תהליך ההתפתחות האנושי מורכב ממעברים ושינויים, אשר בחלקם צפויים וידועים מראש ובחלקם בלתי צפויים. המילה "מעבר" מתארת שינוי ממצב אחד למשנהו, בכל מעבר קיימת תקופה של אי וודאות, הטומנת בחובה מחד פוטנציאל לשיפור והתקדמות, ומאידך סיכון למשבר. במעברים התפתחותיים נורמטיביים מתרחש משבר טבעי בחיי הילד, הנובע מהפרת האיזון שהיה קיים עד כה. היכולת של הילד להתמודד עם משבר זה באופן יעיל, תלויה בבשלות ובמוכנות שלו. מסובך? בשביל זה ביקשנו ממיכל דליות שתענה על כמה שאלות לקראת פתיחת שנת הלימודים... שיהיה בהצלחה!

הולכים לגן

איך עוברים בשלום את הימים הראשונים, כשמכניסים ילד לגן?

"לאורך כל חייו הילד עובר תהליכים מקבילים של היפרדות (היפרדות מההורים) וייחודיות (חיפוש אחר הזהות האישית שלו). לפני הכניסה לגן, הילד רגיל שהוא נמצא עם אימא או עם מטפלת, ועם המעבר לגן הוא הופך פתאום לאחד מרבים ומקבל פחות תשומת לב.
הקושי העיקרי בכניסה לגן היא הפרידה. מטרת ההורים כאן היא להקל על הילד את תהליך הפרידה עד כמה שניתן, וכדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר.
מובן שאין הכוונה היא לשים את הילד בגן וללכת, אבל לאחר כמה ימים של הסתגלות, בהחלט ניתן ללכת, גם אם הילד ממשיך לבכות".

מהן הטעויות הנפוצות אצל הורים כשהם נפרדים מהילד ושולחים אותו לגן?

"חשוב לומר - אין למתוח את הפרידה; הורה שנשאר רק מקשה על הילד ומגביר את חרדת הנטישה שלו, משום שכך הוא יהיה עסוק בלשמור על ההורה ולא יתערה עם ילדים אחרים. המסר צריך להיות: 'אני צריך ללכת לעבודה עכשיו, אני יודע שתתרגל לגן ותאהב אותו, ואחזור בצהריים לקחת אותך'. אין לזלזל בתבונתם ובחוסנם של הילדים".

שלום כיתה א' - לא משבר, אתגר

עם הכניסה לבית הספר, ייאלץ הילד להתמודד לראשונה בחייו עם ציפיות, שיפוט וגבולות נוקשים. איך להקל עליו את המעבר ולתמוך בו בתקופה הדרמטית?

"הכניסה של ילדים לכיתה א' מלווה בהתרגשות רבה של ההורים אבל גם בחששות לא מעטים. זוהי בהחלט תקופה של משבר; לראשונה בחייו הילד ירגיש שהוא נמדד בקריטריונים ברורים וקשוחים, ושעליו לעמוד קריטריונים ברורים, הוא גם יתמודד עם ירידה ברורה בתשומת הלב – מורה אחת והרבה מאוד תלמידים".

איך מתמודדים עם זה?

"ישנם שני קריטריונים שניתן למדוד בתקופה זו ביחס לילד – בשלות ומוכנות. הבשלות היא פיזיולוגית, למשל, האם הילד יכול להחזיק ביד את העיפרון, ואיך הוא מתפקד מבחינה מוטורית. זהו משהו שכל ילד מפתח בקצב שלו, ולא ניתן לזירוז.

לעומת זאת, המוכנות היא הפן הפסיכולוגי והנפשי, וכאן יש להורים תפקיד חשוב. עליהם לשדר לילד שיש ממנו ציפיות והוא יכול לעמוד בהן. למרות הכוונה הטובה, לא כדאי ללכת למורה ולבקש שתיתן לילד תשומת לב מיוחדת. כשאנחנו מגוננים על הילדים ומפנים מכשולים מדרכם, הם יגדלו להיות ילדים שלא מאמינים ביכולות שלהם ושלא לומדים מכישלונות".

המתבגרים מורדים

אם פעם מרד הנעורים היה אופייני לגילאי 14, כיום הוא מתחיל בגיל 10 ונמשך כמעט עד גיל 30. איך מתמודדים?

"אם בעבר מרד גיל ההתבגרות התרחש בגילאי 14 עד 18, הרי שהיום הטווח הוא 10 עד 28. בשלב זה ישנה היפרדות סופית מחבל הטבור של ההורים, מה שאומר שהתפקיד הכי חשוב שלנו כהורים הוא לגדל את הילדים בצורה כזו שלא יזדקקו לנו יותר".

מה ההבדל בין מרד בגילאים מוקדמים לבין מרד בגילאים מאוחרים?

"ההבדל בין מרד בגיל מבוגר לבין למרד בגילאים המוקדמים הוא שכאן אי אפשר להכריח ולהטיל סנקציות. אנחנו כהורים צריכים להיות בעיקר בעלי השפעה על הילדים ולא לשחרר אמירות והוראות שאין להן כל משמעות. למשל, להגיד לנער מעשן 'אל תעשן', זה לא אפקטיבי. גם אין טעם לשאול 'עישנת?', כי הוא גם ככה לא יודה. השאלה רק תגרום לו להתחיל לשקר. מה שצריך לעשות זה לומר: 'אצלנו בבית לא מעשנים. ואם אני אמצא אצלך קופסת סיגריות אני אזרוק אותה. והלוואי שלא היית מעשן'. זה המסר. יש לכם דעה על כל דבר. את הדעה הזו תעבירו לילדים שלכם".

ומה עושים אם המסר לא מצליח לחלחל לילד?
"אם הם עושים משהו בניגוד לרצונכם למרות שהבהרתם את עמדתכם, תגידו 'אתה יודע, אני מאוכזב. לא ממך. פשוט מאוכזב'. תפרידו בין הילד למעשה. מהילדים לא מתאכזבים אף פעם, רק מהמעשים שלהם".

 אומנות העידוד

החזרה לבית הספר והציפיות הגבוהות מהילד עשויים לגרום לו למתחים ולחצים רבים; איך לעודד ילד שמתקשה בלימודים?

"הורים נוטים לעודד להישגיות, אבל הפרדוקס הוא שאנחנו נוטים לעודד דווקא את הילדים המעודדים. לדוגמה, אם הילד קיבל במבחן 40, גם אם זה באשמתו או לא, אנו נכעס עליו, ואם קיבל 80 במבחן אנו נמהר לעודד אותו. אבל הילד שנכשל חש כרגע מדוכא ועצוב, ובמקום שהבית ישמש בעבורו מקום מחבק ואוהב ללא תנאי, אנחנו נוסיף לו שמן למדורה".

איך מעודדים בצורה נכונה?

"לא מדובר במתן תשבחות או ציון כמו 'כל הכבוד' ו'איזה יופי'. עידוד מתייחס ליכולת, למאמץ, להשתדלות והוא נעשה מלב אל לב. לדוגמה, אם הילדה הכינה משהו באומנות
בבית הספר נאמר לה: 'איזו עבודה מדויקת, הצבע שבחרת תואם לרקע'. עלינו להקפיד על המסרים שאנחנו מעבירים לילדים באופן קבוע. תלמדו לעודד, לדבר על הכוחות של הילדים, על העוצמות, על היכולות ועל ההשתדלות שלהם, במקום לתת להם ציונים ולומר: 'כל הכבוד'.