מרים מתה ונקברה במדבר, הצרות של משה ואהרון עדיין לא מסתיימות, העם ממשיך להתלונן על מחסור במים ועל כך שהביאו אותם למות במדבר.

אין אפשרות לזרוע וגם אין בנמצא פירות טובים למאכל. אלוקים מדבר למשה ואומר לו לקחת את "המטה" שלו, לאסוף את כול העם ולדבר אל הסלע כדי שיצאו ממנו מים וכולם יראו את הנס הגדול. משה לוקח את "המטה", אך לא מדבר אל הסלע, אלא מכה עליו פעמיים ויוצאים ממנו מים רבים. משה לא פעל לפי מה שאלוקים ביקש ממנו, הוא לא דיבר אל הסלע, ועל כן אלוקים מעניש את משה ואהרון בכך שלא יכנסו לא"י. מדובר בעונש מאוד קשה למנהיגים שהובילו את בני ישראל 40 שנים במדבר.

בהמשך, משה שולח שליחים למלך אדום כדי שיאפשר להם לחצות את ארצו ובכך לקצר את הדרך. מלך אדום מסרב ושולח את צבאו כנגד בני ישראל. העם כולו נאלץ ללכת סביב אדום, דבר שגורם בעם כעס רב.

אלוקים מחליט שאהרון סיים את תפקידו. הוא אומר למשה ולאהרון בגבול ארץ אדום על ראש ההר שאהרון לא יכנס לא"י בגלל תקרית "המים מהסלע". משה לוקח את אהרון ואלעזר בנו ומעלה אותם לבדם על פסגת ההר. הוא מפשיט את אהרון מבגדי הכהן הגדול ומלביש בהם את אלעזר.

אהרון מת בפסגת ההר ומשה ואלעזר יורדים לבדם מההר. בני ישראל כולם בוכים ומתאבלים על אהרון 30 יום. הכנעני נלחם בעם ישראל ולוקחים שבויים. אלוקים נותן את הכנעני בידי ישראל שנלחמים ומנצחים אותו. בני ישראל נאלצים לעבור דרך ים סוף כדי לעקוף את ארץ אדום, ונמאס להם מהדרך הארוכה שהם צריכים לעבור. הם מתלוננים שוב לאלוקים ומשה על המחסור במים ולחם. קצה נפשם בלחם היבש ושוב מעלים את השאלה מדוע העלו אותם ממצרים? כדי למות במדבר?

עקב כך, אלוקים גורם למכת נחשים שגורמת לחללים רבים בקרב העם. משה מתפלל לאלוקים שיסיר את מכת הנחשים. משה בונה נחש מנחושת וכול אחד שהוכש מביט על הנחושת וניצל כך ממוות. נשלחים שליחים למלך סיחון האמורי כדי לעבור בארצו. הוא מסרב ויוצא למלחמה נגד בני ישראל, שמנצחים אותו במלחמה ומתיישבים בכול הערים שלו. עוג מלך הבשן יוצא גם למלחמה נגד בני ישראל, שמנצחים אותו במלחמה וכובשים את כול ארצו ובכך הנדודים מסתיימים. אלוקים מקיים את הבטחתו וכול העמים מובסים מול הכוח האלוהי שעומד מולם. המטרה היא כיבוש א"י מכל העמים בשלבים.

מרים מתה במדבר והיא נשארת בזיכרון של כולנו כדמות של נביאה - "ותמת שם מרים ותקבר שם". לא מסופר בפרשה על אבל ומספד שנערך לה אחרי מותה. בני ישראל אהבו והעריכו את מרים על דרכה ופועלה במשך כול חייה. הייתה ערבות הדדית בינה לעם ישראל עוד מיציאת מצרים. עם זאת, התורה לא משבחת אותה על מפעל חייה.

היא מוזכרת כמה פעמים בהקשרים שונים ובמיוחד בפרשת "האישה הכושית", שבעקבותיה נדבקה בצרעת ומשה היה צריך להתפלל עבורה. אולם, משה מעולם לא כעס עליה, היא ליוותה את משה מיום לידתו כולל יציאת מצרים. היא הייתה שותפה "לשירת הים" כשיצאה במחולות וריקודים עם נשות ישראל. היא חטאה בלשונה ונענשה בהוצאת לשון הרע נגד משה.

מרים היא "נביאת החיים" ומייצגת את כוח החיים שבמים. מרים היא אדם שמדבר - "ותדבר מרים ואהרון במשה". לעומתה, משה מעיד על עצמו כ"לא איש דברים אנכי". מרים מחוברת לעם ישראל ושותפה מלאה באמונה באלוקים. מרים הייתה מקור התקווה ומקור החיים ותמיד תיזכר בתודעה כאחות משה ואהרון, שהביאה לנו את הכוח הנשי שקיים בעם ישראל, ובא לידי ביטוי באמונה.

אהרון מת אחרי מרים ועליו העם כולו מתאבל 30 יום - "ויבכו את אהרון שלושים יום כול בית ישראל". הוא היה איש רודף שלום, אוהב שלום ובני אדם, מאמין גדול באלוקים - "תורת אמת הייתה בפיהו". אהרון לא מדבר וגם לא מתלונן. המנהיג הוא משה ואין מלחמות אגו בין האחים, אהרון יודע את מקומו. הוא קיבל את הזכות להיות הכהן הגדול, שליחות שתעבור לבניו אחריו.

אהרון עמד לבדו מול העם "בחטא העגל", והתורה מתייחסת אליו בסלחנות רבה. שני בניו של אהרון מתים כשהקריבו "אש זרה". הוא לא מתלונן וגם לא מתאבל עליהם. הוא אדם שמקובל על כול העם בזכות האישיות המיוחדת שלו. הוא הלך עם משה יד ביד ללא אגו ויוהרה. אהרון מייצג עד היום את הכוהנים ובירכת הכוהנים מזכירה אותו תמיד.

למרות שבא"י יושבים עמים חזקים, בני ישראל מנצחים את כולם בעזרת הכוח האלוהי. התוכנית לכיבוש א"י יוצאת לדרך למרות הקשיים והתלונות הרבות של העם. התורה מלמדת אותנו על "שכר ועונש", ושכדאי מאוד להתנהג בהתאם, מפני שהמחיר שנשלם יהיה קשה. ארבעים שנות הנדודים מסתיימות ואלוקים הוא המגן הטוב ביותר כנגד כול האויבים.

הברית עם אלוקים מאוד חשובה ויש לשמור עליה. עם ישראל במשך הדורות הגיע לשפל המדרגה עקב התנהגותו הרעה שהביאה חורבן, גלות ומוות.

הפטרת חוקת:

יפתח נקרא ע"י זקני גלעד להילחם נגד צבא בני עמון. יפתח הגלעדי משבט מנשה היה אחד המנהיגים שקמו לעם ישראל אחרי יהושע בן נון. הוא שיחרר את עבר הירדן המזרחי משעבוד בני עמון, ונלחם נגד שבט אפרים שניסה לערער את מנהיגותו. יפתח ברח מאחיו מפני שהיה בן לאישה אחרת והם לא היו מוכנים להתחלק איתו ברכושם. הוא הקים צבא פרטי מאנשים שברחו מהחברה ושעסקו בגביית דמי חסות. הוא חי "בארץ טוב" שנמצאת ליד נהר הירדן,

היה בעל חוש מדיני מפותח וידע לנהל משא ומתן כמצביא צבא כריזמטי. יפתח הוא לא איש של דיבורים, וזאת ניתן לראות בפעם הראשונה כשמנשלים אותו מהירושה ובפעם השנייה כשהוא נודר נדר שמי שיצא מביתו אחרי הניצחון - הוא יעלה אותו קורבן. הבת שלו יוצאת ראשונה ומשלמת על כך מחיר. היא משלימה עם גורלה, למרות שיפתח היה יכול לבטל את הנדר.

הוא שותק מפני שהוא איש של כבוד ולא מוכן לבטל את הנדר. בתו לפי הפרשה לא התחתנה ונשארה בתולה עד יום מותה. גורל אכזר ביותר. הוא אומר לביתו רק מילה אחת "לכי". הוא לא עושה דבר כדי להצילה מגורלה. יפתח נכשל בדבריו והתנהג בצורה פזיזה. הוא לא הפך להיות מנהיג גדול כמו גדעון, התנהגותו כאיש ללא מעצורים פגעה בשיקוליו. הוא נבחר להציל את עם ישראל, אך לא הצליח להתרומם לגדולה של מנהיג. הוא נשאר "גבר רש ועושק דלים". יפתח היה גיבור חיל, אך נכשל באגו שלו והקריב את ביתו בגלל גאוותו ולא נשאר כמנהיג מוסרי.

עם ישראל באותה תקופה עבדו עבודה זרה. אלוקים מאוד כועס ועם ישראל השתעבד בידי בני עמון במשך 18 שנים והגיעו לשפל חברתי. בני עמון לקחו לעצמם שטחים בתוך עם ישראל. זקני גלעד עמדו בפני דילמה קשה ולא היה להם מנהיג שיציל ויוביל אותם נגד בני עמון. זקני גלעד פונים אליו לעזרה ומציעים לו את המנהיגות ובתוך כך את הפיקוד על הצבא.

יפתח מסכים ומבצע מהלך צבאי מזהיר כשהוא עוקף את בני עמון ונכנס לארצם, וכובש במהירות 20 ערים. הצבא העמוני מבין את התרגיל מאוחר וחוזר להילחם ביפתח. יפתח מחכה להם ומנחיל להם הפסד צורב. הוא מצליח להשמיד את צבאם והם נכנעים כניעה מוחלטת. יפתח מאמין בגדולתו של אלוקים שיכול לעזור ולהתערב בהכול.     

לביקורות, הערות ועוד ניתן ליצור קשר: דוד, 053-6000434