר שפעם נשים נתפסו כמבינות עניין) ושואלים אותה מה לעשות. הנביאה מתנבאת כי העונש כבר נגזר אבל שיאשיהו יזכה למות בשלווה, מבלי לראות את הפורענות המתוכננת, בגלל שעשה מעשה.

או אם תרצו, יאשיהו היה "תינוק שנשבה". הוא ראה את דרכיהם של סבו ואביו וחשב שכך צריך לנהוג אבל כאשר התגלה אותו ספר במקדש שהראה שהדרך שבה חי הייתה שגויה, הוא פועל מיד לתקן.

הספר המסתורי, שאולי אבד ואולי נגנז בכוונה, הוא ספר דברים שבו אנו מתחילים השבת לקרוא. ספר דברים הוא בעצם ה"בפרקים הקודמים" שאנחנו מכירים מסדרות טלוויזיה.

הספר הוא נאום שלם של משה אל העם, רגע לפני כניסתו אל הארץ המובטחת. משה, שכזכור לא ייכנס לארץ בגלל שהכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שציווה אותו האל, מנצל את הנאום האחרון והארוך מאוד שלו קודם כל כדי להזכיר לבני ישראל נקודות ציון חשובות בתלאות שלהם יחד - מיציאת מצרים, דרך ארבעים שנה במדבר.

נושא בולט בפרשת דברים שאנו קוראים השבוע הוא התוכחה של משה לעם, שבכל פעם למרות שראו וחוו בעצמם את הניסים והנפלאות, עדיין מצאו תמיד סיבה לקטר, לחטוא, לעבוד אלוהים אחרים ובקיצור, לעשות את הרע בעיני האל.

סגנון הכתיבה של ספר דברים נחשב ייחודי מאוד בקרב חוקרי המקרא. אמנם יש בו חזרה על חוקים ואירועים שמוזכרים בספרים הקודמים אבל מודגש בו שוב ושוב נושא הפולחן ועבודת האל האחד והיחיד. לכן יש הסבורים שעריכתו נעשתה בימי יאשיהו ואילו אחרים מקדימים את העריכה לימי סבו, חזקיהו – ששניהם קיימו בימיהם רפורמה דתית.

אגב, עדויות לרפורמה של הסבא רבה והנכד לא תמצאו רק בספרים אלא גם בשטח ממש. כך למשל, בתל באר שבע נמצא מזבח ארבע קרניים אשר פורק ואבניו שימשו בשימוש משני במבנים אחרים. ההשערה היא כי זו עדות לחזרה בתשובה ברוח ספר דברים, שבמסגרתה פורקו כל המזבחות שפעלו מחוץ לבית המקדש בירושלים.

אבל התיקון שעשה יאשיהו היה מעט מדי ומאוחר מדי. השבוע בט' באב נציין את האירוע שהתרחש שנים ספורות לאחר ימי יאשיהו – חורבן בית המקדש הראשון וגלות יהודה בידי נבוכדנצאר מלך בבל.

ולמה כל זה קרה? ספר מלכים ב' מאשים את סבא מנשה: "וַיְשַׁלַּח יְהוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.  אַךְ עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה. וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ".

לזכותו של משה רבנו, יש לומר, הוא היה הראשון לזהות.