יעקב רייכמן, תושב אשדוד שהחל לחוש ברע, הופנה לבית החולים בילינסון על ידי נירולוג מקופת החולים. למרות מצבו הקשה ועברו האונקולוגי, במשך יותר מעשרה ימים קיבל יעקב טיפול נגד וירוסים ותרופות פסיכאטריות. רק לאחר 12 יום התברר כי גידולים רבים התפשטו במוחו ומצבו קשה מאוד, אך אז כבר היה מאוחר מידי ומצבו של יעקב ככול הנראה בלתי הפיך.

במכתב שכתבה אישתו מרים, וממוען אל שר הבריאות יעקב ליצמן, היא מתארת את התנהלות הצוותים הרפואיים בבילינסון, ומבקשת לבדוק את הרשלנות, לדבריה, בטיפול שקיבל בעלה עד לגילוי הגידולים במוחו.

בשנת 2008 חלה יעקב במחלת הסרטן, טופל בזמנו במערך האונקולוגי בבית החולים בילינסון (בניין דוידוף) על ידי מי שהיה ראש המערך באותה העת, פרופ' עופר שפילברג. אחרי טיפול מסור, יעקב הצליח להתגבר על המחלה והיה במעקב מעת לעת.

הסימנים המדאיגים הראשונים

"בחודש אוקטובר חזרנו מטיול בחו"ל, כאשר לאורך כל הטיול היה ישנוני יותר מהרגיל עם אדישות מסוימת וחוסר תיאבון ואיבד כ- 7 ק"ג ממשקלו", מספרת מרים . עוד בהיותה בחו"ל קובעת מרים תור לרופאת המשפחה, ויום לאחר חזרתם מהטיול באיי יוון היא מתייצבת עם בעלה אצל הרופאה. "בדיקות לחץ הדם הצביעו על ירידה בלחץ, ובעלי קיבל כדור להעלאת לחץ הדם. בדיקות הדם היו תקינות, ולכן התבקשנו להמשיך לבצע בדיקות לחץ דם במשך השבוע". הימים חולפים ומרים רואה את מצבו הבריאותי של בעלה הולך ומתדרדר.

יעקב מתחיל לגרור רגליים, מתקשה לעלות במדרגות הבית ואדיש לנכדים שהם אהבת חייו, לוקח שעון יד ומחבר למטען הטלפון, לא מתמצא בימי השבוע. מרים חוזרת עם יעקב לרופאת המשפחה, שמפנה אותה לנירולוג. חמישה ימים חולפים עד שמגיע התור המיוחל, ולאחר בדיקה, מפנה הנירולוג את יעקב לבית החולים בילינסון.

בתחילת חודש נובמבר, 13 ימים מאז הגיע לבדיקות אצל רופאת המשפחה והחל בירור מצבו, מגיע יעקב לבית החולים בילינסון מלווה באישתו מרים ושני בניו. " הגענו לחדר המיון מלווים ע"י 2 הבנים שלנו כשיעקב ישנוני ומבולבל וראשו שמוט והתחיל תהליך מיון ארוך ומייגע.

בכל בית החולים המהולל אין נוירולוג שיבדוק אותו ובין לבין בזמן ההמתנה עושים ליעקב צילום  C.T  ללא יוד וללא חומר ניגוד!!!!
רק ב-3.30 לפנות בוקר של 3/11/2016 (15 שעות לאחר הקבלה במיון) מגיע נוירולוג, חס על יעקב והחליט לתת לו מיטה במיון וזאת עד להגעת הנוירולוג הבכיר. 
בשעה 9.30 בבוקר ( 21 שעות לאחר הקבלה) מגיע ד"ר שיכמן –ולאחר בדיקה מוסר לנו כי יעקב יועבר למח' הנוירולוגית להמשך בירור -  וממליץ על MRI מוח, EEG, LP   כולל ציטולוגיה", מספרת האישה מרים.

לאחר שעות נוספות של המתנה, מובל יעקב לאישפוז במקום במחלקה הנירולוגית, אל מחלקה פנימית ה'. "סגן מנהל המחלקה אמר לי שבעלי מעל גיל 60, ובכל מקרה אין מקום פנוי במחלקה הנירולוגית". כשהיא מותשת לאחר 24 שעות בחדר המיון, מרים פשוט נכנעת ומתחיל תהליך קליטה במחלקה. לדברי מרים, לאורך כל תהליך הקליטה היא מדווחת ומדגישה את עברו של בעלה, וכי היה חולה בעבר בסרטן לימפומה, ומבקשת לבדוק אם אין סימנים למחלה. עוד באותו היום מבוצע ליעקב דיקור מותני, ומרים מתחילה להרגיש שבעלה מתחיל סוף סוף לקבל טיפול.

הרופאים מחליטים שליעקב יש וירוס

מצבו  של יעקב מדרדר, הוא  מתנדנד בהליכה כמו שיכור, מבולבל מאוד וממלמל דברים לא ברורים. "הרופאים מגיעים ומתחקרים איפה היינו בחו"ל באיזה ארצות?? האם עקץ את יעקב יתוש?? ואז החליטו כי ליעקב יש וירוס למרות שעפ"י ה-LP נמצאו ממצאים חשודים" אומרת מרים.

בינתיים הימים חולפים עד לקבלת תוצאות הבדיקה של הוירוס, ויעקב מתחיל לקבל טיפול בעירוי נגד וירוס הרפס אנציפליטיס.

בלילות יעקב חסר שקט ופסיכיאטרים של בית החולים נותנים לו כדור שינה, וממליצים לתת כדור פנרגן במידת הצורך. "יעקב נקשר למיטה, הרגשנו שאנחנו בבית החולים גהה (לפגועי נפש). במקום להביא נירולוג מביאים לנו פסיכיאטרים" מספרת מרים.

מצבו של יעקב לא משתפר, ולמרות תחנוניה של מרים לביצוע בדיקת MRI מוח, היא טרם מבוצעת. לדברי מרים, אחד הרופאים במחלקה תהה מדוע היא מתעקשת על בדיקת MRI שכן לבעלה יש וירוס.

לאחר תשעה ימי אשפוז במחלקה הפנימית, חלה התדרדרות משמעותית במצבו הרפואי של יעקב, והוא מקבל פרכוס מוח. הצוות הרפואי מטיס את יעקב לביצוע צילום CT, ולדברי רחל הפעם עם חומר ניגוד. " בשבת בוקר 12.11.2016 נוחתת עלינו הבשורה המרה כי ליעקב יש מספר מוקדים של גידולים במוח ועדיין לא יודעים לזהות באם מדובר בלימפומה". בדיקת MRI מוח מבוצעת למחרת, ואז מתברר שגידולים רבים ותופסים חלקים גדולים במוח. מצבו של יעקב קשה מאוד.

מרים מחליטה לפנות בדחיפות לפרופסור שפילברג ונוסעת למחרת עם פענוח הMRI וכל המסמכים הרפואיים הנדרשים ומקבלת הלם מתגובת הפרופסור כי הם איבדו זמן יקר בטיפול ביעקב, וכי כבר על פי תוצאות הדיקור המותני, שנערך 10 ימים קודם לכן, התגלו ממצאים המעידים על לימפומת מוח. פרופסור שפילברג ממליץ להתחיל מיד בטיפול כימותרפי כי המחלה אגרסיבית מאוד.

מעט מידי – מאוחר מידי

יומיים לאחר ניתוח הביופסיה, הרופאים מודיעים למרים כי בעלה חוזר למחלקה הפנימית. "אני בוכה למנהל המחלקה הנוירוכירורגית, מושיטה לו את המכתב של פרופסור שפילברג והוא הודף את המכתב ואומר לי שהוא לא אונקולוג ולא מבין מה כתוב שם. אכזריות כזו לא נתקלתי מימי, בושה וחרפה במצוקה נפשית ובכי שאפילו חתול רחוב היה חס עליי".

ניסיון של מרים לדבר עם מנהל המחלקה הפנימית, נתקל אף הוא בחומה אטומה לדבריה. "כמובן שהפרופסור המכובד כלל לא רצה לקרוא את מכתבו של פרופ' שפילברג (מצ"ב)  ומלווה אותי לדלת החוצה וגם אומר לי כי אין לו זמן ונוסע עוד יום יומיים לחו"ל!!! לא מבינה מה ההתנהלות וההתייחסות לבני אדם , אני לא מצפה שיחבקו אותי ויגידו שהם מצטערים, הרי בסופו של דבר אנחנו בעיניהם רק  מטרד, מס' ת.ז. והם לא רואים ולא מכירים  את בן האדם, יקירנו שעליו אנחנו נלחמים ושבשבילנו הוא כל עולמנו".

רק אחרי ימים של מאבק עיקש, מאושפז יעקב במחלקה ההמטולוגיה אונקולוגית. "שיבואו היום כולם לבקר ולראות באיזה מצב בעלי שוכב בהמטולוגיה אונקולוגית, כמו צמח, מונשם, פותח מעט את עיניו הכבויות, עם נזק מוחי גדול מאוד ולצערנו כנראה בלתי הפיך. בעלי הגיע עם עיניים עצומות למחלקה ההמטולוגיה אונקולוגית בבנין דוידוף שעבורנו, המשפחה, אנחנו לא קוראים לו "בלינסון"  אלא בית חולים דוידוף ומקבל טיפול מושלם ,עם עובדים מלאכים ורחומים מהפרופסור ועד המנקה (אשר כל יום מנחמת אותי), רופאים משכמם ומעלה אשר עושים מלאכת קודש ודואגים לטפל בו טיפול מלכים, משתפים את המשפחה על מצבו, אבל לצערנו הגדול מעט מאוחר מידי בשבילו, ככה הובהר לנו . קיבל טיפול כימותרפי אחד  ויחיד וכנראה לאור מצבו הירוד אפילו לטיפול שני הוא לא יזכה".

בני משפחתו של יעקב מרוסקים, אך מאמינים ומתפללים להחלמתו.
2 בנים יש ליעקב ומרים ושישה נכדים, הגדול ביניהם אמור לחגוג בר מצווה בעוד שבועיים. הם לא מבינים לאיפה נעלם סבא שלהם ב-2.11.16, ועוד מקווים לראותו צוחק עימם.

מבית החולים בילינסון נמסר בתגובה לטענות המשפחה: " צר לנו על תחושת המשפחה. טענותיה של המשפחה נתקבלו השבוע בבית החולים והן נבדקות".