קורח לא רק מורד במנהיגותם של משה ואהרון, אלא גם במי שמינה אותם לשליחות: אלוקים. קורח מנצל את עושרו הגדול ולא את אישיותו כמנהיג. הוא לא יכול לעמוד מול גדולתו וענוותו של משה, מידותיו הושחתו והוא לא היה מסוגל לרסן את השפעתו השלילית של עושרו הגדול. הביטחון שלו  בכוח הכסף הייתה אשליה כוחנית שלא הייתה יכולה לעמוד מול המציאות האמתית. הוא האמין שמעמדו החברתי מאפשר לו להתעמת בגלוי מול משה ואהרון יחד עם כל התומכים שלו. הוא לא הבין שלתפקיד המנהיגות צריך לקבל את ברכת הדרך מאלוקים, כפי שקיבלו משה ואהרון. לא הייתה לו אישיות  של מנהיג והוכחות ליכולותיו, הוא התנהג ביהירות, דרכו לא הייתה דרך של אמת והוא גרם להסתה בעם. הוא לא חשב כמנהיג, הוא פעל להדחת משה משליחותו וכנגד אלוקים עצמו שמינה אותו.

פרשת קורח מתארת לנו משבר מנהיגותי קשה שמקורו דווקא בשבט לוי. קורח והמורדים מנסים לערער את מנהיגותם של משה ואהרון, ולמרות עושרו הרב, קורח רוצה גם את המנהיגות לעצמו. הוא יוצר בעם תנועת מחאה שמורכת מאנשים חשובים ובעלי השפעה בבני ישראל. משה לא רוצה להתעמת חזיתית מולם ומשתף את אלוקים בבעיה.

משה מוכן לשמוע את דתן ואבירם ואולי להגיע איתם לפשרה, אך הם מגיבים בתוקפנות ולא מוכנים להיפגש עמו. המרד כנראה התחיל בגלל "חטא המרגלים", כשהיה להם ברור שהם ימותו במדבר סיני ולא יקבלו נחלות בא"י כפי שהובטח להם. משה וקורח מייצגים הנהגות שונות בתכלית. משה אינו מעוניין בכסף, כוח, שררה ושלטון. לקורח יש כסף רב וכוח והוא רוצה את המנהיגות בזכות עושרו. משה הוא שליח אלוקים וקיבל את המנהיגות כדי להוציא את בני ישראל ממצרים, לתת להם את התורה, להפוך אותם לאומה, לדאוג להם למים ואוכל ולהביאם עד א"י. קורח מחפש תהילה, כבוד ומנהיגות. הוא רוצה להדיח את משה מתפקידו ומושך אחריו אנשים בהבטחות שווא שאינו יכול לקיים. קורח לא מבין שהוא ישלם על התנהגותו בחייו, אלוקים הוא שקובע גורלות ולא קורח שהינו בן אדם בשר ודם.

כל אדם נבחן על התנהגותו ומשה ואהרון אינם הכתובת. משה ואהרון הם נציגיו של אלוקים והם אינם מקדמים אינטרסים אישיים. הם לא קובעים את מהלך האירועים ומקבלים הוראות מלמעלה, את כול החוקים והמצוות מקבל משה מאלוקים. קורח התגרה בגורלו למרות שהיה מלומד, חכם ועשיר מאוד. מהשם שלו נשאר רק המושג "עשיר כקורח".

משה ואהרון לא  ניצלו את מעמדם לצבירת רכוש ונכסים. אומנם אין פסול בלהיות עשיר בזכות עצמך ולנצל זאת לטובה, אולם עושר ללא ערכים הוא כלי משחית. אם אין בו ערכים אין גבול לתאוותו של האדם. עושר הוא הוא אמצעי ולא מטרה. העושר יכול להביא תועלת ויכולת לעזור לאחרים. קורח למעשה קידש את עושרו ומעמדו למנהיגות ללא ערכים. קורח החטיא את המטרה כשנתן מבטחו בעושר וברכוש, ולא הצליח לכבוש את יצרו כשלא ידע שובע. גם אדם עשיר חייב להציב לעצמו גבולות.

אלוקים פתח את האדמה ולקח את כול עושרו של קורח לתוך האדמה שהוא עונש חריג לכול הדעות. המרד דוכא בהתערבות אלוקית,  כשחלק נבלעים באדמה, אחרים נשרפים באש והיתר מתים ממגפה. משה ואהרון לא החליטו מה יעלה בגורלם של המורדים. בספר תהילים ישנם 11 מזמורים המיוחסים לפרשת קורח כמוסר השכל לנו ולכל החוטאים וחסרי האמונה. יש מחיר על התנהגות כזאת. הכסף והעושר אינם יכולים להציל את האדם מכוחות הטבע.

לאחר שכול המורדים מתו מיד אלוקים העם התלונן שוב למשה ואהרון על המחיר הכבד שהחוטאים שילמו. אלוקים כועס וגורם למגפה בתוך העם ומשה מבקש מאהרון לעבור בתוך העם ולעצור את המגפה. המגפה נעצרת, אך מתים 14,700  אנשים.

על מנת לסיים את משבר המנהיגות שנוצר, נערך ניסוי  ה"מטה" של כול שבט, שהונחו "במשכן" למשך הלילה. בבוקר מתגלה "שהמטה" של אהרון פרח וגדלו עליו שקדים. המסקנה ברורה ששבט לוי נבחר ע"י אלוקים לכהונת עולם וכלל עם ישראל לא יעסוק בקודש. התפקיד יהיה בידי הכוהנים והלווים שיקבלו מהעם "תרומה" בצורת חלק מהיבול והתוצרת החקלאית. מהבהמה הטהורה שתוקרב על המזבח הכוהנים והלווים יקבלו חלקים מהבשר.

בפרשה הזאת אנו רואים את תופעת הון ושלטון שקיימת בכול ממשל ומדינה. נבחרי הציבור מחוברים לכוח ולכסף של אנשים עשירים ורוצים בעזרת כספם להשפיע על מקבלי ההחלטות. דבר לא השתנה למעשה מאז ועד היום.

הפטרת פרשת קורח: שמואל הנביא ממליך את שאול למלך ראשון על ישראל. שאול בן קיש איש ימיני משבט בנימין איחד תחתיו את כול השבטים. אחרי  כיבוש א"י ע"י יהושע בן נון לא הומלך יורש ולא היה מנהיג קבוע במשך מאות שנים בעם ישראל. ה"שופטים" היו מנהיגים שבטיים שהנהיגו והובילו את העם במערכות צבאיות. כוחם נבע מאישיותם, תכונותיהם ובהתגלות אלוקית ששלחה אותם להושיע את העם. תקופת השופטים ארכה 316 שנים. כול שבט נאבק על קיומו והסכסוכים נפתרו ע"י שופטים.

"שמואל הנביא" כבר זקן ואין לו ילדים הראויים להיות שופטים. זקני ישראל באים אליו ומבקשים ממנו להכתיר מלך. הנביא עצמו היה נגד מוסד המלוכה, אך נאלץ להסכים לבקשת העם למלך. הוא הכתיר את שאול למלך על העם בטקס מוסתר כשמרח עליו שמן. אח"כ כינס את העם והכתיר את שאול בטקס פומבי. שאול הקים צבא סדיר והרמטכ"ל היה אבנר בן נר. אשתו של שאול נקראה אחינועם בת אחימעץ ונולדו להם ארבעה בנים יהונתן, מלכישוע, אבינדב ואיש בושת. נולדו לו שתי בנות: מיכל ומרב. שאול הופך להיות דמות טראגית כשלא הרג את מלך עמלק לפי הנחיות הנביא ואלוקים. הוא מת כגיבור כשנפל על חרבו נגד הפלשתים כדי שלא יתפסו אותו חי ויענו אותו. מעולם לא פסקה האיבה בין בית שאול ודוד המלך.

מלוכה בעם ישראל הייתה צריכה תמיכה רחבה ומלאה של כול השבטים. ככול שהתמיכה רחבה למלך יש יותר סמכות וכוח. גם דוד המלך היה זקוק לתמיכת השבטים. שבט יהודה בלבד לא היה מספיק. לאחר מלוכת שלמה המלך, רחבעם בנו לא קיבל את הסכמת כול השבטים ועשרת השבטים ממליכים את ירבעם. מלכות ישראל התחלקה לשניים: מלכות יהודה ומלכות ישראל.

בפרשה, קורח דתן ואבירם יצאו נגד מנהיגותם של משה ואהרון ורצו את המנהיגות לעצמם. יש להם כוונות גלויות לתפקיד ציבורי כדי להפיק מכך טובות הנאה, רבים מנבחרי הציבור חושבים שהקופה הציבורית שייכת להם. השלטון עצמו משחית מעצם כוחו הרב. אפשר להיות מנהיג נקי כפיים שרוצה את טובת הציבור. משה ואהרון נבחרו לתפקידם ע"י אלוקים ולא ע"י העם. שאול המלך הומלך ע"י שמואל הנביא ורק אח"כ קיבל את הסכמת העם. מלכותו נלקחה בגלל שחטא בהתנהגותו. גם דוד המלך הומלך ע"י שמואל הנביא במצוות אלוהים. עלינו להבין שתפקידים אינם ניתנים סתם כך, אלא רק אם האדם ראוי לכך.