היום כבר קשה להתעלם מהתופעה, הם כבר חלק בלתי נפרד מהנוף והם מבהירים "אנחנו לא הולכים לשום מקום- אין לנו לאן ללכת"- תופעת המסתננים באשדוד.

רובע ב', אזור התעשייה  ורובע א' הם שלושת האזורים בהם משתכנים רוב המסתננים בעיר, בסיור קצר במרכזון רובע ב', שבעבר היה מלא בילדים המשחקים ברחבה הגדולה של המרכזון, ניתן לראות את השינוי. החנויות הישנות הפכו לפאבים של מסתננים, בתי הקפה המיועדים לאותם מסתננים נראים בכל עבר והאזור השתנה לחלוטין בתוך מספר שנים.

הנשים המבוגרות המטיילות בשוק ללא מורא התחלפו בפנים אחרות. היום, רק לאחר סיור של כחצי שעה באזור הצלחתי למצוא סבתא שהסכימה לדבר איתי: "האמת שאני מפחדת, מהשעה שש בערב אני לא יוצאת מהבית, אני יוצאת לקנות רק מה שאני חייבת וגם זה בשעות האור, לפני כמה שנים היינו יכולים לשבת בשכונה ולדבר, לפעמים עד הלילה, כל השכנים ביחד, היום יש פחד. אני מעדיפה לא להתעסק איתם, בערב אני בפינה שלי. לפעמים הילדים מגיעים לקחת אותי אליהם שם יותר בטוח." חנה (72), גרה באזור ב' כבר למעלה משלושה עשורים וכעת היא כואבת את המצב שהשתנה בשנים האחרונות.

בהמשך הסיור פגשתי את ג'וני, מסתנן שלא הסכים לחשוף את ארץ המוצא שלו, הוא סיפר על החיים הקשים שם והסביר שאין לו ברירה אחרת: "לא יכולנו להישאר שם, היו רוצחים אותנו, עכשיו אני פה ואין לי לאן ללכת, אם היו נותנים לי אפשרות לטוס ולחיות במקום נורמלי בלי מלחמות הייתי הולך עכשיו אבל אין, פה אני בטוח ופה אני אשאר. שמעתי שמציעים כסף למי שיחזור בחזרה למולדת שלו, שום כסף לא שווה את החיים שלי, אנחנו בני אדם ויש לנו זכויות של בני אדם, תנו לנו לחיות בכבוד, אנחנו לא מסתננים אנחנו פליטים."

תמונה מתוך אירוע דקירות בין מסתננים במרכזון ב' לפני כחצי שנה

את התשובה של הנכון והלא נכון יהיה קשה לפתור במהירות, מצד אחד אזורים שלמים משנים את פניהם, סבתות מפחדות לצאת מהבתים ואנשים בורחים לאזורים הדרומיים של העיר ומצד שני, עומד אדם שטוען שאין לו אפשרות אחרת, "זה או כאן או למות", מה נכון לעשות במצב שבו העיר משתנה לנגד עינינו? את זה תחליטו בעצמכם.