על פי כתב התביעה, בעת שד', בן 55 , עבד כפועל על מכונה לשיוף פלטות גבס, ידו הימנית נמשכה לתוך שרשרת המכונה, אגודל ידו הימנית הדומיננטית התרסקה ונכרתה והוא איבד הכרתו והוחש לחדר המיון בבית החולים קפלן.

רופא אורטופד והן רופא תעסוקתי קבעו כי לנוכח הקטיעה לא יוכל התובע לעבוד כנגן. בעקבות הקביעה ד' החל לגלות אפאתיות לסביבתו, סבל מסיוטים קשים, נדודי שינה ומחשבה אובססיבית אודות האירוע ואובדן יכולתו כפסנתרן וכנגן.

מצבו הנפשי הקשה של התובע הלך והחריף תוך שהוא מנתק כל קשר חברתי עם חבריו לתזמורת, אינו מתקרב לפסנתר בביתו משום חוסר היכולת לנגן והפך למתוסכל וחסר תקווה עד שמספר חודשים לאחר התאונה עבר אירוע מוחי עם שיתוק חלקי בפלג גוף שמאל.

אורטופד, פסיכיאטרית ורופא פנימי קבעו לו נכויות מצטברות בשיעור של כ-60 %. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות לצמיתות בשיעור של 20 %.  

עו"ד לינדנברג טען בכתב התביעה בשם ד', כי התאונה והנזקים נגרמו בשל הרשלנות והנהגת  שיטת עבודה לקויה מצד המפעל בו הועסק. לטענתו, בעלי החברה  התרשלו בכך שלא סיפקו ציוד מגן מתאים למכונה,  כלי ובגדי עבודה מתאימים כגון כפפות, יצרו סביבת עבודה צפופה, לא סיפקו עובד נוסף שיעזור לו בעבודתו, לא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה, לא הדריכו אותו כראוי ועוד. על ידי כך הפרו את פקודות הבטיחות בעבודה.

עו"ד לינדנברג דרש לפצות את הפועל עבור עזרה, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות, הפסד שכר הן כפועל ייצור והן כמוסיקאי ועבור כאב וסבל בעבר בהווה ובעתיד.

כאמור בהסכם פשרה הוא יפוצה בכ-300 אלף ₪ בנוסף לכספים המגיעים לו מהביטוח הלאומי.