איך נשכח שאחרי 51 יום בהם הפגיזו אותנו ללא הרף, בהם ברחנו בריצה למקליטים שוב ושוב, 51 יום  בהם היינו משותקים לחלוטין, 51 יום בהם חיינו בפחד מתמיד, אך נתנו לנתניהו את כל הגיבוי מאיתנו אזרחי הדרום, לתקוף בכל העוצמה.... ובפועל מצאנו את עצמנו בעיקר מאוד מאוד מושפלים.

החמאס נשאר על רגליו. לא רק שהיה על רגליו, אלא בעזה החלו חגיגות ניצחון. חמאס אולי לא ניצח אבל אף אחד לא יכול לומר שהוא הפסיד.

אבל נתניהו מתרברב היום שרק הוא יכול מולם כשלמעשה רק הוא לא יכול... הוא היה ראש ממשלה שהפגין את הרפיסות הגדולה ביותר מולם בעמוד ענן ובמבצע צוק איתן, שתי מערכות שהוא ניהל בעיקר באיומים ושהסתיימו ללא הכרעה ברורה ובהסכם הפסקת אש משפיל.

ארגון קקיוני עם 15 אלף חיילים ונשק לא מתקדם,  שיתק מדינה שלמה וכל מה שרצה נתניהו הוא הפסקת אש... זוכרים כמה הרגיזו אותנו ,תושבי אשדוד והדרום, המילה הפסקת אש והמשפט - " שקט יענה בשקט"?. זוכרים את מדיניות האיפוק שהוציאה אותנו מהשלווה?

רק לפני חודשים בודדים, באשדוד ובערי הדרום  החלו הפגנות כנגד האימפוטנטיות של ראש הממשלה.

ראשי  הערים של באר שבע, אשקלון, שדרות ועוד יצאו בגלוי כנגד נתניהו וההבלגה. הם טענו שאם לא תהיה תגובה מאוד קשה, אם ממשלת ישראל לא תפעל לחיסול החמאס.... זה יהיה רק עניין של זמן עד לסיבוב הבא.

גם סגן שר הבטחון שלו, דנון יצא בגלוי נגדו בזמן הבלגה וכך הוא הצהיר :
"ההססנות ביציאה לפעולה נתפסה כרפיסות וכחולשה. תנאי הפסקת האש שאושרו בתמיכת ראש הממשלה השאירה מיליוני אזרחים בטווח של אלפי טילים מעזה".

גם אזרחי הדרום לא שכחו את התקופה בה הציפו את הרשתות החברתיות שהיו מלאות בפוסטים של בוז כלפי נתניהו ויעלון. תושבי הדרום זעקו את הפקרתם ואכזבתם מכך שהתגובה להפגזתם היא - בקשתו של נתניהו להפסקת אש. לא כך חינכו אותנו... לא ייתכן שזאת התגובה של מדינה ריבונית חזקה...

המצרים נתנו גיבוי מלא לישראל לפרק את החמאס, כך גם הצבא ואזרחי המדינה, אבל במקום להלחם וליצור הרתעה כנגד מי שמפגיז אותנו השקם וערב, הוא הסתפק בהצהרות אל מול מצלמות הטלוויזיה:

נתניהו איים ושוב פעם מאיים שאם הם לא יפסיקו.....אז וווועעעליהם...אבל הם כבר מכירים את האיומים של נתניהו מהסיבוב הקודם , שנתיים קודם לכן ב "עמוד ענן".... ידעו שהכל דיבורים והם פשוט  המשיכו לירות בקצב גדול יותר ואכן שום דבר לא קרה עד לאיום הבא.

אנחנו רצינו הכרעה ברורה, נתניהו רצה שקט שיענה בשקט.

כמונו גם החיילים שהמתינו בשטח מחוץ לעזה חיכו לרגע להיכנס כדי לנקום. הם לא הבינו מדוע הפקודה לפעול מתעכבת.

אף אחד מאיתנו לא הצליח להבין כיצד ממשלת ישראל נותנת למצב הזוי זה להימשך, מצב שאף מדינה בעולם לא הייתה מאפשרת להמשך בלי תגובה מטורפת על כל הקופה.

 אבל ראש הממשלה שלנו המשיך להמתין – אולי החמאס יואיל בטובו להסכים להפסקת אש.

רק לאחר שהחמאס סרב שוב ושוב להפסקת אש ועד שלא הגיחו 13 אנשי הקומנדו של החמאס ממנהרה שליד קיבוץ סופה,  נפל לנתניהו האסימון על הקטסטרופה  המתרחשת מתחת לאדמה.

רק אז לא הייתה ברירה אלא להיכנס  ורק כדי לחסל את איום המנהרות.

הסיום של המלחמה היה ידוע – שום הישג צבאי, רק הפגזות של בתים מהאוויר ע"י חיל האוויר ובשביל שמטוסינו יפגיזו יעדי טרור בעזה ויצרו שם הרס רב....לא צריך ראש ממשלה גיבור, כל אחד מאיתנו, לו היה בתקופה זו ראש הממשלה, היה פועל לא פחות בנחישות,  כן, גם הבת שלי הלומדת בחטיבת בניים... 

דווקא החננות הכי מצליחים:

בהסטוריה של מדינת ישראל מסתבר שבמלחמות דווקא אלו שנחשבים להכי חננות הם הכי תקיפים ואלו  שצועקים אני גבר ומרבים להלל את  הביצועים של עצמם, הופכים לאימפוטנטים ברגע האמת.

החיזבאללה קיבל את המכות הכי קשות שלו מאולמרט  ועמיר פרץ. התגובה האגרסיבית שלהם, הדהימה את ראשי החיזבאלה שמאז ועד היום משמיעים רק ציוצים אבל בטח לא מעזים הרים את הראש.

רק בזכות עמיר פרץ יש לנו כיפת ברזל ואנחנו לא רוצים לחשוב מה היה בלעדיה...

במבצע ענבי זעם האגרסיבי בטירוף, היה זה שמעון פרס ראש הממשלה שהוביל את המתקפה.

אותו פרס החננה עמד מול העולם כשצה"ל  הרג אזרחים רבים בשוגג  ואמר – "אנחנו מצטערים אבל לא מתנצלים" והעולם שתק.

אותו פרס היה גם זה שדחף בכל כוחו למבצע אנטבה ודווקא רבין הביטחוניסט הוא זה שהיסס.

כך גם במבצע עופרת יצוקה, היה זה אהוד ברק שעצר את אולמרט וחיים רמון שרצו מאוד להמשיך ולמוטט את החמאס.

מי שהיה ראש ממשלת ישראל במלחמת ששת הימים, המלחמה הכי מזהירה של מדינת ישראל מאז הקמתה, היה דווקא לוי אשכול, ראש ממשלה הכי חננה שחננה יכול להיות.

גולדה מאיר ניהלה את מלחמת יום כיפור (שלא הייתה מזהירה בתחילתה) אך צה"ל התאושש מהר מההפתעה והפך את המערכה.

אז אולי באמת עם ישראל צריך שיעמדו בראשו חננות, כאלו שצריכים להוכיח קשיחות במעשים ולא כאלו שמפחדים מהפער בין הציפיות למעשים.