07.07.17 / 09:00
איזה נשק סודי עזר לפרעונים לנצח מלחמות? מי השאיר קללות בחצר בית הכנסת? ולמה כדאי לקחת את מה שהקוראת בקפה אומרת בעירבון מוגבל? תשובות אפשריות בפרשת "בלק"
מעשה בגבר אחד שנמאס לו מאשתו. הוא ביקש להיפרד ממנה אבל לא הצליח להבין מדוע הוא אינו מסוגל למרות שהיה בטוח שזה נגמר. ישב וחשב והגיע למסקנה שהכל בגלל כישוף שאשתו הטילה עליו. וכן, זה מה שהוא הסביר גם לבית המשפט בתביעה שהגיש נגד אשתו.
אם חשבתם שמדובר באגדה מימי הביניים, כשהעלו על המוקד אנשים שנחשדו בעיסוק בכישוף, בוודאי תתפלאו לשמוע שמדובר בסיפור אמיתי לגמרי שהתרחש פה בארץ בשנים האחרונות.
השגת מטרות בדרך מאגית היא עניין ידוע ומוכר בעת העתיקה. המצרים למשל נהגו לפני יציאה לקרב לכתוב טקסטים מאגיים על חרסים או צלמיות, מה שמכונה "כתבי המארות", ואז לשבור אותם. על החרסים נמצאו שמות ערים מוכרות כמו שכם, אשקלון, לכיש ומגידו. בדרך זו, כך הם האמינו, יישבר האויב לפניהם – או אם תרצו זו הייתה כיפת הברזל של הפרעונים.
גם בסמוך לבתי כנסת מן המאות הרביעית והחמישית נמצאו קבורים באדמה כתבי קללה או לחילופין הצלחה, שככל הנראה השאירו באי המקום שהאמינו שהמילים שלהם, בשילוב הקירבה למקום קדוש, יגשימו את המשאלה המבוקשת.
בפרשת השבוע "בלק", חוששים המואבים מכוחו של עם ישראל. המואבים, ובראשם המלך בלק בן ציפור, לא רק חוששים מן הכוח העולה אלא גם מכך שאותו עם בהתגבשות שעושה את דרכו לארץ כנען ישתלט על אדמתם. וכך נכתב: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה".
הפתרון שנמצא הוא לשלוח משלחת של מכובדים אל בלעם בן בעור - ההארי פוטר של תקופתם, ולבקש ממנו לנצל את יכולותיו המאגיות כדי לקלל את ישראל.
בלעם מתלבט, בלק לוחץ ובסופו של דבר לוקח הקוסם את אתונו כדי להתלוות אל שרי מואב. אבל האתון שלו מסרבת ללכת איתו. בלעם מרביץ לה, היא פותחת את פיה ושואלת איך זה שהוא לא מבין שהיא הייתה באה אבל זה מלאך האלוהים שעוצר אותה. ואכן, המלאך מתגלה לעיני בלעם והוא נאלץ לקיים טקס הקרבת קורבנות כדי להכין את עצמו לקללה שבה הוא אמור לקלל את עם ישראל.
אלא שלבלעם מחכה מבוכה גדולה. במקום קללות יוצאים לו מהפה איחולים לבביים: מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה. כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ".
בלק מזדעק, זה לא מה שהוא הזמין הרי – ברכה במקום קללה. שלוש פעמים בלק מבקש מבלעם לקלל את עם ישראל, אבל בכל פעם שבלעם פותח את פיו יוצאות לו ברכות. בלעם מסביר לבלק כי גם אם יציע לו הרבה כסף וזהב הוא לא יוכל לעשות דבר כי הוא אומר רק את מה שהאל שם בפיו, כמו למשל את המשפט הזה: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל".
חז"ל עצמם דנים בענייני הקללות והכישופים ובסופו של דבר קובעים "אין מזל לישראל", ואין הכוונה שהמזל שלהם רע והם אף פעם לא זוכים שאראלה ממפעל הפיס תתקשר אליהם, אלא שכל העיסוק הזה בכישופים ולחשים, קריאה בקפה או בכף היד והתייעצות עם אסטרולוגים לא יועילו, כי עם ישראל מחוץ לתחום וזה בדיוק המזל שלו.