הקשר החם שנוצר לאורך השנה בין ניצולי השואה לתלמידים, הביא לפתיחות רגשית של הניצולים אשר חשפו בפני התלמידים את חוויות הילדות, הפחדים, הלחימה, הבדידות, מאמצי ההישרדות, העלייה ארצה וההתאקלמות בארץ ישראל. על היוזמה המבורכת אומרת גב' יהודית ביטון, מנהלת ביה"ס: "חשוב להמשיך לספר, לאסוף עדויות על אלו ששרדו כנגד כל הסיכויים כפי שנכתב ונאמר בספר תהילים (ע"ח, ו') "למען ידעו דור אחרון - בנים יולדו, יקומו ויספרו לבניהם". גב' אסנת סעדון, רכזת חברתית בבית הספר, מוסיפה: "לנו במקיף ד' חשוב לעסוק בתכנים ערכיים. כדור שלישי לניצולי שואה, אני רואה מחויבות אישית לעסוק בתכנים אלו לאורך השנה ולא רק ביום הזיכרון לשואה."

המפגשים התקיימו גם עם בני הדור השני. ד"ר לנר יוסי מנהל בית ספר בעבר וגמלאי בהווה מספר: "כדור שני לשואה גדלתי בבית להורים שידעו סבל נוראי, איבדו את משפחותיהם, מולדתם בגדה בהם והם נאלצו להתחיל בחיים חדשים. הורי בחרו להתמודד עם זיכרון השואה בדרך של הפנמה ושתיקה. ההסתגלות  לחיים החדשים במדינת ישראל, הקמת משפחה החדשה והשמירה עליה מכל פגע רע הביאה אתה את רצונם להסתיר מאתנו הילדים את טראומת השואה. כבן לניצולי שואה אני רואה חשיבות רבה בפעילות ברוכה זו יישר כוח לכול העוסקים במלאכה."

ניצולים נוספים שיתפו אותנו בחוויה. מר להרמן יעקובסון (ניצול שואה): "אני תמיד שמח לספר את שעבר עלי בשואה, ניתנה לי הזדמנות לפגוש תלמידה מקסימה שהתעניינה והאזינה. אני בטוח שנשמור על קשר גם בתום הפרויקט". גב' צביה פורטמן: "מאוד נהניתי מההקשבה ומהסובלנות, כי לא קל לספר את הסיפור שוב. הכרתי דור חדש שקיבל חינוך ראוי וזה הכי משמח אותי". גב' ראיסה קגנסקי: "אני שמחה לחיות בישראל ולא בגלות ומקווה שהעדויות הללו יעברו מדור לדור ושהנוער לא ישכח את ההסטוריה של עמו".

גם התלמידים שתפו אותנו בחוויות.  נועה בורוכובסקי, תלמידת כיתה י' מספרת: "עבודה זו גרמה לי להבין קצת יותר מה עבר על ניצולי השואה. למרות שחקרתי את סיפור חייו המרתק שלמאיר שוורץוהצלחתי להבין במעורפל את החיים הקשים מנשוא שעבר, אני עדיין לא יכולה לתאר לעצמי את ההרגשה הנוראית של הסבל שעבר בשואה. ההתעללויות הפיזיות, ההתעללויות הנפשיות והמנטליות, הרעב העצום והגובר, הצפיפות הנוראית, הרזון, הכאב, הפרידות, אין לזה סוף." אמילי זבורובסקי (כיתה י'): "הפרויקט המיוחד הזה העניק לי ידע וחשיפה מעמיקה על העבר. אני מרגישה שתרמתי משהו מעצמי וזה עושה לי טוב על הלב". ניקי חולודנסקו (כיתה י'): "זאת הייתה זכות גדולה לשמוע את הסיפור ממקור ראשון. הפרויקט חשוב כי צריך לתעד כמה שיותר ניצולים כדי לזכור ולא לשכוח. זה סוג של שליחות - להעביר את הסיפור, הלאה."

בתוך כך קיימו התלמידים משפט מרתק בו שיחקו הם תפקידים שונים: קטגורים, סנגורים, עדים ושופטים, במהלכו בקשו לחדד את השאלה המוסרית העוסקת בהתנהלותו של הקאפו במלחמת העולם השנייה.