הסיפור החל ביום לימודים שגרתי שהפך להרפתקה בלתי צפויה, כאשר תלמידי בית ספר “יהל"ם” יצאו לפעילות חוץ בחוף הים ובפארק הפיראטים בעיר.

במהלך המשחקים, הבחינה התלמידה, תפארת, במצלמה שחורה מונחת סמוך לאחד מעמודי רשת הצל. תחילה סברו כי מדובר בצעצוע, אך תפארת החליטה לקחת את המצלמה לביתה לבדיקה נוספת.

בבית התברר כי ייתכן שמדובר במצלמה אמיתית. לאחר חיפוש ממושך נמצא מטען מתאים, וכאשר המצלמה הופעלה נחשפו תמונות של קבוצת תלמידות לבושות חולצות תכלת. בעזרת בדיקה מדוקדקת של התמונות הצליחו לזהות את שם בית הספר המצולם: “בית יעקב”.

החיפושים אחר בעלי המצלמה נמשכו, ובשל חופשת הפסח שהקשתה על יצירת קשר עם מוסדות החינוך, פנתה המשפחה ליוזמות יצירתיות: הם יצרו קשר עם חנות להדפסת חולצות בעיר אלעד, אשר סייעה באיתור בית הספר המדויק – “אורחות חנה”. בנוסף פורסמה מודעת “השבת אבידה” בעיתון המקומי בעיר.

כעבור כשבועיים, התקבל טלפון מרגש: בעלת המצלמה זוהתה, מסרה פרטים מדויקים והביעה התרגשות רבה על מציאת האבידה.

הסגירה המרגשת של הסיפור התרחשה בעיתוי מיוחד – בערב בדיקת חמץ, שהוא גם יום הולדתה השביעי של תפארת. “זו הייתה המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל,” סיפרה, “לעשות מצווה של השבת אבידה”.