על סדר היום הציבורי של אשדוד עומד בקשתו של ראש העיר יחיאל לסרי להחלפת שמה של שדרות בני ברית לשדרות שמעון פרס. אך בבני ברית הקימו זעקה גדולה ומפעילים מכבש למניעת שינוי השם בטענה לתרומה הגדולה של בני ברית לפיתוחה של אשדוד.

אשדוד נט מביא כאן את הסיפור האמיתי וההיסטורי שלא סופר, הכיצד העיר אשדוד עושה כבוד גדול לעובד בן עמי ולארגון בני ברית באמצעות הנצחת שמם על השדרות החשובות בעיר כאשר תרומתם לעיר היא בכך שעשקו את משאביה עד תום בהסכמים פוליטיים מעוררי תהיות שהיום בוודאי היו מתנפצים ברעש גדול בבתי המשפט.

בין בני ברית לבין אשדוד אין כל קשר ישיר, הקשר היחיד הוא שמי שעמד בזמנו בראש הארגון, פיליפ קלוצניק, נכנס כשותף לחברת אשדוד. אותו פיליפ קלוצניק הוא שביקש לקרוא לרחוב בשם הארגון היהודי הגדול שבראשו עמד. שדרות בני ברית הינה השדרה הארוכה והותיקה ביותר באשדוד שמתחילה מצומת הכניסה לאשדוד (צומת הנמל) ונמשכת עד לקצה הדרומי של העיר.

עובד בן עמי, (שהיה ראש עיריית נתניה והפך למיליונר מאוד מקושר פוליטית והיה ידוע כתורם נדיב למפלגות בישראל) הקים את חברת אשדוד במטרה לקבל ללא תמורה (אלא תמורת הבטחות גרנדיוזיות שלא מומשו) את מרב הקרקעות של העיר אשדוד. על שמו נקרא שדרות בן עמ שחותכת את אשדוד ממזרח למערב.

ב-4.8.57, נחתם הסכם עם חברת אשדוד על העברת כחמישים אלף דונם (כגודלה של העיר תל אביב!) שהם כל שטח השיפוט של העיר אשדוד לטובת חברת אשדוד שהוקמה לצורך כך (מסתבר ש"החוזה" בין הממשלה לבין חברת נמל אשדוד לא עבר כל דיון ואישור בממשלה). בתמורה לכך התחייב בפברואר 1961 יו"ר חברת אשדוד, מר עובד בן עמי, להשקיע שני מיליארד ושלושים מיליון לירות לפיתוח אשדוד במשך חמש עשרה עד עשרים השנים הבאות עבור אוכלוסייה של רבע מיליון תושבים (כלומר אמצע שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים) בפועל החברה עכבה משיקולים כלכליים, את הפיתוח של העיר ואף לא השקיעה בפיתוח העיר אשדוד ולו אחוז מסכום זה.

היוזמים התחייבו על חשבונם לספק שירותי אספקת מים, חשמל, כבישים, גנים, ביוב, מדרכות, בתי-חולים. (לא בית חולים אחד אלא בתי חולים) וכל זה יהיה כאשר העיר תמנה בין 100 ל-150 אלף תושבים.

בסעיף 9 של החוזה של חברת אשדוד עם הממשלה, התחייבה החברה:

להקים בתי ספר בהתאם לדרישות המקום. מרכזי תרבות, בתי חולים ומרפאות, כבישים, גנים ציבוריים וגנים למשחקי ילדים. החברה התחייבה לגייס מפעלים לעיר ולבנות את העיר היפה ביותר במזרח התיכון…. אך בפועל  לא עשתה אפילו לו קמצוץ מהבטחות אלו.

בתוך הסכום הנ"ל הבטיחה חברת אשדוד כמיליארד לירות לבניית 60-65 אלף יחידות דיור (כמות  יחידות דיור שרק היום בשנת ה2016 קיימת בעיר) . תשקיע מאה חמישים מיליון לירות בבניית כבישים, תשתית מים חשמל ונטיעות ועוד וכ 80 מיליון למרכזי בידור ותיירות (שום מרכז כזה עדין לא קם).

בפועל הסתבר כי החברה השקיעה פחות משני מיליון לירות בכבישים (שגם אותם הייתה מחויבת לבצע עבור דייריה בחוזה מכירת הדירות) והמרחק בין ההבטחות למימוש היה רב.

המלחמה כנגד החברה:

מי שהנהיג את התושבים בעיר בתקופה זו הייתה ההסתדרות בראשותו של שאול בן שמחון שכן לעיר לא הייתה רשות מקומית. את ענייני העיר היו אמורים לנהל המועצה האזורית חבל יבנה אשר משרדיה היו בגבעת וושינגטון והיא הייתה אמורה לספק את השירותים המוניציפאליים לאשדוד. אולם היא לא עשתה זאת שכן כל המשאבים היו אמורים להגיע מחברת אשדוד שהתחייבה לספק את השירותים ופיתוח העיר אשדוד.

כל הפניות של הנהגת העיר אשדוד דאז, אל משרדי הממשלה לבניית דירות, כבישים בתי ספר, גנים מרפאות וכו', נענו בתשובה שעל מנהיגי העיר לפנות לחברת אשדוד, אשר התחייבה בהסכם לספק את צורכי הציבור במקום. ככל שעבר הזמן וגדלו הצרכים- החברה הפכה לנטל על העיר כאשר הממשלה מסירה אחריות מתושבי העיר בעקבות ההסכם מול חברת אשדוד.

המאבק הלך והחריף  מלווה בחוות דעת של יועצים משפטיים שטענו כי חברת אשדוד זכתה בזכויות רבות אך במעט מאוד חובות שנטלה על עצמה.

צמצום הזכויות של חברת אשדוד:

מאבק זה הביא לשינוי בהסכם החברה עם הממשלה וצמצום "זכויותיה" לחצי מהקרקעות בעיר אשדוד ולאחר מכן לצמצומים נוספים.

שר האוצר דאז לוי אשכול, החל להפעיל לחץ על ההנהגה המקומית  כדי שירדו מהמאבק נגד חברת אשדוד ובתמורה הבטיח שר האוצר דאז -  להשקיע בפיתוח העיר אשדוד, כולל בניית בית חולים (שנות ה60).

המאבק זה הגיע לחשיפה תקשורתית ובן עמי יצא למסע הכפשות ולמאבק אישי כנגד ההנהגה המקומית בעיר אשדוד.

הנהגת הסתדרות בקשה להקים באשדוד רשות מקומית נבחרת משלה שתשרת את התושבים במקום. אך המועצה האזורית חבל יבנה וחברת אשדוד התנגדו בכל תוקף שתקום מועצה מקומית עצמאית בעיר אשדוד.

ככל שעברו הימים, המאבק החריף והגיע עד לכנסת ולתקשורת, לבסוף נאלץ שר הפנים דאז מר חיים משה שפירא, להסכים למנות מועצה מקומית זמנית, כשברשותה יעמוד דוב גור, עד לבחירות שהיו אמורות להתקיים בהקדם לאחר מכן, אך התנאי שלו היה שהמועצה תורכב לפי ראות עיניו ואף למנות נציג במועצה המקומית לחברת אשדוד, זאת בניגוד לרצון התושבים.

במועצה התנהל מאבק קשה עם נציג חברת אשדוד במועצה מר אוריאל אילת, שכל תפקידו היה במועצה לשמור על הזכויות של חברת אשדוד.

עם התפטרותו של מר דוב גור מתפקיד ראש המועצה המקומית, התמנה מטעם סיעת מפא"י, מר רוברט חיים, וזאת כפשרה, היות ושאול בן שמחון סירב לכהן בתפקיד זה עקב התנאים שהציבו לו בתמורה למינוי.

מאז  ובמשך עשורים, החלה חברת אשדוד למכור קרקעות ליזמים ולקבלנים ולכל המרבה במחיר, מה שהכניס לבעליה סכומים אגדיים. הם החליטו מתי יבנה רובע בעיר, קבעו את קצב הבנייה באשדוד לפי הכדאיות הכלכלית שלהם והשתדלו שלא ליצור הצפה של דירות כדי שהמחירים ישמרו לטובת האינטרס הכלכלי שלהם, אך לא השקיעו בפיתוח מוסדות לשירות התושבים.

במקביל לרווחיה העצומים, חברת אשדוד לא החזירה בהכרת הטוב לאשדוד באמצעות השקעות שיקדמו את פיתוחה ויאדירו את שמה כפי שהתחייבה וכפי שמתבקש ולו ברמה המוסרית/ציונית.

האם על כך מגיע כבוד כה גדול לבעליה???